לפתוח את לב עיר הקודש

ירושלים סובלת ממערכת תחבורה בלתי מאוזנת, והרכבת הקלה, עליה הכריזו בשבוע שעבר אהוד אולמרט ויצחק מרדכי, אמורה להיות רק אחד מהפתרונות. מזה כ-5 שנים שוקד צוות תוכנית אב, משותף לעיריית ירושלים ולמשרד התחבורה, על תכנון מערך תנועה חדש בעיר. הוחלט, כי הפיתרון המועדף הוא מערכת הסעה המונית שבמרכזה רכבת קלה וקווי אוטובוס מזינים.

בשבוע שעבר הודיע מרדכי, כי בימים הקרובים תחל פעילות להארכת נתיבי התחבורה הציבוריים בעיר, כדי שיהוו תשתית למערכת שתוקם בעתיד. פרנסי ירושלים אומרים, כי מצב התנועה בעיר קשה, והיא זקוקה לתוכנית הצלה. למרות ההשקעה בפיתוח תשתית הכבישים, עדיין לא נמצא פיתרון ללב הבעייה - מרכז העיר. הרעש, זיהום האוויר והדוחק מאיצים את הידרדרות המרכז, מכרסמים באיכות החיים בעיר וגורעים מכוח המשיכה שלה לתושבים ולמבקרים בה.

בעיות התחבורה של ירושלים נובעות מגורמים טופוגרפיים, היסטוריים, דמוגרפיים וכלכליים. בתהליך התפתחותה של העיר צמחו ריכוזי אוכלוסייה גדולים בשכונות, בעוד שמרבית השירותים העירוניים ומרכזי התעסוקה, המסחר והבילוי, נותרו במרכז. כך נוצרו עומסי תנועה קשים בצירים המובילים למרכז והמתנקזים לצוואר בקבוק ברחוב יפו. מרכז העיר אינו מתאים לצרכי שנות ה-2000, ואינו מאפשר שיפור משמעותי בתשתית הכבישים, ללא הריסת מבנים היסטוריים ופגיעה באופייה של העיר.

רבים מתושבי העיר מועסקים במיגזר הציבורי, ועל כן מועדי תחילת וסיום העבודה מקבילים בחלקם לשעות הלימוד בבתי הספר. הדבר יוצר עומס עצום בשעות הבוקר ואחר הצהריים, ומשתק הן את התחבורה הציבורית והן את התחבורה הפרטית.

בעיריית ירושלים ובמשרד התחבורה סבורים, כי למרות שתושבי העיר הם הצרכנים הגדולים ביותר של תחבורה ציבורית בארץ, הרי שהם אינם נהנים משירות הולם. הם מיטלטלים באוטובוסים רעשניים עם עצירות תכופות, ללא מידע אמין על זמני הנסיעה וללא אפשרות לתכנן לוח זמנים ולעמוד בו. זאת, עקב מבנה העיר וחוסר האיזון בין שעות העומס והשפל. הנוסע מגיע בדרך כלל למרכז העיר בנסיעה ממושכת באוטובוס צפוף, ושם מתרחשת תופעה הפוכה: אוטובוסים שהפכו ריקים למחצה, נעים ברחוב יפו פגוש אל פגוש ויוצרים מיפגש סביבתי ותחבורתי.

גורלם של בעלי הרכב הפרטי אינו טוב בהרבה: גם הם מבזבזים זמן ודלק בפקקים, בחיפוש אחר חנייה ובעקיפת איזורים חסומים לרכב פרטי.

ההשלכות הכלכליות של המצב חמורות לא פחות מהנזק הסביבתי. עשרות אלפי שעות עבודה מתבזבזות מדי יום, עשרות אלפי ליטר דלק עולים בעשן, מנועים נשחקים ותאונות דרכים גובות מחיר יקר. ככל שהמצב נמשך ללא פיתרון באופק, אומרים בעירייה, יברחו יותר תושבים ועסקים מחוץ לעיר, יזמים יעדיפו להשקיע בשכונות והעיר תפסיד מיליוני שקל ממיסי עירייה אבודים.

בעיריית ירושלים ובמשרד התחבורה סבורים, כי הפיתרון לכל הבעיות האמורות טמון הן בהקמת הרכבת הקלה והן בשיפור מערך התחבורה הציבורית. לפני 4 שנים החלו משרד התחבורה והעירייה לגבש תוכנית אב, אשר יעדיה: בלימת הירידה בשימוש בתחבורה הציבורית בעיר; שיפור הנגישות למרכז העיר ושמירה על המרקם האורבני; יעול תפעולי ושיפור הכדאיות הכלכלית בתחבורה הציבורית; הגדלת קיבולת הנוסעים בצירים המרכזיים; הפחתת זיהום האוויר והרעש במרכז העיר ובפריפריה וכן שיפור אורבני וחזותי. בסופו של דבר גובשה תוכנית, וכאמור הפיתרון שנמצא כאופטימלי הוא מערכת משולבת של רכבת קלה וקווי אוטובוסים מזינים, תחת הסדרי תנועה וחנייה חדשים.

סקרים שבדקו בירושלים את נכונות התושבים לעבור מרכב פרטי לתחבורה ציבורית, העניקו יתרון ברור לרכבת קלה. על פי הסקרים, ברכבת יסעו כ-50 אלף נוסעים ביום יותר מאשר באוטובוסים. עורכי תוכנית האב לתחבורה בחנו את החלופה של אוטובוס משופר בשם HGB, הנהוג במספר מקומות באירופה. כאמור, הועדפה בסופו של דבר רכבת. מסתבר כי רק ערים ספורות בעולם ביססו מערכת תחבורה ציבורית מלאה על אוטובוס HGB.

אולמרט אומר, כי הרכבת הקלה גם תהפוך את רחוב יפו למדרחוב מרווח ונעים ותחדש את הפעילות התוססת ואת תחומי המסחר, הבידור והתרבות במרכז העיר.

« דוד חיון « לפתוח את לב עיר הקודש « מרכז ירושלים הפך זה מכבר לפקק אחד גדול והרכבת הקלה תהווה, מתברר, רק את אחד הפתרונות