הנקראות ביותר

פרופסור כסף

את פרופסור אמנון יריב מעניינים פיזיקה וחשמל, אבל בין יתר עיסוקיו הוא הצליח גם להקים את אורטל, שנמכרה ללוסנט בשלושה מיליארד דולר. סיפורו של יזם מסוג אחר

אמנון יריב גולש כבר 50 שנה, והוא יכול לתת שיעור ללא מעט גולשים אחרים בחוף סן דייגו. ואם אותם גולשים היו זוקפים גבה לנוכח גילו, הרי שהם היו זוקפים גבה נוספת לנוכח העובדה שהוא לא רק גולש, אלא גם פרופסור לפיסיקה ומחלוצי ענף הלייזרים בארה"ב. והם היו מורידים את הכובע אם הם היו יודעים על תרומתו לגלישה מהירה ומשופרת בזירה אחרת - האינטרנט.

אבל יריב, כיאה לאיש אקדמיה, לא מחפש כותרות. במקרה הנוכחי פשוט אין לו ברירה, לאחר שמכר ללוסנט ב-2.95 מיליארד דולר את אורטל קורפ, אותה הקים עם שני שותפים.

מי שרצה הוכחה ניצחת לסוגיית הביצה והתרנגולת בענף ההיי-טק, קיבל אותה. במילים אחרות, עסקת מכירת אורטל שימשה תזכורת רועמת לקביעה כי קודם באה הטכנולוגיה ורק אחר כך הדוט.קום. זו גם תזכורת לכך שבזירה בה כל בוגר אוניברסיטה זב חוטם גורף מליונים עבור יוזמת אינטרנט מיוחצנת ומעורפלת, יש עדיין מקום גם לדינוזאורים ותיקים שהמציאו את הגלגל.

אורטל מפתחת ומייצרת לייזרים של מוליכים למחצה ומגברים דיגיטליים המשמשים להעברת מידע על רשתות סיבים אופטיים של רשתות הכבלים. הטכנולוגיה שלה מסייעת לחיבור מהיר לאינטרנט ושירותי תקשורת נוספים העומדים בראש מעייניהם של ענקי התקשורת והכבלים. הוול סטריט ג'ורנל דיווח כי עד 2003 צפויות חברות הטלקום להשקיע 15 מיליארד דולר בשנה בשדרוג הרשתות שלהן לסיבים אופטיים. די בכך כדי להפוך חברה אנונימית יחסית עם הכנסות בינוניות (72 מיליון דולר ב-99') לנכס בשלושה מיליארד דולר.

יריב, מכל מקום, הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת Cal Tech הממוקמת בפסדינה, פרבר ותיק ומבוסס מצפון מזרח ללוס אנג'לס. מזה 30 שנה הוא עוסק במחקר ופיתוח של לייזרים, בין השאר לייזרים אלקטרוניים הפועלים על מוליכים למחצה.

הטכנולוגיה "המבנה שלהם", מסביר יריב, "לא כל כך שונה מזה של טרנזיסטור. כדי להפעיל לייזרים כאלה לא צריך מערכת הפעלה מורכבת אלא מעגל חשמלי. אישית כל הנושא הזה עניין אותי, כי יכולתי לשלב את הידע שלי בפיסיקה של טרנזיסטורים ובפיסיקה של הלייזרים". אחרי 15 שנה של מחקר תיאורטי החלו הסמי קונדקטור לייזר לקבל שימושים מעשיים בעיקר בכל מה שנוגע לתקשורת אופטית. מוצר הלוואי הראשון היה הסיבים האופטיים.

