ויצמן מרוויח זמן

מאז פירסם העיתונאי יואב יצחק את התחקיר שערך על אודות נשיא המדינה, "פרשת המתנות האסורות", היו לעזר ויצמן הזדמנויות רבות להודיע על התפטרותו, ולרכך בכך את מסקנות החקירה ואת חוות הדעת שתנפיק הפרקליטות בעקבותיה. עורכי דינו של ויצמן, ד"ר יעקב וינרוט ויהודה וינשטיין, המליצו לנשיא להתפטר עוד בשלבים הראשונים של הפרשה, ואף הפרקליטות רמזה כי תיתן חוות דעת נוחה - אנושית - אם רק יודיע על לכתו לקיסריה.

אבל הנשיא התעקש. בתו וחתנו, מיכל ודובי יפה, תמכו בעקשותו. מנכ"ל משרדו ומקורבו, אריה שומר, חיזק אותו, ואפילו רעייתו, ראומה ויצמן, פקדה עוללים וסעדה נשים מסכנות, כביכול אין לה צרות בבית. כך למשל התראיינה לפני כמה ימים לגלי צה"ל, מבלי להתייחס לרמיזות המראיין, שביקש לשמוע פרטים על מה שבאמת מעסיק אותה.

כל זה נועד, כנראה, להרחיק את האש מהבית, ולאפשר לנשיא לפרוש בטקס רב רושם, ביום העצמאות הקרוב. בבית הנשיא מקווים כי כבוד מוסד הנשיאות, דגלי הלאום של יום העצמאות והשיכחה יטשטשו את האכזבה והבושה, שהביא הנשיא על עצמו ועלינו.

אבל כדי שיוכל לערוך את טקס העברת התפקיד ביום העצמאות הקרוב, צריך ויצמן להרוויח זמן. מדובר בחישוב פשוט, בנאלי כמעט - החוק קובע כי מיום הודעתו על התפטרותו ועד להשבעת יורשו יעברו עד 45 יום. לפי חישוב זה, צריך הנשיא להישאר בתפקידו עד סוף מארס, כדי ש-45 הימים יסתיימו ביום העצמאות הקרוב.

לכן, צריכים הנשיא ובני פמלייתו לקוות לעיכוב קל בהליכי בדיקת החומר בפרקליטות ובניסוח המסקנות המתבקשות. כל יום קובע כאן, כל שעה קריטית. דחייה של יום ועוד יום מצטברת, כמו שלמדנו בילדותנו, לדחייה בת שבוע. וכך יחלוף לו שבוע נוסף, עד שה-1 באפריל יופיע באופק, כאומר: ניצחת!

בינתיים, הטקטיקה הזו מצליחה. השעון עובד לטובת ויצמן, וכך גם החיים בפשטותם. המשטרה אמנם העבירה ליועץ המשפטי לממשלה שישה קלסרים עבי כרס של חומר רקע, לפני כשבועיים, אך ראש היחידה לחקירות הונאה, מירי גולן, חלתה לפתע, וחלפו ימים עד שהחלימה, דבר שהביא לדחייה בהעברת מסקנות החקירה של המשטרה. ימים נוספים יידרשו לעיכול החומר, ועוד זמן לניסוח המסקנות של היועץ, והנה הפסח כבר באופק.

תעשה טובה, אומרים יועציו המשפטיים של הנשיא לאריה שומר, תוריד פרופיל. שב בשקט, תן ליועץ המשפטי לממשלה לנסח חוות דעת מרוככת, אנושית ומתחשבת. אל תכעיס ואל תקומם ואל תקצין את המצב. שב בשקט!

ואם כל זה יצליח, מי יודע, אולי יוכל הנשיא לשרוד במשכנו עוד כמה חודשים נוספים, ואז יגשים את חלומו הגדול לנחות בהליקופטר בדמשק, ולהגיד "אהלן" לאסאד.

