ארון הספרים המשפטיים מלא וגדוש, אך לא מצאנו בו ספר על "דיני שיעבודים". מוזר, כי יש פסיקה רבה מאוד בתחום זה והנושא מעניין ומרתק את כל מי שדקויות המשפט קרובות לליבו. הנושא גם אקטואלי מאוד בהתחשב במספר הרב של שיעבודים למיניהם, שלא להזכיר, כי בתי המשפט לעתים תכופות מתבקשים להכריע סוגיות הקשורות בדיני שיעבודים.
והנה בחלקה מתקיימת מצווה זו בידי שלום לרנר, איש הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן, אשר ספרו "שיעבוד נכסי חברה" יצא עתה לאור. חמש מאות עמודי הספר סוקרים את ההלכות ואת הפסיקה, והמחבר מותיר אותנו בהרגשה כי היה לו עוד הרבה מה לאמר, אך ביקש להגיש ספר המשלב עיון ומעשה במידה ובאיזון. בכך הצליח.
מחקרו של המחבר מבקש לשכנענו כי אין הצדקה למצב הנתון, על פיו, אפשרויות השיעבוד של חברה רבות יותר משל היחיד. ראוי לדעתו שלא לייחד דיני שיעבוד שונים לתאגידים וראוי כי סוגי השיעבודים ודיניהם יהיו זהים לאישיות המשפטית וליחיד. תקוותו היא שחיבורו יתרום להאחדת הדינים ולרפורמה מקיפה בתחום השיעבודים.
גישתו זו הזכירה לנו את דברי המנוח צלטנר אשר שלושת הכרכים שלו על דיני החוזים קדמו לחוקי החוזים החדשים, ובהקשר לכך הדגיש בשעתו צלטנר "אין זו הרגשה מרוממת לדעת, כי התיקון ההכרחי של הבסיס המשפטי לדיני החוזים יהפוך ספר זה מיצירה חיה לגנזך של תקופה מוזרה שחלפה, תקופה שאין כדוגמתה, ושיש לקוות שכדוגמתה לא תהיה עוד. נחמה פורתא למחבר בכך, כי ייתכן שספר זה יתרום את תרומתו לפעולה תחיקתית אשר תשמיט אמנם את הקרקע מתחתיו, אך תפלס את הדרך למדע משפטי של ממש בדיני החוזים".
צלטנר ציין בשעתו כי איננו היחידי בהרגשה זו והזכיר את המלומד גאוור אשר בספרו הידוע על דיני החברות, נהג לציין כי למרבה הצער הכותב ספר משפטי, מה שמכונה TEXTBOOK, חייב להגיש את החוק כפי שהוא ולא כפי שרצוי שיהא. גם ספריו של צלטנר נחשבים ומצוטטים גם היום וגם ספרו של גאוור יוצא במהדורות חדשות המבוססות על אותה מהדורה קודמת, ואכן גם הספר שלפנינו יזכה לאריכות ימים גם אם החוק ישונה ותחול האחדת סוגי השיעבודים.
לכשעצמנו לא נראה לנו כי האחדה כזו כמוצע ע"י לרנר, היא כה קרובה וכה רצויה. לחברה יש תיק ברשם החברות ונרשמים בה שיעבודיה ואילו דרך רישום המשכונות לגבי יחידים מתקיימת, אך היא מסורבלת ומקשה על איתור הרישום.
שאלה אחרת היא אם ניתן להחיל את המוסד של השיעבוד הצף לגבי היחיד. השיעבוד הצף הוא מוסד משפטי מיוחד במינו, ואכן המחבר מרחיב עליו את הדיבור ובדיקת טיבו הוא עיקר ספרו. נסיונו של המחבר להצטמצם לנושא אחד, מנע ממנו לקיים דיון ראוי בנושא איגרות החוב, שהוא הבסיס ליצירת השיעבוד הצף, אבל אין ספק כי בספרות הישראלית אין לנו חיבור המגיש בצורה כה מלאה את הלכות השיעבוד הצף.
