חוזה למראית עין - ראיות נסיבתיות

בפסק דין שניתן ע"י השופט אמנון סטרשנוב בביהמ"ש המחוזי בת"א נקבע, כי הסכם מכר, לפיו מכרה אחות את זכויותיה בדירה לאחיה, הינו חוזה למראית עין ונכרת על מנת להבריח את הדירה מנושי האחות, ולכן הוא בטל. למסקנה זו מגיע השופט סטרשנוב לאור חוסר מהימנותם של האחים.

הדר נצח (להלן - "הדר") ערבה לחובות של חב' אי.פי.סי אלקטרוניקה בע"מ לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "הבנק"). בגין חובות אלה הגיש הבנק, ביום 31.7.96, תביעה כנגד הדר על סך של 1,177,644 ש"ח. בד בבד עם הגשת התביעה, ניתן ביום 31.7.96, צו עיקול זמני על זכויותיה של הדר בדירה באילת (להלן - "הדירה"). משבא בא כוח הבנק לרשום את העיקול נתברר, כי נפלה טעות במספר החלקה. לאחר בירור שערך בא כוח הבנק הוגשה בקשה מתוקנת לצו העיקול, וביום 10.11.96 ניתן צו עיקול זמני מתוקן.

בינתיים, ביום 6.8.96, נחתם הסכם מכר (להלן - "הסכם מכר"), לפיו מכרה הדר את זכויותיה בדירה לאחיה - ישראל נצח (להלן - "ישראל") בסכום של 80,000 דולר. על בסיס הסכם זה רשם ישראל, ביום 6.8.96, הערת אזהרה על הדירה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין.

לאור זאת הגיש הבנק כנגד הדר וישאל המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בת"א, במסגרתה הוא עתר למתן צו הצהרתי, לפיו הסכם המכר הינו בטל ומבוטל בהיותו חוזה למראית עין. התובענה נדונה בפני השופט אמנון סטרשנוב.

לטענת הבנק, מדובר בחוזה למראית עין, שנחתם חמישה ימים בלבד לאחר מתן צו העיקול. הצדדים להסכם זה לא מילאו אחר תנאי ההסכם, ישראל לא שילם להדר את תמורת הדירה וממילא לא התכוון לשלמה. הסכם המכר נכרת על מנת למלט את הדירה ולהבריחה מנושיה של הדר, ולא מסתתרת מאחריו כל כוונה רצינית של עיסקה לשמה.

לטענת המשיבים, רכשה הדר את הדירה בשנת 1991, כשישראל הלווה לה 50 אלף שקל, וסוכם ביניהם, כי מחצית הדירה תהא שייכת לו. במהלך שנת 1996, עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעה הדר, הלווה לה ישראל סכומי כסף בסך כולל של 26 אלף שקל. בחודש יוני 1996 חשש ישראל לגורל הכספים שהלווה לאחותו, ולכן הוחלט בין השניים, כי הוא ירכוש ממנה את הדירה כולה. מאז חתימת הסכם המכר הושכרה הדירה על-ידי ישראל ואף תשלומי המיסים והארנונות נעשו על ידו.

לאחר שהשופט סטרשנוב בוחן את תנאי התשלום שנכתבו בהסכם המכר לעומת התשלומים בפועל, הוא מגיע למסקנה ברורה, כי הסכם המכר הינו אכן חוזה למראית עין, פיקטיבי במהותו ואין מאחריו ולא כלום.

הסתירות והפירצות בעדויותיהם של המשיבים רבות מספור, ומעידות בעליל על כי לא היתה כוונה רצינית מאחורי עריכת הסכם המכר והחתימה עליו, למעט הניסיון להבריח את הדירה מאימת הנושים ובכללם הבנק.

להלן מקצת הסתירות שבגירסת המשיבים:

בהסכם נאמר, כי סך של 151,760 שקל שולם במעמד חתימת ההסכם. בפועל, לא הועבר כל סכום מישראל להדר; בהסכם נאמר שסך של 100 אלף שקל ישולם לא יאוחר מיום 4.10.96, ואף תשלום זה לא ישולם.

העובדה שההסכם בין המשיבים נערך 5 ימים בלבד לאחר הוצאת צו העיקול אומרת דרשני, מחשידה ביותר ומהווה ראיה מכרעת לטענת הבנק, בדבר היותו של ההסכם חוזה למראית עין בלבד. האם ניתן לקבל - מקשה השופט סטרשנוב - כגירסה אמינה את העובדה, שבמשך שש שנים תמימות לא אצה לו לישראל הדרך לרשום את זכויותיו בדירה, והנה הוא מזדרז לרשמן בבהילות תמוהה דווקא 5 ימים לאחר מתן צו העיקול? השופט סטרשנוב משיב על כך בשלילה.

אין כל ספק, כי המשיבים, אח ואחות, עשו יד אחת על מנת להבריח את הדירה מבעלותה של הדר לבעלותו של ישראל, נוכח אימת התביעה וצו העיקול שהוטל על הדירה. הם פעלו בחוסר תום לב מובהק ובאופן פיקטיבי, כשממילא לא התכוונו כי בפועל תימכר הדירה לישראל.

אין ספק - קובע השופט סטרשנוב - כי ישראל ידע גם ידע על החוב שחבה הדר לבנק, וכי היה על המשיבים לצפות, וסביר להניח שהם צפו בפועל, כי הבנק ינקוט הליכים משפטיים כדי לממש חוב זה, לרבות הטלת העיקול.

לאחרונה פסק ביהמ"ש העליון בע"א 4015/95 (פ"ד נב (2) 269), כי: "המאפיין את החוזה למראית עין הוא, שהצדדים מלכתחילה אינם ממלאים אחר תנאי העיסקה אלא הם אך משימים עצמם כאילו התקשרו בעיסקה, וזאת כדי ליהנות מיתרונות שונים. יתרונות כאלה יכולים להיות, לדוגמא, יתרונות ממוניים או יתרונות מס שונים. עם עיסקאות שבהן מתקיימים יתרונות מן הסוג הראשון נמנות, למשל, עיסקאות שבהן פלוני מתקשר בחוזה למראית עין ובו הוא מוכר לכאורה מקרקעין לפלמוני, קרובו, וזאת מהטעם שפלוני חפץ למלט מקרקעיו מאימת נושיו".

זהו בדיוק המקרה בעניינו, קובע השופט סטרשנוב.

לאור הוראת סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד הינו בטל, קובע השופט סטרשנוב כי הסכם המכר הינו בטל ומבוטל.

התוצאה הסופית: ניתן צו הצהרתי לפיו הסכם המכר הינו חוזה למראית עין ולכן הינו בטל.

ה"פ 200147/98.

ביהמ"ש המחוזי בת"א.

השופט: א. סטרשנוב.

בשם הבנק: עוה"ד סטריכמן ואינוב.

בשם המשיבים: עו"ד מלך.« עו"ד רמי שר-ישראל « חוזה למראית עין - ראיות נסיבתיות « העובדה שההסכם נערך 5 ימים בלבד אחרי צו העיקול אומרת דרשני, מחשידה ביותר ומהווה ראיה מכרעת לטענת הבנק