לקח את זה אישית

בימים אלה, האחרונים של שנת 2000, דוד תדמור סוגר ארבע שנים בתפקיד הממונה על ההגבלים העיסקיים. אם לשפוט לפי ההודעה שהוציא אמש (מוצאי שבת), הוא חש כי זה הזמן לסגור תקופה ולהמשיך הלאה. אם לשפוט לפי קודמיו בתפקיד - יש לו לאן ללכת, והמיגזר הפרטי ישמח לאמץ אותו לחיקו. אולם האימוץ הזה יצטרך להמתין שנה, תקופת הצינון בה מחוייב תדמור.

הבוקר נשמעו לא מעט הערכות כי לא ייתכן שתדמור עוזב תפקיד כל-כך משמעותי ובכיר לטובת שום דבר ביד. תדמור עצמו טוען כי אין לו תוכניות המשך, ובכל מקרה הוא לא מתכוון לבחון הצעות עד שלא יסיים את תפקידו.

מההודעה שהוציא אמש, עולה התחושה כי הוא די להוט להשלים את תפקידו, לפרוש "בקרוב" ולמנות לו מחליף "ללא דיחוי". בשיחה עם "גלובס" אתמול בערב, אמר תדמור כי קודם שיפרוש, בכוונתו להשלים את הטיפול בנושאים הבוערים שעל הפרק, כמו נושאי התקשורת, הכבלים ושוק הרכב.

יד ארוכה אולם, בדיוק כמו שאמר בעצמו, עבודת הממונה על ההגבלים העסקיים לא נגמרת לעולם. לכן, אם תדמור רוצה לפרוש, בנקודה מסויימת הוא יצטרך למתוח את קו הגבול ולהגיד "עד כאן".

הממונה שיבוא אחריו יידרש לתקופה ניכרת של לימוד ואדפטציה. לימוד, כיוון שבארבע שנות כהונת תדמור, לא היה שוק שזכה לחסינות מול ידו הארוכה. הרשות בחנה אין-ספור ענפים ושווקים, ביצעה עשרות - אם לא מאות - חקירות, ולא מעט פשיטות, שחלקן הבשילו לכדי צעדים קונקרטים, לעתים גם משפטיים. חברות אחרות נמצאות במעקב, וייתכן כי העבודה בגינן תימשך.

האדפטציה מתייחסת לסגנון אישי. פעולתו של הממונה על ההגבלים העיסקיים מוכתבת בחוק, אולם את החוק ניתן לתקן ולעדכן (כפי שתדמור עשה לא אחת), ופעילותו של הממונה פתוחה גם ליצירתיות אישית (כמו תוכנית האכיפה הפנימית של תדמור).

הממונה הפורש משאיר אחריו נעליים גדולות, ישנם שיגידו גדולות מדי. מי שייכנס אליהן צריך להחליט אם יאמץ את מידתו של תדמור, יעבור בהדרגה למידה קטנה יותר של התערבות בשוק (ביקורת שהושמעה לא אחת נגד תדמור), או יחליט להגדיל את מידת הנעל למידותיו, ולהכניס אלמנטים נוספים לעבודתו של הממונה.

ידו בכל ארבע שנים הן לא מעט זמן, ותדמור ניצל את הזמן היטב. אין תחום שלא הגיע אליו: בנקים, כרטיסי אשראי, תקשורת, אינטרנט, כבלים, תכני טלוויזיה, אחזקות של בנקים ואחזקות של קונצרנים, חיפושי גז, דפוס, ביטוח, עריכת דין, מתווכי נדל"ן, חשמל, מזון, משקאות, רשתות שיווק - כולם זכו לטיפולו של תדמור.

הרשות מתייחסת ברצינות רבה לתפקידה, גם כאשר מדובר במיזוגים בתחומים שלכאורה אינם קריטיים, כמו קרטל בתחום הלולבים, רכישה בשוק הבוטנים או מיזוג בענף "זירמת פרים".

