אל אל הפועל(ת)

אחת התופעות האנושיות המרתקות של שלהי המאה העשרים היא תביעתן של הנשים לשוויון מלא בינן לבין הגברים. לא רק בהזדמנויות או בשכר, אלא בכל תחומי העיסוק. וכך יש לנו טייסות, רבניות ואפילו מתאגרפות כמו בנותיהם של מוחמד עלי וגו' פרייזר. מי ששמע את הדיבור המתלהם של הבת של פרייזר על הבת של עלי רשאי להיות מודאג. במיוחד מודאגים האבות הגאים של השתיים, מתאגרפי עבר מפוארים, שגם להם פה לא קטן. ליד הבנות המתאגרפות שלהם הם מזכירים יותר תלמידי שנה ג' בקורס רוקחות.

לכן לא צריך להתפעל יותר מדי מכניסתן של נשים לכדורגל. נכון, כדורגל הוא הטריטוריה הגברית המובהקת ביותר. זה לא רק המשחק, זו התרבות שמסביב: ההתמכרות, הלהט, הזיעה, ההתערבויות, הגרעינים, הקללות. מה לזה ולנשים?

ארנה קבסה, מנהלת ופיזיוטרפיסטית של נשות הפועל תל-אביב בכדורגל, אומרת שעם כל הכבוד לשוויון, לא צריך להגזים. "קללות כבר יש", היא מודה, "אבל אחר-כך הן בוכות על זה ומתחרטות". משחקי נשים כבר פוצצו בגלל מכות?

"כן, היה משחק אחד, בין אשקלון לרמלה, שהופסק בגלל מכות".

לידיעת כל המעוניינים והמעוניינות: יש בישראל ליגת נשים סדירה בכדורגל. העסק עדיין בחיתוליו, וקשה לדבר על קהל, עניין ציבורי או תקשורת. הליגה קמה בלי תשתית אנושית-מקצועית מספקת. האילוץ נוצר מהקמתה של הנבחרת. כאן, כרגיל, בונים מלמעלה למטה. כמו את הקפיטריה בטבריה. במקום להתחיל בעבודת רוחב וממנה להקים את השפיץ, כלומר את הנבחרת, הלכו הפוך: קודם הקימו נבחרת ואחר-כך את הליגה.

הקמת הליגה החזירה לארץ את סילבי ז'אן. סילבי, בת 26, ילדה טובה נתניה, היא הברקוביץ'-אוחנה-בניון של הנשים. כוכב במלוא מובן המילה. דריבל, בעיטה בשתי רגליים, הבנת משחק, הכול. בהיעדר רמה בארץ, נסעה לנורבגיה ושיחקה שם בליגת הנשים הטובה בעולם, בקבוצת קולבוט אוסלו. שם הייתה סגנית מלכת השערים וזכתה בגביע. הכדורגל נחשב בנורבגיה לספורט הנשים הפופולרי ביותר. עכשיו סילבי בהפועל תל-אביב, מרוצה מהחיים.

סילבי, הכדורגל לא פוגע בנשיות?

"בכלל לא. להפך. הגוף נראה דווקא יותר טוב בזכות העיסוק בספורט. מוצק, שרירי, אבל לא נפוח".

למה לא נשארת באירופה?

"אם היו משלמים טוב, הייתי נשארת. נהניתי מחוויית המשחק, אבל מזג האוויר, התרבות השונה, השיעמום - מבחינות אלה כאן הרבה יותר טוב".

במשחק אתן נכנסות זו בזו, מתקלות, יורדות חזק לרגליים?

"בכל הקשור למוטיבציה ותחרותיות, אין הבדל. יש הבדל בכוח ובעוצמה של הכניסה".

ומחוץ למגרש את פריקית של המשחק כמו הגברים?

"לא ממש. אני רואה משחקים באופן סלקטיבי. חשוב לי לראות כדי ללמוד. ההסתכלות שלי במשחק היא מקצועית. אני לומדת תנועות ותרגילים חדשים".

נבחרת הנשים האוסטרלית הצטלמה בעירום כדי לקדם את תודעת הכדורגל. היית מוכנה לעשות את זה?

"לא, אפילו לא בעד מיליון דולר".

כמה ימים לפני הפגישה עם הבנות צולמה שופטת הכדורגל, לילך אסולין, בביקיני אדום בעיתון. ארנה וסילבי בהתקפה ישירה: "גועל נפש". "למה?" אני מנסה להגן על אסולין, "שיפוט כדורגל נחשב לעיסוק גברי, והיה חשוב לה להבליט ולהציג את הצד הנשי שלה". השתיים לא מקבלות: "זה לא תורם כלום לדימוי הנשי שלה. להפך".

