חמאם תורכי הופך לתחנת דלק

"הרכבת הציונית" שהבטיחה חברת גני ראשון לציון להקים ב-94 דונמים שקיבלה בסוף שנות השמונים ממינהל מקרקעי ישראל, לא קרמה קרונות ומסילה. חברת עיר השעשועים, שנכנסה בנעליה של חברת גני ראשון לציון, הבטיחה להקים במקום את "נהר הציונות". הנהר הפך למגלשת מים פשוטה, וכל מי שביקר אי פעם בסופר-לנד, שבפאתי ראשון לציון, יודע שהמרחק בין הציונות והמתקנים המסחריים שבו, כרחוק מזרח ממערב.

פרשיית הסופר-לנד היא רק דוגמא לעשרות מקרים של יזמים, שקיבלו ממינהל מקרקעי ישראל חטיבות קרקע גדולות בפטור ממיכרז ובמחירים מוזלים, אבל לא מילאו התחייבויות להקים בקרקעות פרוייקטים מיוחדים. ההבדל היחיד בין פרשה זו והפרשיות התאומות הוא, שדווקא פרשייה זו מככבת בפרק מיוחד של דו"ח, שהציגה לאחרונה מבקרת מינהל מקרקעי ישראל, גילה רוטשילד.

רוטשילד אמנם לא פרטה את הפרשה לפרוטות, אבל כשבודקים מה מסתתר מאחורי "ליקויים בהכנת חוזה ואי תיקון נתונים שגויים", מגלים שהפרוטות שוות מיליונים: פקידי המינהל התבלבלו, וסעיף המתיר ליזמים לבנות 3,770 מ"ר, התנפח לאישור בניית 24,700 מ"ר. בלבול אחד הזמין בלבול שני - פקידי המינהל שכחו לדרוש מהיזמים תשלום של דמי חכירה בשיעור %91, מכל בנייה שתעלה על 3,770 מ"ר.

ברבות השנים הפכו הבלבול והשכחה לאמנזיה. פקידי המינהל שגילו את הטעויות, שכחו שגילו אותן ולא טרחו לבצע את התיקונים. רק בשנה האחרונה, עם (או בלי) קשר לביקורת שניהלה רוטשילד, צמצם מינהל מקרקעי ישראל את הנזקים. כמו במקרים קשים אחרים נועץ המינהל בפרקליטות וגיבש הסדר בליווי עורכת הדין נעמי שטרן, פרקליטת מחוז תל אביב (אזרחי).

סעיף אחר בדו"ח הביקורת מתייחס לתופעה בכללותה. במילים יבשות ובשלוש שורות בלבד, תמצתה רוטשילד את התוצאות החמורות של הקצאות קרקע בפטור ממיכרז: "נשלפו ונותחו נתונים ממוחשבים לגבי עיסקאות עבר גדולות וייחודיות שהוקצו בפטור ממיכרז, בהטבות גדולות ובתנאים מיוחדים, אשר נמצאות מזה שנים רבות בסטטוס של אי ביצוע".

תרגום חופשי של המילים המקצועיות לעברית מדוברת מלמד, שיזמים רבים קיבלו מהמינהל בעבר חטיבות קרקע גדולות, בפטור ממיכרז ובמחיר נמוך מערכן. במקרה הטוב לא הוקם בהן דבר וחצי דבר, ובמקרה הרע הפכו האטרקציות התיירותיות לפרוייקטים מסחריים.

בשנתיים האחרונות מנסה מינהל מקרקעי ישראל להחזיר את הקרקעות האבודות הביתה, ומתנגד באופן שיטתי להקצאות בפטור ממיכרז. היזמים, בדרך כלל, מצפצפים.

