בין סלובקיה לצ'כיה

הרפובליקה הקטנה צברה בשבע השנים האחרונות חוב חיצוני של למעלה מ-13 מיליארד דולר.

סלובקיה נחשבת לאיתנה מבחינה כלכלית, אך ורק בהשוואה לשכנותיה ממזרח, מדינות הגוש המזרחי ומדינות בריה"מ לשעבר. היא אינה יכולה להתחרות במדינות אחרות בסביבתה, דוגמת הונגריה, פולין או צ'כיה, במשיכת משקיעים זרים.

כתוצאה מכך, אחוז האבטלה במדינה עבר מזמן את גבול ה-15%. האזרחים לא ששים לחפש אחר עבודה בשל התנאים הסוציאליים הטובים במדינה. סבסוד ניכר של הממשל הסלובקי מעמיד את המשכורת הממוצעת סביב 400 דולר לחודש, בדיוק כמו פולין למשל. רמת החיים המלאכותית הזו, דוחפת את מחירי הנדל"ן גבוה, הרבה מעבר לשוויים הריאלי.

בברטיסלבה הבירה, למשל, המחירים לדירת מגורים יכולים בקלות לנוע סביב 750 דולר למ"ר. באיזורים הזולים יותר, המחירים נעים סביב 400 דולר למ"ר. מחירי בתי יוקרה ודירות פאר באיזור הדאון טאון ינועו סביב 1,500 דולר למ"ר.

מחירי השכירות באיזורים היוקרתיים בעיר, נעים סביב 15 דולר למ"ר לחודש. בעיר הספר המחירים צונחים לרמה אבסורדית של 3 דולר למ"ר. חשוב לציין, לכל מי שמעוניין, ערכי הנדל"ן בסלובקיה מומרים למרקים גרמניים ולא לדולרים.

מחירי השכירות והמכירה לשטחי מסחר נעים בקצה שוק דירות המגורים. ההסבר לכך נעוץ בעובדה שחברות זרות רבות רוכשות דירות והופכות אותן למשרדים. המחירים לשטחי אחסון ינוע סביב 100 דולר למ"ר באיזורי היוקרה של הבירה. באיזורים יוקרתיים פחות, המחיר יצנח ל-40, 20 ואף 5 דולר למ"ר.

שלא כמו תושבי הקבע במדינה, היכולים לרכוש ולהחזיק הן בקרקע והן בנכסים, זרים יכולים להחזיק בנכס או בקרקע, רק על ידי יצירת מייזם משותף עם חברה מקומית.

האם היו הסלובקים מדוכאים פוליטית על ידי הצ'כים? להיפך. ההיסטוריה של הפדרציה הצ'כוסלובקית מלאה בסימני דרך, החל מ-1918 בהם הסלובקים שלטו שליטה כמעט מלאה במערכת הפוליטית. האם התעמרו בהם כלכלית? שוב התשובה היא שלילית. הרפובליקה הסלובקית זכתה בסובסידיות אדירות מהאיחוד עם צ'כיה.

שלא כמו התעשייה הצ'כית, שהייתה ידועה ברחבי העולם עוד לפני מלחמת העולם השנייה, חברת סקודה למשל הוקמה כבר ב-1895, התעשייה הסלובקית החלה להתפתח רק אחרי השתלטות הקומוניסטים ב-1948.

כתוצאה מכך, עם נפילת הקומוניזם, היו אלה הצ'כים שהיו מוכנים יותר להשתלב בשווקים המערביים. הסלובקים, שירשו את מרבית התעשייה הסוציאליסטית, שתוכננה לייצור נשק עבור ברית וארשה, לא יכלה לנוע באותו קצב כמו שכנתה.

הפתרון היה קל ביותר. ב-1992 דרש הנשיא הנבחר של סלובקיה, וולדימיר מסייר, מהממשל המרכזי עוד מזומנים, האחרון סרב והמדינות החליטו על פירוד שקט ושליו. לאחר נפילתה של מפלגתו של מסייר ב-1998, הוזמנה סלובקיה להצטרף לאיחוד האירופי.

סממני משטרו החצי-אוטוריטרי של מסייר מורגשים היטב במדינה בת 3.5 מיליון תושבים, בכלכלתה בכלל ובשוק הנדל"ן בפרט.