סקורסזה חוזר לניו-יורק

מזרח הוא מזרח (בריטניה, 1999) הסופר סלמן רושדי הוא ככל הנראה מקור ההשראה לפקיסטנים-אנגלים, אף שלרושדי אין עדיין קשר עם עולם הקולנוע.

תלמידו הבכיר הוא חניף קוריישי ("מכבסה יפהפייה שלי"), מחזאי-סופר-תסריטאי-במאי, שהעניק באחד מסרטיו, "סמי ורוזי עושים את זה", את תפקידו של סמי לבחור פקיסטני בשם איוב קאן-דין.

הבחור גדל ונעשה מחזאי, והמחזה הראשון שלו "מזרח הוא מזרח" היה הצלחה גדולה בעונה הקודמת בלונדון. במהרה התבקש האיש להכין תסריט על-פיו.

התוצאה היא סרט הנע בין קומי למלודרמה. ג'ורג' קאן (אום פורי) נשוי לאנגליה מקומית (לינדה באסט) ולהם יש קונדיטוריה קטנה, שישה בנים ובת אחת. הילדים מתחנכים כאנגלים מצד אחד וכמוסלמים מצד שני. מה יהיה? במאי: דמיאן או'דונל. 96 דקות.

אמריקן ביוטי (ארה"ב 1999) . המשפחה האמריקנית הטיפוסית מתפרקת כאן לנגד עינינו. אלן בול כתב תסריט חריף על אבא, אמא וילדה מתבגרת בת 16. זה הכל. וזה הרבה. מאחורי התדמית הבורגנית, הבטוחה בעצמה, מסתתרים סודות רבים. לאב המשפחה (קווין ספייסי) נמאס, אשתו (אנט בנינג) בוגדת בו בגלוי. הבוס שלו מחכה להזדמנות לזרוק אותו, אבל הבוז שרוחשת לו בתו (תורה ברץ') כואב במיוחד.

יש לו דרך להימלט מכל זה, באמצעות חברתה של בתו. האם יצליח למצוא אושר בחברתה. ביים: סם מנדס. צילם: קונרד הול. 121 דקות.

הלב משתגע (הודו, 1997) ראשון הסרטים ההודים מגיע אחר כבוד אל המסך המסחרי, וזה לא קרה מאז ימיו של ראז' קאפור והאיצ'יקדנה שלו ב"הנודד".

פוג'ה הרומנטית (מדהורי דיקשיט) מאמינה שיום אחד היא תראה את נסיך חלומותיה. לעומתה, נישה (קרישמה קאפור), היא צעירה מעשית. השתיים, רקדניות מקצועיות, נלחמות על הגבר שלהן, ראול (שא-רוק רואן), שובר לבבנות שרמנטי, אבל אידיוט מושלם.

הסרט זכה להצלחה אדירה בהודו וגרף את כל הפרסים באוסקר המקומי לפני שנתיים. הבמאי הוא יאש צ'ופרה, נצר למשפחת קולנוענים מכובדת במולדתו. אורך הסרט: 172 דקות.

לגעת במוות (ארה"ב, 1999) מרטין סקורסזה חוזר כאן לרחובות ניו-יורק, נחלתו הקולנועית ב"רחובות זועמים", ב"נהג מונית" וב"החברה הטובים".

גם התסריטאי, פול שריידר, חברו מאז, מצטרף אליו הפעם. התסריט מבוסס על ספרו של ג'ו קונלי, שהיה נהג אמבולנס וכתב את ספרו, כדי לגרש את השדים שהתמקמו בראשו, מאז שלא הצליח להציל את חייו של החולה הראשון שלו.

פרנק (ניקולאס קייג') הוא בן דמותו של המספר. פול שריידר וסקורסזה עצמו, מעניקים לו מימד מטאפיזי, שנראה כמו קומה הגיונית על-גבי הקרקע הריאליסטית שעליה מונח הסיפור.

והסיפור? קשה לומר שלפנינו עלילה מסורתית. זהו מסע בתוך נפשו המיוסרת של ישו מודרני, שלא מצליח להחיות את המתים, להושיע את החלשים, בהם הנערה האומללה, בת דמותה של ג'ודי פוסטר מ"נהג מונית", שהסרט מהווה מעין השלמה לו.

הצילום המרהיב הוא של רוברט ריצ'רדסון, והמוסיקה מאת אלמר ברנשטיין. פטרישה ארקט, ג'ון גודמן, וטום סייזמור משלימים את צוות השחקנים. 120 דקות.

« נסים דיין « סקורסזה חוזר לניו-יורק «