ושלהבת דויטש תורמת את שלה: "גברים מפרסמים את עצמם בדרך אחרת. היא עשתה שירות רע למקצוע, ולנו כנשים". אם סילבי סוערת ומתלהבת - שלהבת, למרות שמה, עצורה וסגורה יותר. אבל, בחורה נחושה, עם סדר יום מאורגן שיודעת מה היא רוצה מעצמה. בצד עיסוקה הכדורגלני, דויטש היא סטודנטית לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל-אביב, בת 22, גרה ביבנה ומתגוררת לעתים אצל הסבתא בתל-אביב.

את חוזה עתיד לכדורגל הנשים בישראל?

"לפחות כמו זה של הכדורסל הנשי. אני מקווה שנגיע גם למשכורת, משהו כמו 3,000 שקל בחודש".

וחוץ מלשחק את גם רואה כדורגל?

"איפה? אין לי זמן. לנו, להבדיל מהגברים ששולחים את האישה לעבודות במטבח, אין זמן לבזבז מול הטלוויזיה".

ושאלה שהפניתי גם לסילבי: הכדורגל לא פוגע בנשיות?

"אתה צריך לראות אותנו יוצאות בערב, מטופחות, שאפות אחת אחת".

מה קורה לפני משחקים? בודקים שאתן הולכות לישון בזמן?

"אצלנו יש משמעת עצמית. אף אחת לא תלך לישון בארבע בבוקר. וחוץ מזה אנחנו משחקות באמצע השבוע ולא בשבת, אז למי יש כוח לבלות עד מאוחר".

בליגת הנשים המקומית יש ארבע קבוצות חזקות: אסא תל-אביב, הפועל תל-אביב, מכבי תל-אביב ומכבי חיפה. היתר חזקות פחות. הרבה פחות. המשחק שנפל בחלקי לראות הוא הפועל תל-אביב נגד בית"ר ירושלים. המקבילה הגברית של המפגש הזה היא אחד המשחקים הטעונים ביותר בליגה. יומיים לפני המפגש הנשי ניצחו הגברים של בית"ר את אלה של הפועל 0:2.

הנשים ניצלו עד תום את ההזדמנות לנקום. המשחק הסתיים בתוצאה 0:20 (ובמלים: עשרים - אפס!) לטובת הפועל תל-אביב. סילבי הבקיעה 11 שערים, מספר שדי בו לפרנס אגו ודרישות שכר של כדורגלן זכר למשך שנה. איריס פישר הבקיעה שלושה. יש לה, לפישר, בעיטת פצצה אימתנית מטווחים בהחלט לא מקובלים במגזר הנשי. 20 אוהדים נצפו ביציעי בלומפילד, רובם בני משפחה.

עקבנו, איריס הצלמת ואני, אחרי המשחק מאחורי השער של בית"ר. השוערת, גם כן איריס, היא שוטרת במשטרת הגבולות בנתב"ג. אי-אפשר להאשים אותה בתבוסה - המשחק פשוט לא היה שווה כוחות, מה שלא הפריע לשתי הקבוצות לשמוח במידה שווה. הפועל חגגה אחרי כל שער שהבקיעה, והגנת בית"ר התחבקה אחרי כל התקפת הפועל שלא הסתיימה בשער.

את נשות הפועל מאמן אמיר ליברמן, שחקן עבר שכדרר בבלומפילד לצד אגדות כמשה סיני, רפעת טורק, אלי כהן וינק'ה אקהויז. לעבודה עם הבנות הגיע אחרי שאימן במחלקת הנוער והתנסה בכל הגילאים.

למה לקחו דווקא אותך?

"אולי בגלל שאני לא צורח ומקלל. אני סובלני, יודע לשוחח, להקשיב. יש לי גישה פסיכולוגית נכונה לנשים. אני מבין את המנטליות שלהן. למשל, מפרגן להן גם כשהן לא משחקות טוב. נורא חשוב להן הפרגון".

"ההבדלים מתחילים בחוזק הפיזי ובמהירות. ויש גם את מהירות המחשבה. הנשים חושבות לאט יותר, בגלל כניסה מאוחרת לענף. מי שמתחיל לשחק בגיל מאוחר, יש לו גם בעיה של מיומנות. לכן באימונים צריך לעבוד אתן גם, ובעיקר, על יסודות, כמו עם ילדים. צריך לעבוד גם על כושר גופני ולחזק את הגוף, אבל בזהירות, כי מדובר בנשים".