"אז התברר גם שהלייזרים של המוליכים למחצה הם הלייזרים הפרקטיים, אלה שמזינים את הסיבים האופטיים. הוכחנו כאן, באוניברסיטה, שאת הלייזר הזה אפשר להדליק ולכבות במהירות עצומה, אפילו 10 מיליארד פעם בשנייה. וכשמדליקים ומכבים את הלייזר, מלבישים עליו למעשה מידע. אלה הם הביטים, אחד ואפס". יריב וצוותו היו חלוצי השיטה הזו תקופה, והיחידים שיישמו את הלייזר לשימושים האלה. בצוות של יריב היו גם לא מעט מדענים ישראלים שהגיעו להשתלמויות, בהם גם שלמה מרגלית, שלימים ייסד בקליפורניה את חברת MRV Communications המתמחה במערכות מיתוג וניתוב לתקשורת על סיבים אופטיים.

יריב חבר לצמד מתלמידיו, ד"ר נדב בר חיים וישראל אורי, ועמם (ובעידוד משרד ההגנה האמריקאי) ייסד ב-1980 את אורטל. המימון הראשוני בסך מליון דולר הגיע מקבוצת רופאים יהודים מיוסטון, שרובם מכרו את מניותיהם במהלך השנים. הון נוסף גוייס בהמשך מסומיטומו סמנט (חטיבת המלט של סומיטומו!) שהיתה בעל המניות הבולט בחברה (%30) עד למכירתה ללוסנט.

יריב ששימש כיועץ לחברה, ונשא גם בתואר יו"ר מועצת המנהלים, עד לפני שנה. הוא הקדיש לחברה יום בשבוע כשאת יתר הזמן הוא מקדיש ללימוד ומחקר בקאל טק. עיקר המגע שלו היה עם צוות מדעני החברה. הניהול המעשי הופקד בידי מנהל שכיר.

יריב: "בתחילת דרכנו השתמשנו בלייזרים של המוליכים למחצה להלבשת אותות רדאר על קרני לייזר. שבמקום לשגר אותם במוליכים מתכתיים, העבירו אותם בסיבים אופטיים".

סדרת המוצרים הראשונה של אורטל הותקנה באוניות מלחמה ובמטוסים של הצבא האמריקאי ואף בציוד בצה"ל, אם כי ליריב לא היה קשר ישיר עם השוק הישראלי. הקשר שלו עם ישראל מתבטא בשהייה של חודש בשנה באוניברסיטת תל אביב כעמית במכון סאקלר. הביקור הזה מוקדש ברובו להרבצת תורה ועבודה עם חברי הסגל והתלמידים בפקולטות לפיסיקה וחשמל.

הצמיחה אורטל רשמה הכנסות כמעט מיומה הראשון וגדלה בהתמדה, אם כי בקצב מתון. בתחילת שנות ה-90, כשתקציבי הבטחון החלו להצטמק, החליטו יריב ושותפיו לנסות לחדור לשוק האזרחי, ובמיוחד לשוק הטלוויזיה בכבלים. הם הציגו את התפיסה הזאת בתערוכה של ענף הכבלים, והיא נקלטה בהצלחה. בתוך שנים ספורות גדל מרכיב הכבלים בסל המוצרים של אורטל, והאפיל על השימושים הצבאיים. הציוד נמכר לספקים של מערכות כבלים כמו ג'נרל אינסטרומנטס וסיינטיפיק אטלנטה, שמכרו את המוצר המוגמר לחברות כבלים גדולות, בין השאר טיים וורנר, TCI ואחרות. באמצע שנות ה-90 הפכה אורטל לספק המוביל של ציוד אופטי לטלוויזיה בכבלים.

לפני כארבע שנים הגיעה גם תעשיית הכבלים לרוויה. הגידול המואץ נבלם, מספר מנויי הכבלים התייצב - וכך גם ההוצאה הממוצעת של משפחה על שירותי כבלים. הצמיחה של אורטל הואטה ל-%10- %20 לשנה (יריב: "קצב לא דרמטי"). המהפך הגדול החל לפני שנתיים. "אז" מספר יריב, "התברר שהכבלים יכולים לספק גישה מהירה לאינטרנט ולאפשר לחברות הטלפוניה הגדולות לחדור לשוק הטלפונים המקומי באמצעות רכישות".

