ניתוח כלכלי ופוליטי של המאורעות האחרונים מבוסס ביסודו על הנחת השפיות של
כל הצדדים. הניסיון הפוליטי-כלכלי מאז הסכם אוסלו מבסס הנחה זו - ישראל והרשות
הפלשתינית נחונו לא רק בשפיות דעת, אלא גם במידה של ריאליזם פוליטי, המתבסס
על המציאות המקומית והבינלאומית.
במסגרת זו יוצגו כאן היעדים האסטרטגיים, הפוליטיים והכלכליים של הרשות הפלשתינית
ושל ישראל, וייבחנו החלופות העומדות בפני כל צד.
היעדים האסטרטגיים של הפלשתינים הפלשתינים רואים בהסכם אוסלו בסיס להסדר הצפוי
עם ישראל. מכיוון שהם מכירים במגבלות הכוח הכלכלי והפוליטי של עצמם, שאיפתם
היא להסדר שיונחה על-ידי העקרונות הבאים: קווי ה-4 ביוני 1967 הם הבסיס; יינתן
רצף טריטוריאלי מוחלט לפלשתינים, ומעבר בטוח בין עזה לשטחי הגדה.
ירושלים תמשיך להיות עיר אחת עם תנועה פנימית חופשית, ואולם העיר המזרחית תהיה
בריבונות פלשתינית ותהיה בירת המדינה; יישובים ישראלים גדולים ימשיכו להתקיים
בשליטת ישראל. חלקם יהיו באיזור ירושלים (מעלה אדומים, גבעת זאב), וחלקם יהיו
מובלעות בתוך המדינה הפלשתינית. לא יהיו גושי התיישבות ישראלים, אלא רק יישובים
מבודדים עם מעבר בטוח למדינת ישראל.
כל ההתנחלויות (בעיקר הקטנות) שהוקמו בתוך השטחים הפלשתיניים, יפונו; ישראל
תקבל סמכויות שלטוניות בכותל וברובע היהודי; יופעלו חילופי שטחים "תמורת" ויתור
הפלשתינים על יישובים ישראלים גדולים.
תימשך האינטגרציה הכלכלית עם ישראל, וייקבעו גבולות מכס (בלתי-הרמטיים) כלפי
סחורות מארצות שלישיות. למעשה, גבולות המכס יהיו פרוצים, וממילא יסכימו הפלשתינים
לתיאום מוחלט של מסי הקנייה ותיאום חלקי בתחומים אחרים; הסדר החזר המיסים בין
ישראל לפלשתינים יימשך לפחות מספר שנים.
היעדים האסטרטגיים של ישראל האסטרטגיה הישראלית פחות ברורה מזו הפלשתינית,
אך ניתן לאפיין אותה בכמה נקודות. ראשית, ישראל אינה מכירה בגבולות 67' כבסיס
לגבולות הקבע, ודורשת להמשיך ולהחזיק בריבונותה כ-15%-10% מהשטחים.
שנית, ישראל גורסת שבשליטתה יהיו גושי התיישבות, גם אם הדבר יחייב סיפוח של
כפרים פלשתיניים רבים לישראל. שלישית, ישראל רואה בירושלים בירתה הריבונית
הבלעדית. הסדרים ייחודיים ייקבעו ביחס לרובע המוסלמי והר הבית, וכן יצורפו
יישובים פלשתיניים (בפאתי העיר) לשליטת המדינה הפלשתינית.
רביעית, ישראל רואה בהסכם איזור סחר חופשי מודל כלכלי מועדף. היא שואפת להעביר
את גביית המיסים לשליטת הפלשתינים, ובכך לצמצם מהותית את הסדרי החזר המיסים.
יש לציין, כי ביטול החזרי המע"מ יחייב גם הוא גבול מכס הרמטי, שכאמור אינו
ריאלי.
להערכתי, ניתוח נכון של האסטרטגיה הישראלית והפלשתינית מוכיח, שבשום שלב לא
היה בקמפ-דיוויד סיכוי ממשי להגיע להסכם, ושהפערים עדיין גדולים מדי. החשש
העיקרי של הפלשתינים הוא, שקבלת ההצעה האמריקנית תביא לכך שבפועל ובחיי היומיום
מצבם לא ישתנה מהותית בהשוואה למצב הנוכחי. ארצם תהיה מלאה התנחלויות ישראליות,
מחסומי כבישים של צה"ל ודרישה לרישיונות מעבר ועבודה. מנקודת ראותם של הפלשתינים,
מדינתם תהפוך למדינת חסות מפוצלת, דמויית אוטונומיה, גם אם בשטחים גדולים מהיום.
הפערים הגדולים בין הצדדים, והתחושה שהסטטוס-קוו הגרוע (מבחינתם) נעשה מצב
של קבע (למעשה אין התקדמות ממשית בשטח בארבע השנים האחרונות), הביאה את הפלשתינים
למסקנה, שעליהם ליצור עימות צבאי מוגבל עם ישראל - כדי לנסות לכפות עליה התקרבות
לעמדה הפלשתינית.
הטקטיקה הפלשתינית בהסלמה הנוכחית הטקטיקה בה בחרה הרשות הפלשתינית מתבססת
על שתי הנחות. ראשית, יאסר ערפאת והקבינט שלו שולטים על רוב הגורמים בשטח,
ומפעילים אותם בהתאם לצורך, אך אין להם שליטה מלאה על מינון הפעילות.
