ברשימה הקודמת הבחנו בין שני מבחנים הנוגעים להיטל ההשבחה: מבחן התחולה - האם
במקרה מסוים חל היטל השבחה, ומבחן החבות - מיהו החב בהיטל.
כן התייחסנו לביטול סעיף 12 א' לתוספת, אשר ביטל את שיקול הדעת של הוועדה
המקומית בקשר להסדרים מיוחדים הנוגעים לתחומי פעילותן, אולם לא הביא, בהכרח, ליצירת
חבות "חדשה" בהיטל השבחה. סעיף 21 לתוספת קובע, כי במקרקעין מסוימים לא יחול היטל
השבחה אלא הסדר מיוחד שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל לבין הרשויות המקומיות, שתחולתו
החל מ-1.1.71 (להלן: "ההסדר").
על פי ההסדר, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: ממ"י) ישלם לרשויות המקומיות (הוועדות
המקומיות לתכנון ובניה) בגין מס השבחה, %10 מהתקבולים השנתיים בתחומיהן, החל
מ-1.1.71, מסוגי עיסקאות המפורטות בהסדר. המקרקעין המסוימים עליהם חל ההסדר הינם
מקרקעין שמקימים את התנאים המצטברים הבאים:
1. הם בגדר "מקרקעי ישראל" על פי ההגדרה בחוק יסוד: מקרקע ישראל. הכוונה למקרקעי
המדינה, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל.
2. המקרקעין לא הוחכרו בחכירה לדורות, למעט חריג שיפורט להלן. לגבי מקרקעין
שהוחכרו בחכירה לדורות ואשר אינם נכללים בגדר החריג הנ"ל, קובע סעיף 2 לתוספת, כי
את היטב ההשבחה ישלם הבעלים. "חכירה לדורות" מוגדרת בתוספת על ידי הפניה להגדרה
בחוק המקרקעין התשנ"ט 1969, שם מוגדרת חכירה לדורות כשכירות שלמעלה מ-25 שנה,
שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין. סעיף 259 לחוק, לעומת זאת, מגדיר חכירה לדורות לגבי
מקרקעין המנוהלים לפי חוק מינהל מקרקעי ישראל, כעיסקת חכירה לדורות שלא נגמרה
ברישום.
לא אדון במאמר זה במשמעות ההבדל שבין שתי ההגדרות המפורטות בחוק ובתוספת לאותו
חוק. לענייננו יש לציין, כי לגדר הגדרת "חכירה לדורות" לא נכנסים, לכאורה, מקרקעין
המוסדרים בשניים מהחוזים הנפוצים ביותר בתחומי המועצות האזוריות: "החוזה המשולש"
שבין ממ"י, הסוכנות היהודית, והאגודה החקלאית (קיבוץ או מושב), הנחתם לתקופות
קצובות של שלוש שנים, וחוזה המשבצת הדו צדדי, שגם הוא נחתם לתקופות קצובות דומות.
חוזים אלה נוהגים בלמעלה מ-%80 מהישובים. חריג נוסף מוציא מגדר תחולת היטל ההשבחה
מקרים רבים נוספים, בהם אמור היה לחול ההיטל.
המדובר בתיקון לסעיף 21 לתוספת אשר קבע, כי גם מקרקעין אשר הוחכרו בחכירה לדורות
לשימוש חקלאי ושונה ייעודם ליעוד אחר - והחוכר לדורות, שלו הוחכרה הקרקע לשימוש
חקלאי בלבד, אינו זכאי לנצל את הקרקע על פי יעודה החדש, אלא אם יתוקן חוזה החכירה
המקומי או ייחתם חוזה חכירה חדש - ייכנסו לגדר תחולת ההסדר ולא יחול עליהם היטב
השבחה. אנו רואים, איפה, כי ביטול סעיף 12 א' אין בו בכדי להטיל חובת היטל השבחה
במקרים רבים הנוגעים לקרקעות הנכללות במועצות האזוריות, שכן על קרקעות אלה חל,
לכאורה, ההסדר. ברשימה הבאה נבדוק מדוע וכיצד, בכל זאת, נדרשים רבים מהישובים
לתשלום היטל השבחה בעיסקאות שינוי יעוד.
הכותב הינו עורך דין המתמחה במינהל מקרקעי ישראל, מחבר הספרים מקרקעי
ישראל-חקיקה ודינים, ומינהל מקרקעי ישראל - קרקע חקלאית שייצא בקרוב לאור.« עו"ד
חגי שבתאי « מחוץ ל"חכירה לדורות"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