זה היה העיתוי שהפך את טכנולוגיות הכבלים בכלל ואת אלו של אורטל בפרט ליקר ערך מבחינה אסטרטגית, במיוחד לחברות מובילות מהקליבר של לוסנט. כשזו התדפקה על הדלת בתחילת שנת 2000, מניות אורטל נסחרו בשיא של 157 דולר, אך לוסנט - הספק העיקרי של AT&T - לא נרתעה והשלימה את העסקה במהירות, וב-177 דולר למניה. אורטל, למען הסדר הטוב, הונפקה ב-1994 ב-13 דולר למניה. הנפילה רק משבר אחד ידעה החברה, לפני כשנה וחצי. אז קרסה המניה לשישה דולר. המשבר נבע מחולשתה של ההנהלה (מינויים חיצוניים) ומכמה פרוייקטים כושלים. "עשינו כמה פשלות", מודה יריב, "והיה לנו רבעון ראשון בתולדותינו, שבו נרשם הפסד. המשקיעים הענישו אותנו והמניה נפלה. אבל עם זאת, חברות אחרות מהנישה שלנו, כמו SDLI ו-JDS הצליחו בצורה מסחררת. בסך הכל, המסורת, המוצרים והצוות הטכני שלנו הם מהטובים בענף. יש לנו 25 מדענים בעלי תואר דוקטור, ולא היתה סיבה שלא נחזור לצמרת. היה ברור שזה משבר זמני ומה שמעיק עלינו היא בעיית התדמית. ידעתי שכשנצליח להשתחרר מהתדמית הבעייתי, נחזור לצמרת".

ואכן, לאחר החלפת המנכ"ל וסגירת כמה קווי מוצרים, אורטל שבה לדרך המלך. לדברי יריב, בשעת השפל היוותה החברה יעד להשתלטות, אך משום מה, העסקה עם לוסנט יצאה לפועל במחיר הגבוה ביותר, כשרק חצי שנה מפרידה בין המשבר לשיא. "היה ברור שהם רוצים אותנו. ההתמחות שלנו היתה תחום שהם לא עסקו בו ולא היה כדאי להם לנסות לפתח את זה בעצמם. זה כרוך בעלויות גדולות וזמן. בענף הזה התפתחויות טכנולוגיות מתרחשות במהירות מסחררת וזמן הוא כסף".

לפני שבוע הושלמה העסקה סופית ואורטל נבלעה בתוך לוסנט, שם היא תתפקד כחטיבה. צמד תלמידיו-שותפיו נותרו בחברה. בר חיים הוא סגן נשיא לפיתוח אסטרטגי ומנהל התפעול. אורי הוא סגן נשיא והמנהל הטכנולוגי.

הגולש אמנון יריב נולד ב-1930 בתל אביב, וכבר בגיל צעיר נדבק בחיידק הגלישה. העניין במדע התברר מאוחר יותר. אחרי קריירה קצרה ככדורסלן (במכבי עתיד אלופת ישראל), הוא סיים את לימודיו בבי"ס התיכון גאולה במגמה ריאלית. היה זה ערב מלחמת השחרור, ויריב גויס ליחידת תותחנים שהוצבה בלטרון. לאחר שחרורו הוא ויתר על הלימודים בטכניון והחליט ללמוד בארה"ב.

יריב התמקם באוניברסיטת ברקלי, לא הרחק מסן פרנסיסקו, כדי שיוכל גם לבלות בגלישה בחופי קליפורניה. הוא עבר בהדרגה מלימודי הנדסת חשמל לפיסיקה של מוליכים למחצה ומוצקים, ולאחר השלמת הדוקטורט, ב-1960, עקר למעבדות בל בני ג'רסי. שם פותחה וגובשה תיאוריית הלייזרים, ולמעשה הונחו היסודות ללייזרים של מוליכים למחצה.

