קרני עדיין מעוניינת בדיאלוג

מיקה קרני, "סיפור אמיתי", הליקון.

עדי גולד ("ידיעות אחרונות") כותב שלמרות סיפור חייה הלא קונבנציונלי, ב"סיפור אמיתי" אין "אפילו הפתעה אחת", הסיפור "מוכר מדי" וקרני "נשמעת כמו יותר מדי זמרות שהוציאו יותר מדי אלבומים, ולא מצליחה ליצור שפה שייחודית לה".

השירים "נעימים, אבל אף פעם לא מסעירים", הכל "יותר מדי בסדר". אפילו מיקי שביב, מפיק האלבום (ובן זוגה של קרני) - "איש שתמיד ידע לטפל יפה במיינסטרים ולתת בו נגיעה שונה" - לא מצליח לעשות את זה כאן.

קרני כתבה לאלבום הזה רק שני שירים והלחינה שלושה. גולד סבור, שיש "תחושת החמצה בעצם הוויתור על הכתיבה שלה" ובסך הכל "סיפור אמיתי "נעים למטרות זיפזופ. קרני ראויה ליותר".

יוסי חרסונסקי ("מעריב") נזכר, לצלילי שיר הנושא של הדיסק, ב"מיטשל", ה"יותר מינורי. עיבוד אקוסטי במינון נכון, יוצר מסגרת אווירה מיוחדת". קרני משדרת כאן "אינטימיות" ו"עוסקת בשאלות קיום וחיפושי קירבה-אהבה", ולמרות זאת אינה גולשת לקיטש.

על אף שהעיבוד של שביב ל"סטיבי" הוא בהחלט "פיספוס", בשורה התחתונה, לטעמו של חרסונסקי, זהו "דיסק אינטימי, שבהאזנה שנייה, שלישית ורביעית מתחילים להתאהב בו".

שרון גליק ("העיר") פותחת את הביקורת על אלבומה של קרני - הגם שהיא מודה שזה לא הוגן - בגעגועים למיקי שביב, לכלי הנגינה שלו, לקולו, ו"לטקסטים הנדירים" שלו. באשר לדיסק של קרני. ובכן, "אין כאן עוד להיט בסדר גודל של 'מיטשל'. שירים יפים יש, אבל רובם לא מגיעים" להישגי הלחנים שכתבה באלבומה הקודם, וגם "תקלות מופלאות כמו זו של 'מצידי אני ומיטשל עד מחר' לא קורות כל יום".

שביב "מפנה מקום למיקה קרני. הצליל המזוהה איתה נותר דומיננטי", ואפשר לומר ש"אין כאן אפילו 'הבשלה' או 'התבגרות'. איכות השירים אינה אחידה ואינה משתווה לאלבום הבכורה, אבל האווירה הלירית, התפאורה הצלילית המינורית והשירה הקרובה מאוד למיקרופון לא השתנו".

כיוצרת, אפשר לאתר כאן מבחינתה של קרני, "סוג של רגרסיה". שביב כתב לאלבום הזה יותר שירים ממנה, אבל "הוא לא כתב כמו מיקי שביב. הוא כתב שירים של מיקה קרני, ושרון לא מרמזת 'לחיקוי', אלא לסוג של יצירה שבאה מאהבה".

גידי אביבי ("הארץ") סבור, ש"סיפור אמיתי", אף על פי שקרני השתתפה בו בכתיבתם של שלושה שירים בלבד, בכל זאת "שומר על זהות מוסיקלית מובחנת וייחודית. זהות זו מבוססת על נכונות להיחשף בגוף ראשון, ועל יכולת דרמטית להציע מתווים של סיפורים מורכבים בשירים קצרים".

מי שאהב את "מיטשל", "יוכל להרגיש כאן בבית". קרני ממשיכה בשיחות והיא "עדיין מעוניינת לקיים דיאלוג עם העולם". ההישג ה"וודאי" של האלבום נובע מ"שיתוף הפעולה המשמעותי" בינה לבין מיקי שביב, ש"מגיש כאן עבודה מרתקת כנגן וכמפיק". הדיסק "הופק בקפדנות" והצליל שלו "הוא בוודאי הפן השלם ביותר בו".

לא כל השירים "מוצלחים", אבל "ההפקה והעיבודים של שביב מוסיפים לאלבום עושר וגוונים הראויים להאזנות חוזרות", ו"ברגעיו החזקים של 'סיפור אמיתי' הוא מצליח להציע אפשרויות חדשות, צעדים מעוררי סקרנות בכיוונים מעניינים".

בקיצור: גם אם מי שאהב את "מיטשל" יוכל להרגיש כאן בבית, עוד "מיטשל" - אין כאן.

« נילי ברקן « קרני עדיין מעוניינת בדיאלוג «