כבודן האבוד של צוללות הצי הרוסי

שמם הרשמי בבריה"מ היה "אקולה" (כריש). בנאט"ו כינו את הצוללות הסובייטיות הגדולות, שאורכן הגיע ל-150 מטר, "טייפון", על שמה של מפלצת במיתולוגיה היוונית. בימי המלחמה הקרה הן היו גאוות הצי הסובייטי: כל צוללת כזאת נשאה עשרים טילים ארוכי טווח מדגם SS-N-20.

כיום מוצע להן תפקיד חדש - אוניות מכולה, לאחר שייעשו בהן השינויים הדרושים מכורח הסבת היייעוד שלהן. תאגיד המתכות המערב-סיבירי בנורילסק רוצה להוביל באמצעותן מתכות למרכזי התעשייה במערב.

כיום הן מובלות בדרך ארוכה מן העיר דודינקה שעל האפיק התחתון של הנהר יניסי דרך ים קארה וים בארנס. למורמנסק, הנמל היחיד החופשי מקרח בחופה הצפוני של רוסיה.

מים אלה קפואים במשך חודשים רבים בשנה, וההפלגה בהם אפשרית רק בעזרת שוברות קרח אטומיות גדולות. ה"כרישים" יוכלו, לדעת אנשי נורילסק, לעקוף מכשול זה על-ידי צלילה מתחת למעטה הקרח.

נאמני איכות הסביבה אינם נלהבים מהרעיון. הם חוששים, שמא הצוללות הישנות, שנבנו עוד בתחילת שנות השמונים, יעלו על שרטון בשפך הרדוד של היניסי ויגרמו שם נזקים קשים.

נורילסק, המשמשת מרכז של מכרות ניקל, נחושת ופלטינה, ועיר הנמל דודינקה, היושבת על הקצה הדרומי של השפך הארוך של הנהר, שוכנות מעט צפונה מקו הרוחב 70, כלומר מאות ק"מ מעבר לחוג הארקטי.

פירוש הדבר, שבמי הנהר הקפואים, השיט קשה גם לצוללות. אבל הצי הרוסי תומך בתוכניות ומוכן לוותר על צוללות אלה. ואמנם, שתיים משש צוללות הטייפון כבר הוצאו משירות צבאי, ובשנה הבאה תלך בעקבותיהן צוללת שלישית.

עלות ההסבה של צוללת מדגם אקולה-טייפון לאוניית משא נאמדת בכ-70 מיליון דולר. האונייה המוסבת תהיה מסוגלת להוביל 12,000 טון מתכות. צוותה יהיה מורכב ברובו מאנשי חיל הים לשעבר, שחלקם מכירים אותה עוד בגלגולה הקודם.

למרות הסכנות לאיכות הסביבה יש יסוד להניח, שהשימוש בצוללת לצרכים אזרחיים הוא הפיתרון האופטימלי, ולו משום שהחלופה היא הטבעת הצוללות. בתקופת השיא של החימוש הגרעיני מנה הצי הסובייטי 114 צוללות אטומיות, ועתה נותרו מהן 24 בלבד.

אחת מהן אפילו הספיקה לככב בסרט הוליוודי: "המרדף אחרי אוקטובר האדום", שהוסרט ב-1990, בו מגלם שון קונרי תפקיד של מפקד צוללת טייפון סובייטית, הרוצה לערוק לארה"ב יחד עם אונייתו לארה"ב, וכל הצי הסובייטי יוצא לרדוף אחריו.

אם התוכניות יעלו יפה, תפליג אוניות המשא הראשונה מסוג זה בשנה הבאה מדודניקה למורמנסק, מרחק כ-2,000 ק"מ, במהירות של 25 קשר. אבל נילס בוהמר מארגון הסביבה הנורווגי "בלונה" אומר, שכל הרעיון הזה הוא טירוף גמור ומסוכן ביותר: לא רק שפך הנהר יניסי, אלא גם ים קרח רדוד יחסית, אינם ראויים כלל להפלגתן של צוללות אטומיות. "תאונה יחידה אחת עלולה להסב נזק אקולוגי נורא", אומר בוהמר.