ב-1964 הוא שב לקליפורניה ומצא את מקומו בסגל של קאל טק. הוא עסק בלימוד ומחקר עד ל-1980, תחילת הקריירה העסקית שלו עם אורטל. השם הזה, אגב, יימחק מהלקסיקון בתוך זמן קצר, וכך גם גם מעורבותו הרשמית של יריב בחברה. למרות מעורבותו העסקית והרגשית באורטל, הוא שב ומגדיר כי עיסוקו העיקרי היה ונותר, אקדמיה ומחקר בקאל טק.

המוסד האוניברסיטה הזו סומנה על ידי ניוזוויק כמוסד האקדמי הטוב ביותר בארה"ב, והניבה מספר שיא של זוכי פרס נובל, הזוכים שם למעמד של סלבריטיז מקומיים. קאל טק קטנה במימדיה יחסית ל-MIT וסטנפורד, הזוכות גם לכיסוי תקשורתי גדול יותר, אך למעמדה בשטח המחקר המדעי אין מתחרים. הפקולטה לאסטרונומיה של קאל טק תרמה לעולם את סולם ריכטר ומידע חשוב על סיסמולוגיה, כמו גם תאוריות על המפץ הגדול שהוזכרו לאחרונה בתקשורת העולמית. האוניברסיטה מעורבת גם בפעילות של JPL שהנחיתה רכבי החלל על המאדים. וישנה כמובן הההתמחות של האוניברסטה ויריב בראשה, בלייזרים.

יריב, המצהיר על עצמו כחסיד של הפיסיקה של האור, טוען שכניסתו לעסקים לא היתה ממש מתוכננת. "ההבנה שלנו בלייזרים ומניפולציות של האור מבוססת על עשרות שנות מחקר, ונובעת מזה שיש לנו את הסטודנטים הטובים בעולם. הפכנו לאחת מקבוצות המחקר החשובות בעולם בשטח הזה. פתאום התברר שההתמחות הזאת הפכה להיות קריטית לטכנולוגיה של האינטרנט וחשובה מאד גם לאחרים". היסטורית, התקשורת האופטית קיימת בעיקר הודות לתרומות בסיסיות שוות של האקדמיה ושל התעשיה. כיום, מרבית הפיתוחים ופריצות הדרך החשובות מגיעים מהאקדמיה, ובין השאר מקבוצת המחקר של יריב. הפיתוחים הללו כוללים את הסיב האופטי, הלייזרים של המוליכים למחצה ופיתוח בריטי שהוליד את המגברים האופטיים המאפשרים הגברת האור הנחלש בסיב מדי כמה עשרות ק"מ.

הדבר הגדול הבא בענף הלייזרים האופטיים יהיה, לדברי יריב, ה-Optical Computing או ה-Quantum Computing. בתמצית, מדובר במחשבים המבוססים על פיסיקה קוונטית ולא על פיסיקה קלאסית, כלומר: מחשבים הפועלים על חלקיקי אור בטמפרטורות נמוכות, שלהם יש תכונות שונות לגמרי. אם התיאוריה החדשנית הזאת אכן תקרום עור וגידים, ניתן יהיה לבצע חישובים מורכבים ושיגור אותות ומידע בצורה הרבה יותר יעילה ומהימנה. יריב: "אני עוסק במחקר בסיסי. כשרעיון מסויים נראה חשוב או מעניין דיו, אני אנסה לדחוף אותו יותר מסתם מחקר. במקרים מסויימים, כשהוא בעל פוטנציאל, ראוי לגייס כספים ולהקים חברה יחד עם כמה בוגרים".

יריב עשה את זה יותר מפעם אחת. פרט לאורטל הוא היה מעורב בהקמת חברות נוספות, ולעיתים אף השקיע בהן מכספו. אחת מהן, שהתמחתה במסכים שטוחים דווקא, נמכרה לפני חצי שנה. חברה נוספת (Arroyo) פועלת בתחום ה-WDM המאפשר איגוד של יותר מ-100 אלומות לייזר, שכל אחת מהם נושאת מידע, בסיב אחד - כדי לענות על העלייה בצריכת הפס הרחב. Arroyo מתמחה בבניית פילטרים המצמידים ומפרידים את אלומות הלייזר הללו.