יוסי ורדי והאינסטלטורים

יורם רוזנפלד היה מחלוצי ענף ההיי-טק בארץ, מי שהקים עם שותפיו, יוסי ורדי ומאיר בורשטיין (ארט), את טכם, שהיה בית התוכנה הראשון בישראל. מאז היתה טכם לאחד מבתי התוכנה הגדולים בארץ, ולפני כשנה נמכרה למשפחת וולפסון החרדית מניו-יורק. בני משפחת וולפסון רכשו כאן גם את בתי התוכנה של קונתהל וקומפרו, והקימו מעין גוש של חברות תוכנה, נס טכנולוגיות.

מאז נפטר יורם רוזנפלד, באביב לפני כשלוש שנים, מקיימת משפחתו מפגש שנתי, שבו גם מוענק פרס שתרמה לבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב, על עבודה מצטיינת בתחום של חקר עסקים גלובליים בהיי-טק. הכנס הזה היה למפגש חברתי של רבים מראשוני ההיי-טק וענף התוכנה בארץ. בשנים שעברו הירצו בו אד מלבסקי, שהקים את קרן בירד, ודני גולדשטיין, מייסד פורמולה. השנה נשא את ההרצאה המרכזית יוסי ורדי.

"ישבנו בדאבוס", סיפר ורדי, "ודנו בשאלה מתי הופך עובר לבעל נשמה, לבן אדם. אמר הנוצרי, ברגע ההתעברות. אמר המוסלמי, לאחר שבעה שבועות. ואיך זה אצלכם? שאלו אותי, היהודי היחיד בשולחן. אצלנו, אמרתי, כשהילד הופך ליזם סטרט-אפ".

ורדי כמו ורדי, תיבל את דבריו בעלילות צבעוניות. אבל עיקרי דבריו תוקצרו בקפדנות על-ידי רבים מהנוכחים. הוא ערך מעין פרופיל קיבוצי של טכנולוגיית העשור הקרוב, כשבבסיסו עמדו שש הרשתות שבידל ביל ג'וי (מייסד סאן) בתוך עולם האינטרנט - הרשת הקרובה, המוכרת; רשת הכיס הניידת - הסלולר; רשת הבידור הביתי, שעליה יתחרו הטלוויזיה, המחשב האישי החזק ומכונות המשחק נוסח הפליי סטיישן 2, שהציגה סוני השבוע. המכונה הזאת, סיפר ורדי, מצוידת במחשב שכמותו סירבו האמריקנים לייצא עד לפני שנים אחדות, מטעמי ביטחון.

הרשת הבאה היא רשת הקול, המספקת שירותי טלפוניה באמצעות האינטרנט, ומובילה לחיסולן של חברות כמו טלרד הוותיקה ותדיראן. רשת נוספת היא B2B, המחשבים שידברו עם מחשבים, והרשת האחרונה היא הרשת החכמה. בנוגע לרשת הזאת אומר ביל ג'וי, כי הוא לא רוצה לדבר עם האינסטלטור שלו, "אני רוצה שהאינסטלטור שלי ידבר עם האינסטלציה שלי".

ונסיים בפיקנטריה: "ב-1992", סיפר ורדי, "אמר הבן שלי, אבא, תקנה מניות של סיסקו. מה הילד מבין, אמרתי אז, אין לו אפילו תעודת בגרות".

מלאכים בשמי הסטרט-אפ

בישראל יש, יחסית, יותר מלאכי מימון (Angels) מאשר בכל מדינה אחרת - כך עולה מהמחקר שערכו ד"ר מירי לרנר ויואש אברהמי, שזכו בפרס השנתי על-שם יורם רוזנפלד. המחקר, שנערך ב-1999 בעשר מדינות בהן ארה"ב, קנדה, בריטניה ויפן, עסק בקשר בין חברה, תרבות ויזמות. כך נמצא, למשל, שארה"ב, קנדה וישראל הן שלוש המדינות בעלות היזמות הגבוהה ביותר (ישראל במקום השלישי), אבל הממצא המרתק נוגע לכמות מלאכי המימון בארץ.

מה עושה את הישראלים למלאכים?

ד"ר מירי לרנר: "זה קשור כנראה לרשתות חברתיות צפופות, הנרקמות בצבא, וממשיכות דרך עולם העסקים ועד למקומות העבודה".

אז הישראלים משקיעים בחברויות, או בעסקים?

"בעסקים. זה לא כדי לעשות טובה, אלא מתוך מחשבה בנוסח 'אני מכיר את האנשים שמאחורי הרעיון, ראיתי אותם במצבים שונים, ואני בטוח שהם יצליחו'. כשאיתי כוכבי הקים את קומפי, הוא פנה לרשתות החברתיות והמשפחתיות שהכיר.

"הסבר נוסף, ואולי אף העיקרי, קשור במודעות התקשורתית. מדי יום מופיעות כותרות המדווחות מי שם 50 אלף דולר על רעיון כזה או אחר, והתקרב לחוג המיליארדרים".

האם ביצעתם חיתוכים המאפשרים להשוות, למשל, בין מלאכי המימון של החוף המערבי, הקרובים לעמק סיליקון, לבין אנשי רצועת החוף הישראלית?

"לא".

את המחקר הרב-לאומי יזם פרופ' מייקל היי מלונדון ביזנס סקול. ממשלת בריטניה הקצתה לו תקציב של שמונה מיליון לירות שטרלינג, כדי לפתח מרכז יזמות. בפועל מנוהל המחקר על-ידי פרופ' פול ריינולדס, מבסון קולג', בוסטון, הנחשב לבית ספר מוביל בלימודי היזמות.

מימון מפלגות - יש עבר, אין עתיד

העתיד זה לא מה שהיה פעם, מלמדת הרצאתו של יוסי ורדי על האינטרנט, אבל אצל שר המשפטים, יוסי ביילין, העתיד ייראה כנראה בדיוק כמו העבר. לפחות בכל הקשור במימון מפלגות ובכסף פוליטי.

לפני שבועות אחדים, בעקבות פרסום דו"ח מבקר המדינה בעניין העמותות, הודיע ביילין על הקמת ועדה ציבורית לבחינת מימון המפלגות והמתמודדים במערכות הבחירות בארץ. משרד המשפטים החל לפרסם השבוע מודעות, הקוראות לכל מי שיש לו עניין וידע בתחום להופיע לפני הוועדה, או להעביר אליה חומרים רלוונטיים. מי שיודע משהו על התחום האפרורי והמתוחכם הזה, מבין שקשה להיכנס לתוכו, לפענחו ולהבין את נגזרותיו. כדי לדעת משהו, נדרשים ממזרות עסקית וידע בראיית חשבון ובניהול עסקים. זה לא סיפור לפילוסופים ולא לאנשי אקדמיה. הכסף הפוליטי המוזרם למפלגות הוא דופק החיים בצנרת הכי פרקטית במדינה.

על כן מעניין לבחון במי בחר שר המשפטים לשבת באותה ועדה רגישה. ובכן, השר בחר באנשי מדע המדינה, במומחים אקדמיים ובפנסיונרים, שהיו עורכי-דין ושופטים עליונים. בראש הוועדה עומד השופט דב לוין, העומד גם בראש בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, ואשר חזה באחרונה בהתפתלויות שנלוו לפרשת נערות הליווי. כמו כן מכהנים בה מי שהיה יו"ר הכנסת, עורך הדין יצחק ברמן, ד"ר מנחם הופנונג (מדע המדינה, האוניברסיטה העברית, וגם משפטן), פרופ' יעל ישי (מדע המדינה, אוניברסיטת חיפה), שחברה גם בוועדה הציבורית הקובעת את ערכה של יחידת המימון של המפלגות, פרופ' יצחק גלנור, שהיה נציב שירות המדינה (מדע המדינה, האוניברסיטה העברית), ומרכזת הוועדה היא המשפטנית הצעירה, עורכת הדין סיגל קובוט.

