עלתה ליגה, איגי

יוסי חרסונסקי ("מעריב") טוען, שיחסי הציבור של וקסמן הבטיחו אותה "שונה, חמה, רכה ובוגרת", אבל אחרי שמיעת הדיסק הוא מתרשם ש"היא לא ממש עברה מטמורפוזה. היא אמנם שרה מפרספקטיבה קצת אחרת, מהורהרת יותר, אבל זה לא בהכרח מבטיח יצירה יותר בשלה או מעניינת".

וקסמן בחרה הפעם שירים שקטים ונוגים, וניכר ש"לא הלכה על 'להיטים', בטח לא על להיטי אינסטנט. אבל תחושת העגמומיות העוברת לאורך הדיסק אינה יכולה לשמש עלה תאנה לשירים מפוספסים מהסוג של 'לא-חם-לא-קר'. ויש כאן כאלה, כמו 'עוד קצת' - התייפחות סתמית ולא מרגשת על תיאורים עקרים, או 'הסיפור העצוב' - שווקסמן הופכת למוטו קצת מתייפייף".

יש כאן כמה "לחנים לא רעים", אבל לא בטוח "שמתיחת מסגרת התחושה החורפית המינורית על-פני רוב הדיסק אמנם מביאה ריגוש". וכך, על אף שוקסמן הפעם אכן "קצת שונה וגם מיוחדת בשניים שלושה שירים", חרסונסקי מתרשם ש"היא עדיין לא הגיעה לפיסגת היצירה שלה".

אבי אפרתי ("עיתון תל-אביב") דווקא חש "שמשהו קורה שם", בדיסק החדש של וקסמן. השיר הפותח "צופה בך", "משלב גיטרות חשמליות שמטופלות יפה... עם שירה משופרת ללא הכר. הלחן ענוג, לא מתחנף, והקומבינה כולה מעבירה מסר חד-משמעי: איגי וקסמן מודל 2000 עלתה ליגה".

"הרצועות הבאות מאוששות את התזה". אמנם לא "המצאה מחדש של הגלגל או שינוי פני ההיסטוריה. את זה, ככה למדנו מזמן, היא כבר לא תעשה; אבל פופ נינוח, שעשוי טוב, יש שם בהחלט".

אז גם אם "בסעיפי הנפח, הנוכחות והבשלות, יש לוקסמן עדיין בהחלט לאן להתפתח", הכיוון, בכל זאת, "חיובי, חיובי מאוד". היא מתמקמת כאן "נכון, במתחמים שמתאימים לה מבחינה סגנונית", היא "עולה ליגה באיכויות השירה", לדיסק "רך ואינטימי", "המלודיות לא קשות, אבל בהחלט לא מתחנפות", ו"הצליל נקי ואלגנטי, אבל לא מלקק לאף אחד".

בקיצור: איגי וקסמן בדיסק חדש, עם שירה משופרת, ואווירה שקטה ונוגה. המבקרים מסכימים עם זאת, שיש עדיין מקום לשיפורים.