לאחרונה הקים יריב חברה חדשה עם פרופסור, תלמיד לשעבר וכיום חבר בסגל באוניברסיטה, ומספר בוגרים אחרים. החברה, Aleph Lightgate, תתמחה במודולציה של האור בתוך הסיב, ללא צורך בהתקנת קופסה על הסיב. המימון הגיע מקרן הון סיכון, ושותפה בה גם קאל טק, כיוון שהפטנט הראשוני פותח על ידי יריב ועמיתו בין כתלי האוניברסיטה.

יריב חולש גם על פטנטים נוספים, כ-60 במספר, ואומר כמעט בהשלמה שכן, יש גניבות פטנטים, רק שבמרבית המקרים זו אינה גניבה לשמה אלא Reverse Engineering, או, אם תרצו, הינדוס לאחור. "כולם עושים את זה". הוא קובע. "אתה רושם פטנט לא כדי למנוע מאחרים להשתמש בו, אלא כדי שתוכל להשתמש בפטנטים שלהם. למרכיב הסודי והחשוב ביותר במוצר אתה לא מוציא פטנטים".

הפטנטים המפותחים במעבדות קאל טק, שייכים ברובם גם לאוניברסיטה והיא נוגסת בחלק מההכנסות ממכירתם. בחלק מהמקרים, כשהפטנט מיושם לכדי סטרט-אפ, האוניברסיטה מקבלת מניות בחברה תמורת זכות המייסדים להשתמש בפטנט.

ואורטל? איך זה שקאל טק לא היתה שותפה בה?

"החברה לא מתבססת על פטנט שפותח באוניברסיטה, אלא על ידע שהסטודנטים צברו כאן. הטעות הגדולה שעשינו היתה שלא רשמנו פטנט על הלייזר העיקרי, שהוא הבסיס של כל התקשורת האופטית כיום וכולם משתמשים בו. היינו צעירים ותמימים ועסוקים מדי כדי לחשוב על ההיבט הזה".

אבל גם ללא הפטנט הזה, מדענים כמוך יכולים לגרוף הון ממחקר ופיתוח שימושיים?

"בהחלט. הכסף חשוב למדי, אבל אסור לשכוח שאנחנו מדענים וכסף הוא לא המניע שלנו".

אתה חושב שההצלחה הפיננסית שלך כאיש אקדמיה משמשת מוסר השכל למדענים נוספים, שאפשר להתעשר גם מעיסוק במדע ולא רק מחברות דוט.קום?

"לא תמיד. פרופסורים טובים באוניברסיטאות טובות בתחומים טכנולוגיים הנדסיים תמיד יכלו להתפרנס בכבוד מפיתוחים שונים. היזמות העסקית באקדמיה החלה בעצם רק בעשור האחרון".

והאוניברסיטאות מעודדות את התופעה הזאת?

"הן מעודדות את זה בצורה שונה. בסטנפורד כמעט דוחפים את הפרופסורים לעשות את זה. ב-MIT ובקאל טק פחות, אבל זה בהחלט השתנה, ואפשר לומר שמעודדים את המדענים להפוך גם ליזמים".

ויש בך מן היזם?

"נראה שכן, אחרת לא הייתי עושה את זה. זו לא סתם אנוכיות שאני לוקח רעיון ומקים חברה עם סטודנטים, במקום לזרוק אותו לעולם. אם תזרוק אותו הוא עלול למות. אני דואג שזה לא יקרה, אבל אני לא ממש יזם. אף פעם לא עסקתי בניהול ואין לי עניין בזה. המעורבות שלי בחברות השונות היא סביב רעיון מבריק שיהפוך אולי למוצר שימושי".« ניר נתן, לוס אנג'לס « פרופסור כסף « את פרופסור אמנון יריב מעניינים פיזיקה וחשמל, אבל בין יתר עיסוקיו הוא הצליח גם להקים את אורטל, שנמכרה ללוסנט בשלושה מיליארד דולר. סיפורו של יזם מסוג אחר

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות