שיעבודים

יש סוגיות המעוררות עניין רב בתחום המשפט. יישומן מועט, והן מעסיקות בראש וראשונה אנשי אקדמיה המחפשים לעצמם, לתלמידיהם ולקוראיהם אילן סבוך להיתלות בו. יש סוגיות הנדונות פעמים אין ספור בבתי המשפט, אך העניין המשפטי בהן מצומצם ומוגבל. לא רבות הן הסוגיות המשלבות עניין משפטי ויישום תדיר. אך כזו היא סוגיית השיעבודים בכלל וסוגיית השיעבודים של נכסי חברות וזכויותיהן. לנושא זה מוקדש ספרו של שלום לרנר "שיעבוד נכסי חברה". הפן המעשי של הנושא, המעסיק את שלום לרנר, ברור מעצמו נוכח המספר הרב עד מאוד של עיסקאות אשראי, בדרך כלל אשראי בנקאי, המובטחות על ידי שיעבוד נכסיהן של החברות. הפן העיוני נגזר מעצם טיבו וטבעו של מוסד השיעבוד בכל שיטת משפט. במובן מסויים השיעבוד הוא כעין עיסקת מכר על תנאי. המשעבד מתחייב למכור את נכסיו למלווה אם ובתנאי שלא יעמוד בתנאי ההלוואה. אולם לכל עיסקת מכר נלווה מרכיב החזקה, העובר לקונה במעמד המכר, לא כן בשיעבוד. החזקה נשארת בידי בעליה הראשונים, והיא עוברת לשליטתו של בעל השיעבוד רק בהתקיים תנאים אשר המשעבד לא עמד בהם. המכר הוא עיסקה ריאלית: יד אחת מושיטה את הטובין הנמכרים, והיד האחרת מקבלת את תמורתם. לא כן השיעבוד. אין זכות קיום לשיעבוד ללא מערכת משפטית המסדירה את כלליו ועקרונותיו. דיני השיעבוד, בכל שיטת משפט שהיא, משקפים את דרגת התפתחותה הכלכלית. שיעבוד נכסיו של היזם מאפשרת לו לעשות שימוש בהם כמנוף להרחבת עסקיו. אילו באו לבדוק את כלכלת ישראל על פי הדינים החלים על שיעבוד נכסי חברה בישראל, היתה זוכה ישראל למקום "טוב באמצע" בין הארצות בעלות כלכלה מתקדמת. משום כך ספרו של שלום לרנר הוא גם בבחינת כרטיס ביקור. כרטיס ביקור זה מגלה, שמתקיימת קירבה הדוקה בין שיטת המשפט שלנו לשיטת המשפט האנגלית, והניסיונות הבלתי פוסקים לייחד את שיטתנו כעצמאית ועומדת ברשות עצמה נראים לפעמים כמוגזמים. הקירבה לדינים האנגליים, מהם שאובים רוב דינינו, גלויה וברורה. אמנם נכון הדבר, כי מינויו של כונס נכסים על פי שיטתנו המשפטית הוא בסמכות בית המשפט בלבד, מה שאין כן באנגליה, ששם בעל השיעבוד זכאי למנות כונס נכסים ללא התערבות של בית משפט. אך היוצא מן הכלל הזה רק בא להעיד על הכלל. החקיקה בנושא זה היא מנדטורית, ודומה שהמחוקק המנדטורי לא היה משוכנע שהציבור בארץ ישראל בשל דיו למצב שיתמנו כונסי נכסים ללא התערבות בית משפט, ואפשר לומר שמאז ועד היום לא חלה אותה מידה של התקדמות בתחום הכרת אנשי עסקים בעליונות החוק עד כי ניתן לפטור את בתי המשפט ממעורבות במינויים של כונסי נכסים לצורך מימושם של נכסי חברות. שלום לרנר מפרט את יסודות דיני השיעבודים. הוא מתמקד בנושא השיעבוד הצף, הוא אותו סוג של שיעבוד אשר חברה רשאית לתיתו ואין היחיד רשאי להתחייב בו. הוא עוסק במרשם השיעבודים, בביטול שיעבודים שנוצרו בסמוך לפירוק החברה, ואגב הנושאים העקרוניים הללו הוא נכנס לפרטיהם של הנושאים הנדונים על ידיו. המרשים שבחלקי הספר הוא זה העוסק ביצירתו של השיעבוד הצף. המחבר מתמקד בנושא שיעבוד המלאי העיסקי, מפרט את מאפייניו של השיעבוד הצף ומבחין בינו לבין השיעבוד הקבוע. שלום לרנר אינו מחמיץ הזדמנות להתמקד ביסודותיו העיוניים של השיעבוד הצף, אך הוא מבליט את הנושא הזה במידתיות ובבהירות. עיקרם של הדברים מתייחס לגיבושו של השיעבוד הצף ודינו של השיעבוד הצף, הן במצב של פירוק החברה והן במצב של מינוי כונס נכסים. מובן מאליו, שהמחבר עוסק גם בתוקפו של השיעבוד הצף מול זכויות אחרות, כגון הרוכש נכס של חברה; השיעבוד הצף מול השיעבוד הספציפי; השיעבוד הצף מול העיכבון; השיעבוד הצף מול העיקול והשיעבוד הצף מול הקיזוז. עניין אחר המעסיק את המחבר הוא מרשם השיעבודים והתוצאות של העדר רישום, או רישום שגוי, או איחור ברישום. מטבע הדברים לרנר עוסק גם בביטולם של השיעבודים שנוצרו בסמוך לפירוק, ופרק זה מחייב את המחבר להידרש לא רק להוראות פקודת החברות אלא גם להוראות פקודת פשיטת הרגל החלות במקרה כזה. בשעה שלמשכון ולמשכנתא יש היסטוריה ארוכה בכל שיטות המשפט, לא כן השיעבוד הצף. לפנים נהוג היה לכנותו במקומותינו כ"שיעבוד שוטף", ואכן מונח זה נשכח והשיעבוד הצף הוא המונח הרווח והמחייב כיום. אמנם לשיעבוד הצף אין קיום ולא יכול היה להיות לו קיום אלמלא המחוקק העניק לו תוקף, אך ראשיתו בפסיקה אנגלית משנות ה-70 של המאה הקודמת. השיעבוד הצף חל רק על אותם נכסים שבבעלות החברה במועד גיבושו. הנכסים המשועבדים בשיעבוד צף יכולים להתחלף ללא הרף, והחברה רשאית לעשות בנכסים המשועבדים על דרך של שיעבוד צף כטוב בעיניה בכפיפות להגבלת ההסכם של השיעבוד הצף. השיעבוד הצף נוצר, בדרך כלל, ע"י איגרת חוב, ולטעמנו, ראוי היה להתמקד בטיבו של מסמך זה מעל ומעבר למה שהמחבר המלומד עושה. מעבר לכך, יש לציין ששלום לרנר מצא את הזמן הנכון להגיש לציבור המעוניין את חיבורו החשוב. דיני השיעבוד של החברות אינם עשויים להשתנות בעתיד הנראה לעין, שהרי הצעת חוק החברות החדשה אינה עוסקת בהם. שלא להזכיר כי הצטברה פסיקה רבה ישראלית ומקורית בנושאי איגרות חוב ושיעבודים, רישומם ותוקפם, כמו גם מעמדם ביחס לזכויות אחרות, ומשכך כמעט מתבקש מאליו לשלב בין החומר המשפטי הרב והמפוזר לבין התיאוריה והעיון בנושא חשוב זה. הספר שבפנינו, שמו "שיעבוד נכסי חברה", אך רובו ועיקרו השיעבוד הצף ולאו דווקא כל סוגי השיעבוד כגון המשכון והמשכנתא שאף הם בכלל שיעבוד. ואכן שונה עד מאוד השיעבוד הצף מכל סוגי השיעבוד האחרים. בכולם מוקנית הזכות הקניינית בעת היווצר השיעבוד. הזכות הקניינית במשכון או במשכנתא מתקיימת מעת היווצרותם. הזכות הקניינית בשיעבוד הצף היא מעת גיבושו. משום כך הוא נסוג בפני משכון או משכנתא, שכן בין שתי זכויות קנייניות יד הראשונה על העליונה, אולם הוא גובר על עיקול, משום שהעיקול איננו מקנה זכות קניינית כל זמן שלא הושלם. אך עיקול נכסי חברה ומכירתם קודם שהשיעבוד הצף גובש - המכירה תופסת ולבעל השיעבוד הצף אין פתחון פה כנגד המעקל. השיעבוד הצף והעיקול דומים בכך ששניהם בגדר זכויות רכושיות, משום שהם מתייחסים לנכס או לזכויות, הניתנים להעברה מיד ליד, כמובן בכפיפות לתנאים מסויימים. הם דומים גם בכך שאין בהם משום זכות קניינית אלא ממועד של התגבשות מסויימת: השיעבוד הצף מעת התגבשותו והעיקול מעת מימושו, דהיינו מעת מכירת המעוקלים. ההשוואה המתמדת שהמחבר עושה בין הדין שלנו לדין האנגלי היא מבורכת מאוד, בהתחשב במקורות הדין שלנו בנושא הנדון ובדרך הארוכה שעשה הדין הישראלי במהלכי פרידתו מהדין האנגלי, פרידה שטרם הושלמה ואשר על אף המרחק והשוני, הקירבה קיימת ומודגשת. הספר ישרת לא רק את עורכי הדין המופיעים בבתי המשפט בנושא כינוסים ושיעבודים של חברות, אלא גם יועצים משפטיים של מוסדות פיננסיים, אשר הפסיקה הוכיחה עד כה כי ניסוחי מסמכים שנכללו בהם שיעבודים צפים לא תמיד עמדו על קוצו של יוד כנדרש בסוגיה זו. « «שיעבוד נכסי חברה אינו דומה לשיעבודים אחרים «ספרו של שלום לרנר, "שיעבוד נכסי חברה", עוסק ברובו בשיעבוד הצף ולאו בכל סוגי השיעבוד * ההשוואה המתמדת בין הדין שלנו לדין האנגלי היא מבורכת בהתחשב במקורות הדין שלנו בנושא * הספר ישרת עורכי דין ויועצים משפטיים של מוסדות פיננסיים