בכל פעם התבנית דומה: מגיעה תלונה, או שהרשות מזהה בעיה, והחקירה נפתחת. מושאי החקירה מתבקשים להעביר נתונים ומסמכים רלוונטים, ואם יסרבו הם מועדים לפשיטה של אנשי הרשות. החומר נאסף ונצבר, ולא אחת מבשיל לקביעות משמעותיות של תדמור או להכרעת בית הדין להגבלים עיסקיים.

לעתים לא הקביעות בסוף החקירה הן החשובות, אלא דווקא ההדים שנוצרו סביבן, עוד בשלב החקירה. כל מושא חקירה יודע היטב, שאם יימצא אשם בסעיף כלשהו של פגיעה בתחרות, ידה הארוכה של הרשות תדרוש (ותשיג) הפסקת הפגיעה בתחרות, ולעתים תציג גם דרישה למכור אחזקות, לבטל הסכמים, לשלם קנסות ואף ענישה פלילית.

בעקיפין, התחזקות הרשות בימיו של תדמור יצרה תופעה של הלשנה. אם אני, יצרן קטן וחלש בשוק, סובל מיצרנים חזקים שמשתמשים בכוחם כדי להתחזק עוד יותר, ומרגיש ש"דופקים אותי", אני תמיד יכול לפנות לרשות ולהלשין על המשחק של הגדולים. טרה, למשל, הלשינה על תנובה. תנובה, בלי קשר, התלוננה על שטראוס.

לעתים להלשנות הללו תוצאות חיוביות, והקטנים מצליחים לספק לרשות את האינפורמציה הנחוצה כדי לעלות על מונופול, קרטל או הסדר כובל. לעתים מדובר בקטנוניות ובהלשנה לשמה.

תדמור ייזכר גם כמי שהרחיב והעצים את טווח הפעולה של הרשות להגבלים עיסקיים, תוך הגדלה משמעותית של כוח האדם ברשות. אבל במיוחד הוא ייזכר כמי שהעז לגעת בגופים הגדולים במשק, שעד אז התנהגו כאילו מדובר במדינה של אבא שלהם.

הרשימה החלקית: ההכרזה על חברת החשמל כמונופול, ההפרדה בין הקונצרנים הענקיים דאז, כור וכלל, הפרדת הבנקים מקופות הגמל, האיסור על הבנקים להחזיק אחזקה פיננסית בשיעור שעולה על 20%, הסדר העמלה הצולבת והבעלות הצולבת בשוק כרטיסי האשראי, הפרדת אגד ונצבא, הגבלת בזק בתחומי פעילותה השונים בהם היא מונופול או עלולה לעשות שימוש במעמדה לטובת חברות בנות, הסדר חברות הכבלים והלוויין, וחלקו במהפכת סימון המחירים על ידי היצרנים.

במהלך ארבע השנים האחרונות, פעל תדמור לא אחת להפיכת החוק להגבלים עיסקיים לידידותי למשתמש. הכוונה לא היתה להקל, חס וחלילה, בחומרת העבירות הפוגעות בתחרות, אלא דווקא להפוך את המידע לברור ונגיש יותר לציבור הלקוחות הפוטנציאליים של החוק.

במסגרת זו, למשל, יזם תדמור תוכנית אכיפה אישית, בה משתתפות כמה עשרות חברות, ומטרתה לנהל את האירגון באופן שמחנך ופועל מבלי לפגוע בתחרות.

בנוסף, הכניס מספר תיקונים בחוק, ודאג להפיצם כך שיהיו נחלת הכלל. בין התיקונים, למשל, ההחלטה כי שיתוף פעולה בין מתחרים, שמיועד לשכנע את רשויות השלטון לנקוט בפעולה או להימנע מנקיטתה, אינו מצריך את אישור הרשות להגבלים עיסקיים.

כמו כן, תדמור פירסם את הנסיבות בהן אין צורך לבקש מהרשות פטור מהסדר כובל, ויצר את מוסד הפרה-רולינג, לפיו במסגרת בדיקת היתכנות קודם מיזוג, ניתן לקבל התייחסות עקרונית של הרשות - ולפיה להחליט על עתיד המהלך.

ויד אף אחד בו אחרי שנתיים בתפקיד, אמרו על תדמור שלפחות בתחום התקשורת הוא הרחיב את הגבולות שהציב קודמו בתפקיד, יורם טורבוביץ', והגיע לעוצמה הדומה לזו של היועץ המשפטי לממשלה.