אחת הפרשיות המדוברות ביותר מתנהלת בימים אלה ממש, בעיר אילת. איש העסקים מאיר חזיזה, שקיבל לפני שנים אחדות קרקע בפטור ממיכרז כדי להקים בה חמאם תורכי, מקדם כבר חודשים רבים תוכנית להקים על הקרקע תחנת דלק מסחרית. תוכנית תחנת הדלק נמצאת במוקד 'מבצע סופה במדבר', שמנהלת היחידה הארצית לחקירות הונאה בעיר אילת. החקירה לא הרתיעה את חזיזה, שביקש מהוועדה המקומית לאשר את הקמת תחנת הדלק.

לפני שבועות אחדים דנו שלושה מחברי הוועדה בבקשתו של חזיזה. שניים הצביעו בעד, אחד התנגד. התומכים לא התרשמו מהתנגדות שהציג נציג של מינהל מקרקעי ישראל, שנכח בישיבה. גם חוות דעת של מהנדסת העיר אילת, אסנת פוסט - שקבעה כי הגורם המוסמך לאישור תחנת הדלק הוא הוועדה המחוזית ולא הוועדה המקומית - לא הרימה אצלם את הגבה.

תחנת הדלק אושרה. מייד לאחר מכן הודיעו משרדי התיירות והמינהל, כי לא יתנו יד להקמת תחנת דלק על קרקע שהוקצתה לאטרקציה תיירותית, וכי יפעלו לביטול ההקצאה. המכתבים ששלחו מנהל מינהל מקרקעי ישראל אבי דרכסלר, ומנכ"ל משרד התיירות איתי אייגס, לא עשו רושם על אף אחד. שני המכתבים הללו התווספו לחוות דעת שהגישה מחלקת הייעוץ המשפטי של העיר אילת, לראש העיר גבי קדוש, בה פסלו המשפטנים את האישור הבעייתי. בהמשך הפגין בא כוחו של חזיזה דבקות מרשימה במטרה, ותבע מהעיריה להפקיד את התוכנית, כלומר לממש את האישור הבעייתי. המילה האחרונה בפרשה הזו עדיין לא נאמרה, ורק ימים יגידו ידו של מי תהיה על העליונה.

פרק נפרד בדו"ח הביקורת רומז על בעיות קשות בוועדת הפינויים העליונה של המינהל: מבקרת המינהל, גילה רוטשילד, מגוללת סיפור קפקאי שהתחיל בפלישה של דייר עמידר באור יהודה לשטחים לא לו. המשך הסיפור בפסק דין לסילוק יד. סופו בהחלטה תמוהה של ועדת הפינויים העליונה של המינהל, שהקצתה לפולש שטחים בפטור ממיכרז, ובניכוי דמי שימוש.

בעיית הפלישות מעסיקה מאוד את ראשי מינהל מקרקעי ישראל ואת צמרת פרקליטות המדינה. לפני חודשים אחדים התכנסו בכירי שני המשרדים כדי לבחון שיטות חדשות למאבק בתופעה. בכל שנה פולשים 400 עד 500 אנשים לאלפי דונמים של המדינה. במקרה הטוב הם נוטעים עצים. במקרה הרע הם מצמיחים בקרקעות פרוייקטים מסחריים. מטרת הפולשים - לאמץ אל חיקם קרקעות או מבנים קיימים, להחזיק בהם שנים ארוכות ככל האפשר, לאלץ את הרשויות להתעלם מנוכחותם, לקבל כסף תמורת הפינוי, או לקנות מהמינהל את השטח במחירים מגוחכים.

מינהל מקרקעי ישראל מעסיק כ-50 מפקחים האמונים על גילוי ופינוי הפלישות. הפולשים, מסרבים כמובן להתפנות. פקחי המינהל מתקשים לבצע את הפינויים, הסכסוכים עוברים אל מסדרונות בתי המשפט, ונמרחים שם שנים ארוכות. הענישה, בדרך כלל, פינוי בלבד. בתי המשפט אינם ממהרים להטיל על הפולשים אפילו קנסות, על אף שהפולשים מצמיחים רווחים גדולים מהעבירות שביצעו. אישור מהסוג שהצביעה עליו רוטשילד שולח לפולשים מסר בעייתי.« נעה ווסרמן-עמיר « חמאם תורכי הופך לתחנת דלק «