המודל של 4 Channel

צ'אנל 4 עלה לאוויר בבריטניה ב-1982, לאחר תכנון שארך 6 שנים, 3 ועדות ממשלתיות ועבודה ממוקדת של ארגוני היוצרים, מכון הקולנוע, האיגודים המקצועיים של עובדי המדיה, אקדמאים ופוליטיקאים שהיו מעוניינים בשיפור שידורי הטלוויזיה.

הערוץ ממומן באמצעות מס שמוטל על חברות הזיכיון של הטלוויזיה המסחרית (ITV), כאשר התקציב השנתי של הערוץ קבוע וידוע מראש. בערוץ אין הפקה, וכל התוכניות מסופקות על ידי מפיקים עצמאיים, שאושרו על ידי מנהלי התוכניות המופקדים על התחומים השונים (Editors Commissioning). הכנסות הפרסומת, הממוקדת בפלחים מובהקים, הועברו לזכייני הטלוויזיה המסחרית.

עוד נקבע, כי הערוץ ייהנה מעצמאות תוכנית מלאה, שעליו לעודד חדשנות בכל מיגוון התוכניות, להפיק תוכניות שיפנו לקהלים של קבוצות מיעוט תרבותיות ואתניות, לספק פלטפורמה לטווח הרחב ביותר האפשרי של דעות, להציע לוח שידורים גמיש, לתת קדימות גבוהה לאמנויות, ולעזור בצורה פעילה בהפקת סרטים באורך מלא.

שנים אחדות לאחר שערוץ 4 החל לשדר, הפרסומת שנמכרה בו עברה את התקציב שהובטח לו מראש על ידי הטלוויזיה המסחרית. החל מ-1993 נקבע הסדר, לפיו עודף ההכנסות של הערוץ יתחלק בינו לבין זכייני הטלוויזיה המסחרית. יחד עם זאת, הערוץ המסחרי מתחייב לכסות את תקציב ערוץ 4 אם הכנסותיו מפרסומת לא יכסו את תקציב ההוצאה. מ-1993 ועד לתחילת 1999 העביר ערוץ 4 לזכיינים 410 מיליון ליש"ט. ב-15 בפברואר 1999 העביר הערוץ את הסכום האחרון, בסך 66 מיליון ליש"ט, לערוץ המסחרי. מאז הוא מתקיים באופן עצמאי, וללא תלות גם בתחום הכלכלי.« אביבה קרול « המודל של 4 Channel «