אין ספק שבעידן של רפורמות, גלובליזציה והפרטה בשוק הישראלי, תפקידו של הממונה על ההגבלים העיסקיים, ולא משנה מי האיש שיושב בכסאו, מהותי ומשמעותי. לכן, רק טבעי שמי שמרגיש שהרשות פגעה בו או בעסקיו, יתקומם. התחרות לא ממש מעניינת אותו.

ובכל זאת, בשנים האחרונות תדמור לא שמע יותר מדי התנגדויות. בפרשת ההפרדה בין הקונצרנים כלל וכור, אמר רימון בן שאול כי "צריך חוק שיצמצם את סמכויות הממונה". נשיא התאחדות התעשיינים, עודד טירה, מתח גם הוא ביקורת על תדמור בשתי הזדמנויות. באחרונה שבהן אמר כי "חוק ההגבלים העיסקיים ארכאי ולא מתאים לעולם הגלובלי. ההגמוניות המקומיות נגמרו, והממונה צריך לראות את השוק בצורה גלובלית". בכירים אחרים בהתאחדות, אמרו באותה הזדמנות כי הממונה צריך להיות גמיש וליברלי יותר.

הריקושטים המשמעותיים יותר הגיעו משוק התקשורת והגיעו בגלים, כמו נדנדה. כשתדמור קיבל החלטה שנראתה לחברות הכבלים כמיטיבה עם בזק, הן תקפו את תדמור. כאשר ההחלטה נראתה כמיטיבה עימן ומקשה עם בזק, היה זה תורה של בזק להתפרץ.

כך, טענו חברות הכבלים בעבר כי "תדמור לא פועל נגד המונופול של בזק ומתנכל לנו", ויו"ר בזק, עידו דיסנצ'יק, אמר רק לאחרונה כי "ההכרזה על בזק כמונופול בתחום האינטרנט המהיר נטולה כל בסיס ענייני. זהו ניסיון נוסף מצד תדמור להקשות על בזק לספק אינטרנט מהיר. תדמור לא נילאה מקידום עמדתו - לרבות שימוש, לא בהכרח ראוי, בסמכויותיו הנרחבות".

אין ספק שהעוצמה בידיו של הממונה, מתוקף החוק, יחד עם נחישותו של תדמור לשמור על התחרות ולחקור כל שוק, טיפשי וחשוב כאחד, הוציאו את הרעל מדברי מבקריו, שלא אחת אף מילאו את פיהם מים. הוא, שידו הגיעה אליהם, והם, שלא העיזו לשלוח מילת ביקורת כלפיו, יצרו מערכת עבודה של כבוד הדדי. ותוצאותיה רק הרחיבו את ההישגים של תדמור.

משלוח יד פרטי כאשר יימצא לתדמור מחליף, אין ספק כי הממונה הפורש יהיה אחד האנשים הנחשקים ביותר במשק. תדמור פורש מהרשות להגבלים עסקיים בגיל 40, עם קבלות לעשייה מוצלחת ושם מקצועי בארץ ובעולם. הוא מצוייד בתואר ד"ר למשפטים מאוניברסיטת ניו-יורק, והספיק לנהל משרד פרטי, לוי-תדמור, שעסק בתחום המסחרי עם דגש על הגבלים עיסקיים, לאחר שעבד במשרד אמריקני שהתמחה במיזוגים. את התמחותו עשה אצל נשיא בית המשפט העליון לשעבר, מאיר שמגר.

לשאלתנו, תדמור השיב כי לא ימשיך במיגזר הציבורי או בממשלה. אולי כי בסקטור הממשלתי הגיע הכי רחוק שאפשר (בהנחה שאינו מעוניין במישרת היועץ המשפטי לממשלה או לכנסת). במיגזר הפרטי, אין ספק, הרבה הצעות מנוסחות כעת במעבדי התמלילים, ממתינות למועד בו תדמור יעזוב את הבית ברחוב כנפי נשרים בירושלים, ויתחיל לחשוב על תפקיד חדש.