הנאשם עבר עבירה אך אינו עבריין

ד"ר עדי אזר, שופט בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ידוע לא רק בהנמקותיו המקוריות להכרעותיו השיפוטיות אלא גם ברשימותיו, מאמריו וספריו. החשוב והמעמיק שבהם הוא "אשמה, פזיזות ורשלנות במשפט הפלילי".

ד"ר אזר מציע גישה חדישה לנושא האשמה הפלילית, שיש לה השלכות מעבר לעבירות הפזיזות והרשלנות. הוא מנתח את יסוד האשמה ברשלנות, ביחוד בהקשר להריגה, מותח את קו הגבול בין פזיזות לבין רשלנות, מתמקד בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וכך מתייחס גם לעבירות נוספות, כגון עבירת האינוס.

הספר הוא בעצם עבודת הדוקטורט של אזר וההעמקה בנושאים הנסקרים בו אכן אופיינית למחקר כזה. המחבר מנתח בהרחבה את התיקון המקיף לחוק העונשין משנת 1994, מתחבר גם להשלכותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על הדין הפלילי ועל הדיון במשפטים פליליים. הוא עורך השוואה בין הגישות השונות ובודק את הדין בשיטות משפט אחרות, כגון האנגלית והקנדית, משווה בין הגישות השונות לדין הפלילי (הגישה הקוגניטיבית לעומת הגישה הנורמטיבית בהקשר למחשבה הפלילית), ומגיש כדין רצוי הרחבה של תחום האישום הפלילי תוך הגמשה של הידיעה הפלילית מעבר למקובל כיום בפסיקה. אזר יודע להבחין בין האדם הסביר לבין האדם מן הישוב וכמובן אינו יכול להתעלם מכך שעוולת הרשלנות בתחום האזרחי הוא המבחן לקביעת האישום הפלילי של רשלנות, אף על פי שבאחד מפסקי דיניו קבע השופט דב לוין כי בקביעת דרגת הרשלנות הדרושה לצורך הרשעה באישום פלילי יש להציג מושגית דרגת רשלנות גבוהה מזו הנדרשת במשפט האזרחי (ע"פ 3934/90 אבנת נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 1, 12).

סקירותיו של אזר הן מקיפות למדי. הוא מתייחס בהרחבה גם לפסיקה שניתנה בידי בתי הדין הצבאיים. חבל שהוא החמיץ בהקשר זה פסק חשוב - אולי החשוב שבפסקי הדין הצבאיים בתחום עבירת הרשלנות - שניתן יותר משנה לפני הדפסת הספר. הכוונה למ//2/96 שניתן על ידי בית הדין הצבאי המיוחד בענין התובע הצבאי הראשי כנגד אל"מ מוני חורב. רעיונותיו של אזר בהקשר לעבירת הרשלנות המושפעות מאמירות חוזרות ונשנות כי "הנאשם עבר עבירה אך אינו עבריין" (עמ' 426 לספר) יכלו לקבל תמיכה והרחבה בפסק הדין הנזכר שניתן על ידי השופטים עודד מודריק, גלעד שר ומרדכי קרמניצר, והאחרון שבהם - מומחה נודע בתחום הדין הפלילי - נזכר בכמה הקשרים במחקרו של אזר. סבורים כי פסק הדין בפרשת מוני חורב הוא אחת התרומות החשובות בתחום עבירת גרימת מוות ברשלנות מאז התיקון המקיף בתחום העונשין, ומשכך יש להצטער כי לא הופנם בספרו של אזר, גם אם ניתן, על פי כל הסימנים לאחר סיום עבודת הדוקטורט שלו, אך בכל מקרה לפני הכנת כתב היד לפרסום.

בתחום הספרות המשפטית בולטת מזה כבר תופעה מדאיגה: משפטנים, עורכי דין, פרקליטים ושופטים מקדישים תשומת לב רבה להלכה הקובעת ולדין המחייב. ההתעניינות ברקע העיוני זנוחה. אנשי אקדמיה מתמקדים במאגר ההלכות והתקדימים ומסתפקים בהצעות לתיקונים ובהתייחסות לדין הרצוי. מחקר מסוג זה המוגש של ד"ר אזר נדיר. אולי משום שההתעניינות בשכמותו כה מועטה. חבל. המרצים המלומדים בפקולטאות ובמכללות לא מצליחים להחדיר לתודעתם של מי שעתידים להופיע בפני בתי המשפט עד כמה יש חשיבות לרקע העיוני שאינו חייב להיות כרוך בהשקפות עולם שמגדירות את הדין הרצוי. ספרו של ד"ר אזר נמנה על החיבורים שיכולים לחולל שינוי בגישה זו. הרקע העיוני קודם לנורמה המחייבת. הדין הרצוי שכל כך מעסיק את חוקרי המשפט של היום הוא הליפתן של הארוחה. הוא לא הכרחי ובוודאי מיותר אם לא קדמו לו המנות הצריכות להיות מוגשות לפניו. ספרו של אז מגיש את כל המנות המתחייבות ויהנה מקריאה שוטפת בו כל מי שענייני משפט קרובים ללבו, גם אם לא יסכים לכל מסקנותיו של המחבר. למרות שהמדובר בהגשתה של עבודת דוקטורט במתכונת של ספר, הקריאה היא שוטפת וההסברים מספיק מקיפים ונרחבים גם למי שאינו בקיא בנושא.

פרקליטים, שופטים ועורכי דין שעיסוקם הדין הפלילי מתמקדים יתר על המידה בתחום הראיות וזונחים כמדומה את מקטע העיון במטריה שהם עוסקים בה. אלה העוסקים במשפט אזרחי סבורים, כמו שהתבטא פעם השופט בנימין כהן, כי שטר בן מאה לירות (הוא אמר את אשר אמר לפני שהשקל בא לעולם) - מעורר יותר בעיות משפטיות מאשר הנורא שבמשפטי הרצח. מחקרו של אזר מוכיח כי זה לא מדוייק. הדין הפלילי גם מאפשר גישור לדיסציפלינות נוספות. מכל מקום עבירת הרשלנות בתחום הפלילי היא אחת מאלה שניתן להעמיק בהן בתחום העיון בטרם נאמרה המילה האחרונה.

עריכתו של הספר רהוטה ותרומתה של ההוצאה לאור לאיכות ההגשה של הספר ניכרת.

* ד"ר עדי אזר "אשמה, פזיזות ורשלנות במשפט הפלילי" 1999 הוצאת פרלשטיין גינוסר בע"מ, אבן גבירול 89, תל-אביב.« עו"ד משה קשת « הנאשם עבר עבירה אך אינו עבריין « ד"ר אזר מציע גישה חדישה לנושא האשמה הפלילית, שיש לה השלכות מעבר לעבירות הפזיזות והרשלנות