כמובן אין הוא מתייחס לעניין המימוש של השיעבוד הצף ע"י כונס הנכסים והלכות כינוס הנכסים, והרי בנושא כינוס הנכסים יש לנו כבר את ספריהם של עורכי הדין וולובסקי וגפני. שני המחברים הללו טרם עדכנו את ספריהם וחבל.
צריך לזכור שיש הצעת חוק חברות חדשה שוועדה של הכנסת עובדת על הכנתו הסופית, אבל החוק החדש מתייחס רק לחלק מההוראות של פקודת החברות. ההצעה אינה מתייחסת לאיגרות חוב, לשיעבודים ולפירוקים. הוועדה שהכינה את ההצעה, בראשות אהרן ברק, לא ראתה לנכון לשנות דינים אלה, מאחר והיתה בדעה כי מן הראוי שהשינוי הכולל ימצא את ביטויו בדיני המשכון, לאו דווקא בדיני החברות.
אכן עוסק המחבר בהרחבה בשיעבוד הצף, כאמור, במירשם השיעבודים, בביטול שיעבודים שנוצרו בסמוך לפירוק ובודק את השפעותיהן של זכויות נבחרות אחרות על השיעבוד הצף כגון השיעבוד הספציפי, העכבון, חובות דמי קדימה, עיקול, קיזוז ועוד נושאים הקשורים או המתנגשים בשיעבוד הצף. אין המחבר עוסק בשיעבודים שהם משותפים הן בתאגיד והן ביחיד כגון המשכנתא, או המשכון, או בנסיבות מסויימות אפשרות רישומה של הערת אזהרה בלשכת רשם המקרקעין אשר יש לה תוקף של התחייבות לרישום שיעבוד.
המחבר הוא איש אקדמיה אך הוא מצליח יפה שלא להיגרר אחרי הרהורים עיוניים המהווים מכשול בפני איש המעשה בבואו להיזקק לספר. כך, למשל, אין הוא מקדיש פרק מיוחד לשאלה אם שיעבוד הוא זכות קניינית אם לאו, ורק כדרך אגב, בבואו לדון בחובות דמי קדימה בשיעבודים קבועים, הוא מציין, כי אין לייחס משקל רב לקניינותו של המשכון, להיות המשכון זכות קניינית. לדעתו, הדבקת תווית קניינית לזכות מסוגה של זכות השיעבוד היא "שפחת הדין ולא אדונו", כביטויו המוצלח של השופט ברק באחד מפסקי הדין שלו.
צודק המחבר בהניחו במובלע, כי בהתייחסות לזכות היוצרת את השיעבוד מתקיים כעין מעגל שוטה. הקנייניות נגזרת מתכונותיה של הזכות, כפי שהוגדרו ע"י המחוקק מהצד האחד, ובתי המשפט לא פעם מקנים תכונות של קניין עקב היותה זכות קניינית מצד שני. השיעבוד, בעיקרון, הוא אחד המוסדות המעניינים ביותר במשפט האזרחי. ישנם מוסדות משפטיים אשר לא יכלו להתקיים אלמלא הם יצירי החוק. כך למשל, מכר אפשר שיתקיים גם ללא התערבותו של המחוקק כי זו עיסקה פשוטה, ריאלית ומובנת מאליה. לא כן השיעבוד.
השיעבוד הוא כעין מכר על תנאי. הממכר מתקיים אך ורק אם הלווה המשעבד לא פרע את חובו. אך יש קושי בדבר. בשיעבוד אין המשעבד מוסר את נשוא השיעבוד לרשות בעל המשכון. החזקה נותרת בידי המשעבד, ושוב הקושי הוא שבדרך כלל ראוי לה לחזקה להיות נלווית וצמודה לבעלות, אלא שבמקרים אינספור קיימת הפרדה בין בעלות ובין חזקה. וכמובן, הדבר הביא את המחוקק לידי הפרדה בין חזקה כדין לבין חזקה שלא כדין, או בין חזקה שבדין ובין חזקה שהדין מצדיק את הפסקת הזכות לחזקה, כפי שקורה הדבר בהתקיים זכותו של בעל השיעבוד להיפרע.
