יצחק, אחיה של אמי, היה הכבשה השחורה של משפחתה. תשעה אחים ואחיות היו לאמי:
שלושה מאחיה היו קצינים בצה"ל, שניים שירתו עשרות שנים בצבא ובמערכת הביטחון,
אחד נפל בהיותו קצין צעיר בתחילת שנות ה-50. אחיותיה היו למחנכות: מורות וגננות.
"התחתנו טוב", כמו שמקובל להגיד אצלנו בעדה, ובנו לעצמן חיי בורגנות נוחים.
רק יצחק, הבכור, לא ממש מצא את מקומו בעולמנו, וסופו שעזבו בנסיבות טרגיות
בתאונת עבודה. כדי להקל על משפחתו, שנותרה כואבת ובחוסר כל, החליטה אמי לאמץ
את אחת מבנותיו. הילדה, מבוגרת ממני בכמה שנים, נלקחה אל ביתנו והיתה לי כאחות
למשך שנה, עד שהכריעוה הגעגועים למשפחתה הקרובה.
באותן שנים, דימיתי כי הספר "אל עצמי", הראשון בסדרת ספרים מצליחה שגוללה את
תולדותיו של ציון כהן, הילד מבית-שאן שהגיע למשפחה מאמצת בחיפה, נכתב עלינו,
על בת-דודי ועלי.
הימים היו ימי אמצע שנות ה-70, והמפגש הטראומטי בין מה שכונה "ישראל השנייה"
לישראל הוותיקה והמבוססת (אז עוד לא דיברו על אליטות), החל להפוך לחומר נפץ:
תחילה פוליטי, אחר-כך אקדמי ולבסוף גם אמנותי. "אל עצמי" והמשכיו (שני הספרים
הבאים נקראו "מכתבים לבתיה" ו"ילד חוץ". את האחרונים כבר לא קראתי) היו מהביטויים
האמנותיים הראשונים בתולדות הז'אנר.
היום, כשתרבות המיינסטרים נלחמת את קרב המאסף שלה, ומשנה את גבולותיה כך שיכילו
גם את מה שנחשב עד לא מכבר ל"שוליים" (מישהו היה יכול לדמיין פעם ששתי תוכניות
המוזיקה הפופולריות ביותר בטלוויזיה תורכבנה מזמר מזרחי, סליחה, ים-תיכוני?),
נראית זווית הראיה של רון-פדר-עמית מיושנת מעט, כמעט ארכאית.
זאת הבעיה העיקרית ב"משפחה וחצי": הצופים כבר לא זקוקים לה, כדי להביט אל המפגש
בין שוליים למרכז. המפגש המרתק, הנפלא והטראומטי כאחד, הוא כמעט חזות הכל -
מהבחירות לראשות הממשלה, דרך "זהבי עצבני" ועד ל"בטברנה" (עם פרנס או בלעדיו).
משום כך, מתלווה פיהוק קל לצפייה ב"משפחה וחצי". הסיפור שלה פשוט לא מעניין,
והיא הופכת לאופרת סבון מייגעת, לא יותר: הילדים המאומצים עזבו את הבית, הילדה
מוצאת לפתע אח למחצה בכיסא גלגלים ומביאה אותו למשפחה האומנת-לשעבר, שבה האבא,
ראש המועצה, רץ לפריימריז, ואשתו נאלצת לשלם את מחיר המרוץ בצורת פגיעה בעסקיה.
אולי משחק טוב יותר היה מציל את הצופים מהרהורים נוגים על ההיצע הטלוויזיוני
הדליל של הסמי-פריים-טיים, אבל גם מרבית שחקני הסבונייה העברית הזו לא נוטים
לנו חסד. מי שחובב את הז'אנר האינסופי הזה, יוכל בוודאי למצוא כמה רגעי סיפוק
ב"משפחה וחצי". מי שמחפש אמירה חברתית, ולו הקלה ביותר, מומלץ לו לחפש במקומות
אחרים. למשל בערוץ 23.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