הוועדה אמורה להתחיל בעבודתה בעוד כשבועיים-שלושה. היא תשב בכל יום שני אחר הצהריים, במשרד שיוקצה לה בפרקליטות מחוז תל-אביב. הישיבות יהיו סגורות לקהל. השר ביקש מהוועדה להגיש את

מסקנותיה תוך חודשים אחדים, אבל עם אמצעים כאלה והרכב חברים כזה, לאיזה מסקנות כבר אפשר להגיע?

פורים בדיזנגוף סנטר

דן מרגלית הזמין את מיטל לבמה. הוא לא נקב בשם משפחתה, ורק סיפר שהיא מטופלת במרכז השיקום של תל-השומר. מיטל, הוא קרא לה, רק מיטל. ואז היה שקט. קביים ארוכים ננעצו בגרם המדרגות הקצר, שהוביל מהאולם לבמה, ומיטל הרימה עצמה בעקבותיהם. גוף זעיר, שיער ארוך וחיוך מקסים. היא דחפה את הקביים לפניה, ונעה, עד שניצבה על הבמה, מול המיקרופון, ודיברה.

"היום, לפני ארבע שנים בדיוק, בפורים, ביום אביב יפהפה, יצאתי עם אמא ועם אסף, אחי הצעיר ממני, לדיזנגוף סנטר. אחי אסף היה אז חייל ביחידה קרבית, בחופשת שחרור. מהשירות הצבאי הוא יצא בשלום. השמש האירה לנו את פניה, ילדים בתחפושות התרוצצו מסביב; חגגנו יחד: הכל נראה נפלא.

הזיכרון הבא שלי הוא מהמחלקה לטיפול נמרץ. הרגשתי חנק וריח של שריפה. התברר לי במשך הזמן שמי ששרוף, הייתי אני. לא יכולתי להוציא הגה מהפה, ואף לא לברר מה קרה. לאחר 30 ימים אמרו לי, שאחי אסף נהרג, לא יכולתי אפילו לבכות, הכל נשאר בפנים, עד היום.

אני רואה בערב הזה גם אזכרה לאחי אסף. ארבע שנים עברו מאז. עברתי דרך ארוכה. היום אני נמצאת במקום אחר, יחד עם הכאב שנשאר על אחי אסף. פגשתי בדרך הקשה הזאת את האנשים הנפלאים שליוו אותי ושעזרו לי, ועוזרים לי עד היום. הטיפול מבחינתי לא הסתיים.

אני מניחה שאנשים אלה ימשיכו ללוות אותי. מרכז השיקום הפך לביתי השני. הייתי מאושפזת שם קרוב לשנה, במצבים קשים ונוראים. אחסוך מכם, ברגע חגיגי זה, את הפרטים...

...אני מסיימת תואר שני בלימודי מידענות באוניברסיטת בר-אילן. שיקמתי את חיי האישיים, ואני מתמודדת עם היומיום כמו כל אחד אחר. יש לי תוכניות, ותקוות לעתיד וזה העיקר..."

מיטל הביאה לשיאו את הקמפיין המשומן שהריץ מרכז השיקום של תל-השומר בשבועות האחרונים. מאחורי הקמפיין עמדה אחת הקליקות החזקות בעיר, תערובת של אנשי עסקים, יוצאי שב"כ, עורכי-דין ותקשורת. בראש הקמפיין עמדו מנהלת המרכז לשיקום, ד"ר דנה מרגלית, רעייתו של דן מרגלית, וגם ד"ר דליה נאמן, הנשואה לעורך-הדין אייבי נאמן. עם רשת חברתית כזאת הושגה גם תמיכתם של סלקום ומנכ"לה, יעקב פרי. אלה הצליחו להביא אפילו את אשת ראש הממשלה, נאוה ברק, העוסקת בהתנדבות קבועה למרכזים רפואיים מתחרים.

כן, זה היה ערב חברתי מנופח ודחוס. אבל הסיפור של מיטל, הקביים ודיזנגוף סנטר העניקו לכל זה פרופורציה אחרת. וכך, גם מי שאירועים כאלה רחוקים מטעמו, לא יכול היה להישאר אדיש הפעם.« רונית ורדי « ויצמן מרוויח זמן «