אכן שופטינו גם הבחינו במקרים מסויימים בין חזקה לבין תפיסה, "אוקופציה", ושתיהן שונות ונבדלות מהסגת גבול. (ע"א 300/71 קטן נ' ארוילי פ"ד כו (2) (805,796)). הקושי הגדול בשיעבודים, בפרט בשיעבוד הצף, הוא הנכסים אשר בעל השיעבוד רשאי לתפוס בהם חזקה כדי להעמידם למימוש, ואכן ספרנו עוסק בהרחבה באותם נכסים וזכויות הנגרעים מן הנכסים אשר השיעבוד הצף עתיד לחול עליהם.
מבחינה מסויימת השיעבוד הצף הוא שיעבוד נדחה. במה דברים אמורים? תאגיד משעבד היום את הנכסים אשר יהיו בני מימוש בעת שתבשיל הזכות למימוש השיעבוד, אבל על השיעבוד הצף נלוות אפשרויות נוספות ומגוונות, ואחד המקרים המעניניים הוא השיעבוד השלילי, דהיינו, התחייבות שלא לשעבד את נכסי התאגיד. שיעבוד זה איננו רווח במידה מספקת במקומותינו, אך הוא נפוץ מאוד מעבר לים. אין ספק שבתחום השיעבודים חלה התקדמות רבה מאוד בעשור השנים האחרונות, אשר איננה מיושמת במלואה במקומותינו. ההתפתחות נובעת מכך שנשוא השיעבודים הוא לא רק קרקע, מיטלטלין ומלאי, אלא גם זכויות ערטילאיות, בייחוד אותן זכויות הנופלות תחת ההגדרה של "קניין רוחני".
אם הזכרנו את הזכות הקניינית, שמתקיימת בשיעבוד, ראוי להוסיף, כי אחת מההצעות שהוצעה להגדרתה של הזכות הקניינית היא כי כל שניתן לשיעבוד הרי הוא עצמו זכות קניינית, כי ממה נפשך, כיצד ניתן ע"י השיעבוד ליצור זכות חזקה ואיתנה יותר במסגרת הזכות הנלווית והמשנית שהיא השיעבוד, אלמלא בזכות המקורית מתקיימת אותה איתנות של הזכות שהיא קנייניותה. שיעבוד צף הוא רווח מאוד במתן אשראי בנקאי לתאגידים והרבה חברות מוצאות דרכים לגבור על השיעבוד הצף, בהיות מנהליהן צופים מראש חשש למימושו. אחת הדרכים היא המחאת החיובים והמחבר מתייחס לעניין המחאת החיובים בכמה וכמה הזדמנויות.
אין ספק, שבנקאים ימצאו עניין רב בספר זה משום שאופן ביצוע השיעבודים הצפים נמצא לא פעם לוקה, כפי שהוכיחו מספר רב של פסקי דין. הניתוחים והסקירות ממצים ומלאים, וכפי שהם מוגשים בידי לרנר, יאירו את עיניהם של כל אלה שנכשלו עד כה בעריכת ובניסוח המסמכים המגדירים את השיעבוד הצף, בדרך כלל איגרות חוב כמובן, אף יעודדו אותם ללוות עד כמה שאפשר את השיעבוד הצף בשיעבודים ספציפיים של שיעבודים קבועים.
מאידך יתנו רעיונות רבים לאלה המבקשים להתנגד למימושם של שיעבודים צפים. המושג שיעבוד צף הוא תרגומו של המונח האנגלי למקרה זה. קודם לכן היה נהוג המושג שיעבוד שוטף אשר יש בו לא פחות לשקף את טיבו של מוסד זה. לרנר משכיל להגיש את החומר באורח מסודר מאוד, ומיטיב לאזן בין הטקסט לבין הערות השוליים הנלוות אליו. המובאות מתוך פסקי הדין הן קצרות וענייניות ואזכורים של ספרות משפטית ניתנים במידה.
המפתחות הנלווים לספר תופסים כ-%10 ממנו. הם מאפשרים למעיין למצא מענה לסוגיות השונות שהמעיין עשוי להידרש להן וכפי הידוע בכל טקסט או גוף משפטי יש חשיבות רבה מאוד למפתחות, בייחוד כאשר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
