כישלון נדיר של ב.מ.וו

ההרפתקה הכושלת של ב.מ.וו עם רובר היא כישלון נדיר יחסית של חברה זו, שסדרות דגמי 5 ו-7 שלה נמנות, לדעת חובבי נהיגה, עם הטובות ביותר בעולם. סדרת דגמי 3 של ב.מ.וו, היקרה פחות, זוכה לפופולריות רבה.

מאז 1994, ב.מ.וו השקיעה ברובר 5.6 מיליארד דולר, כולל מחיר הרכישה, ובתמורה קיבלה רק שרשרת הפסדים. נתח השוק של רובר במערב אירופה נפל אשתקד ל-%1.9 מ-%3.3 ב-1994, השנה בה רכשה ב.מ.וו את רובר מבריטיש אירוספייס ב-800 מיליון ליש"ט.

להערכת אנליסטים, בעיותיה של רובר נובעות בעיקר מפיקוח ניהולי לקוי של החברה האם ב.מ.וו, משיווק מוצרים גרוע יחסית וכן מדגמים מיושנים יחסית וממיתקני ייצור לא יעילים. רובר נאבקת בבעיות הללו, אך לא בקצב משביע רצון.

בשבוע שעבר, לדוגמה, קראה רובר חזרה לתיקונים 21,000 מכוניות מדגם 75 עקב בעיות מנוע, במה שהיה הכישלון האחרון של החברה בעצירת זרם ההפסדים. בכמה מכוניות התגלה פגם בחיישן המותקן על ארכובת המנוע. פגם זה גרם למנועים לא להידלק כלל, או לכבות אחרי הדלקתם. החברה קראה לתיקונים את כל המכוניות עם מנועי הבנזין מדגמי 75 שיוצרו בין פברואר ואוקטובר 1999.

ה-75 נחשב לדגם מפתח במאמצי ב.מ.וו לחולל את המהפך העיסקי המיוחל ברובר. זהו הדגם הראשון שפותח ויוצר כאשר רובר כבר היתה בבעלות ב.מ.וו.

ברנד פישסטריידר, מנכ"ל ב.מ.וו, שהיה אדריכל תוכנית הרכישה של רובר, אולץ על ידי מועצת הפיקוח של החברה לפרוש בפברואר 1999, על רקע חילוקי הדעות לגבי עתיד ההשקעה ברובר. הוא הוחלף על ידי יואכים מילברג, פרופסור להנדסה שכיהן אמנם כנשיא חטיבת הייצור של ב.מ.וו, אך היה אלמוני יחסית.« שירות בלומברג « כישלון נדיר של ב.מ.וו «