עם זאת, ככל הנהגה, חייבת ההנהגה הפלשתינית להתחשב בתנאי השטח, כמו גם במציאות
הפוליטית המקומית והבינלאומית. הרשות הפלשתינית שולטת לחלוטין במשטרה ומפעילה
גם את הכוחות הבלתי-רשמיים (התנזין). הפעלת המשטרה נעשית בזהירות רבה, כדי
להימנע מהסתבכויות פוליטיות בינלאומיות. כוח שלישי המתואם היום זמנית עם הרשות
הוא החמאס, שכרגע כוחו מוגבל.
שנית, יאסר ערפאת מודע לכך שהרשות תלויה כלכלית בישראל - שני שלישים מתקציבה
הם החזר מיסים מישראל. המונופולים שבשליטתו (כולל הקזינו) הם בחסות ישראל,
והאוכלוסיה שלו מתפרנסת, בחלק מהותי מפעילותה, מהקשרים איתה.
בתנאים אלה, חייב ערפאת לפעול בזהירות ובתיחכום רב, כדי למנוע מישראל הפעלת
סנקציות כלכליות וצבאיות טוטאליות. לכן, הפעילות הפלשתינית מוצגת כספונטנית
(וחלקית הדבר נכון) - היא הופעלה כאשר ישראל יצרה עילה בדמות ביקור שרון בהר
הבית, ועיקר הפעילות נעשית על-ידי הגורמים הבלתי-רשמיים.
ההפעלה המתוחכמת של הצעדים הביאה לרשות הפלשתינית הישגים פוליטיים משמעותיים.
הכוונה לתמיכה בינלאומית רחבה באמצעות הצבעה במועצת הביטחון, ולתמיכה סוחפת
של ארצות ערב, היוצרת אף קשיים פנימיים מסויימים בירדן ומצרים - וממילא היסוס
ישראלי, ביחס להפעלת סנקציות צבאיות וכלכליות חריפות מיד. המבחן הפוליטי יהיה
כמובן מידת הנכונות של ישראל לחזור לשיחות עם הסכמה לפשרה.
החלופות בידי ישראל ישראל נמצאת בסיטואציה פוליטית קשה יחסית: דעת קהל בינלאומית
בלתי-אוהדת, חשש למתיחות גדולה עם מצרים וירדן, וסכנת הסלמה בגבול עם לבנון.
ישראל גם מודעת לכך שהתארכות ההסלמה לא רק שתפגע אנושות בתיירות לישראל, אלא
תפגע גם ברייטינג הכלכלי, ותחזיר אותנו לרמת הפעילות הכלכלית שלפני שנתיים.
בתנאים אלה, יש שלוש חלופות עיקריות. האחת, לנסות להגיע להפסקת אש מהירה יחסית
ולחזור לשיחות. במצב כזה, ישראל תידרש להגיע לפשרה נוספת עם הפלשתינים, קרובה
יותר לעמדתם, בעיקר בנושא ההתנחלויות וירושלים (אפשרית גם חזרה להסדרי ביניים).
האופציה השנייה היא הפעלה מסיבית של סנקציות כלכליות וצבאיות כנגד הרשות הפלשתינית,
בדמות סגרים, הקפאת החזרי המיסים וסנקציות נוספות בתחומי התקשורת, החשמל וכדומה.
הפעלת אמצעי זה תביא כנראה להכרזה על מדינה פלשתינית ולעימות טוטאלי. יתרונה
העיקרי, בכך שהיא תהיה קצרה יחסית - משום שהרשות כממסד לא תוכל לתפקד ללא מקורות
כספיים.
האופציה השלישית היא מאבק צבאי הדרגתי ארוך ומתיש, ללא הפעלת אמצעים דרסטיים,
מצב שישחוק בהדרגה את שני הצדדים (כלכלית ופוליטית).
סביר שהמציאות תביא לפתרון משולב של החלופות לעיל.
ישראל עומדת היום בפני דילמות קשות מאוד, כאשר לכל הכרעה יכול להיות מחיר אסטרטגי
כבד במונחים כלכליים, ובמונחי היחסים הפוליטיים הבינלאומיים והאיזוריים (בעיקר
מצרים וירדן).
בכל הכרעה, ראוי לזכור עובדה אחת: אפילו סאדאת (הפרטנר העיקרי לשלום) ניהל
מלחמה קשה ביותר נגד ישראל, ואף לא הסכים לוותר על מטר אחד מאדמתו, כולל טאבה.
אסד וממשיכיו, וכן ערפאת ומחליפיו העתידיים, אינם שונים מהותית ממנו. הם, לצערנו
או לשמחתנו, הפרטנרים היחידים לשלום, ואיתם נצטרך להגיע להסכם במוקדם או במאוחר.
הממשלה הנוכחית והעתידה (אחדות או חירום) צריכה לבנות מדיניות המסוגלת להתמודד
צבאית עם הצדדים האחרים, אך נכונה גם לדון על שלום המתחשב במציאות הריאלית.
הכותב הוא יו"ר חברת פעילים, והשתתף בשיחות רשמיות ולא- רשמיות עם הפלשתינים
והירדנים בשנים -1993 2000
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