ומהבחינה המנטלית?

"הגישה שלהן עדיין לא לגמרי רצינית. הן מתייחסות לזה יותר כמו לחוג".

אז תמיד אפשר להעניש?

"אי-אפשר. מה, תיתן להן קנס? הן הרי לא מקבלות שכר. הדבר היחיד שכואב להן זה שאני מושיב אותן על הספסל והן לא משחקות. אמרתי לאריה (הרשקוביץ, מנכ"ל הקבוצה - מ.ג.) שבשנה הבאה אולי ניתן להן פרמיות. שיהיה ממה להוריד קנסות כשצריך".

פרמיות, קנסות, מקצוענות? הדרך עוד ארוכה. ליגת הנשים הישראלית מסיימת את עונתה השנייה בלבד. הפועל תל-אביב מבקשת להיות דוגמה ומופת. ראשי הקבוצה - מוטי אורנשטיין, מושיק תאומים וסמי סגול - מקרינים על היחידה הנשית את "רוח הפועל" כפי שהם מבינים אותה: משמעת, חינוך, אזרחות טובה ודוגמה אישית. הם גם מאפשרים לבנות לשחק בבלומפילד, היכל הקודש של הכדורגל הישראלי, והצליחו אפילו לארגן לקבוצה ספונסר, את "טבעול", יצרנית הקציצות הצמחוניות שאחראית לתזונה.

הבנות מתאמנות שלוש פעמים בשבוע ויש גם משחק. בניצוחה של המנהלת ארנה, שהיא גם הפיזיוטרפיסטית, זוכות הבנות למעקב תזונתי ורפואי. אחת לחודש הן עוברות בדיקות שומן. לכולן גם תספורת דומה - קצר וקצוץ. שלא יפריע לרוץ ולנגוח.

בסגל של הפועל 22 נשים. כמה נערות בגיל תיכון, הרוב בנות עשרים פלוס, ויש גם חמש מבוגרות יותר, בסביבות הארבעים, שרידי מיל"ן (מועדון ישראלי לכדורגל נשים) המיתולוגי. אחת מהן, חני רוזנברג, זכתה אפילו לכדרר לצדה של פנינה רוזנבלום, שנמנתה בצעירותה עם שחקניות המועדון. רוזנברג, אם תרצו, היא הנסים כהן של הכדורגל הנשי.

שבע נשים נמנות עם הסגל של נבחרת ישראל. המנהלת ארנה ניצלה את הפגישה אתנו כדי לדווח לשלהבת על זימונה לנבחרת. שלהבת קיבלה את הבשורה ב"קוליות", אבל זיהינו ניצני התרגשות. מי שעדיין אינה בנבחרת - אבל היא היחידה שהוזכרה בהרחבה בתקשורת חוץ מסילבי - זו דנה טובי מחולון, שבנערותה שיחקה עם הבנים לאחר שהוסוותה על-ידי מאמנה כבן. לפני כמה חודשים הסתיים בארה"ב הגביע העולמי הראשון לנשים. הרמה הפתיעה לטובה ומשחק הגמר בין ארה"ב לסין הקהיל אליו כ-90 אלף צופים. אפשר ללמוד מכך על התנופה שצבר כדורגל הנשים בעולם. ישראל עדיין רחוקה מאוד מהרמה הבינלאומית, ויעידו על כך התבוסות של הנבחרת בכמה מפגשים בינלאומיים.

אבל סילבי אופטימית. זו רק ההתחלה, היא אומרת. ככל שבנות יגיעו בגיל צעיר יותר למשחק, ככל שתתרחב התשתית המקצועית ותשתבח הליגה, ככל שיושקעו יותר תקציבים, כך תשתפר גם הנבחרת. אלא שאז סילבי תוכל לשכוח מהבקעה של 11 גולים במשחק, אפילו נגד בית"ר ירושלים. 0« משה גורלי « אל אל הפועל(ת) « לידיעת כל המעוניינים והמעוניינות: יש בישראל ליגת נשים סדירה בכדורגל. העסק עדיין בחיתוליו, והמשחקים עדיין אינם ממלאים את יציעי בלומפילד, אבל אנחנו בדרך. אגב, לפני כמה חודשים הסתיים בארה"ב הגביע העולמי הראשון לכדורגל נשים, ובמשחק הגמר בין ארה"ב לסין צפו כ-90 אלף איש