"לא רוצה לעמוד בראש הפירמידה"

אחרי שכיהן כמנכ"ל קומברס, היה שמונה שנים באלביט, כמעט היה מנכ"ל בזק וכמעט מנכ"ל פרטנר (שאת הקמתה יזם), אפשר בקלות להגדיר את עדי בירן כ"מר תקשורת". אבל - סמנכ"ל הפיתוח העסקי של פרטנר אוהב ספורט הדורש אורך רוח וטוב לו - כך הוא אומר - במקום שבו הוא נמצא. משם הוא גם יכול למתוח ביקורת נוקבת על המדיניות ועל השגיאות של משרד התקשורת ש"ממש זועקות לשמים"

בתחילת 1997 הציעה שרת התקשורת אז, לימור לבנת, לעדי בירן את תפקיד מנכ"ל בזק. בירן השיב "כן", אבל בזהירות, שהחלום לא יתפוגג. לבסוף התפקיד הוצע ליורם טורבוביץ'. אומנם טורבוביץ', שהיה לפני-כן הממונה על ההגבלים העסקיים, לא התמנה לתפקיד (בשל חובת ה"צינון" שחלה עליו), אבל החלום של עדי בירן התפוגג בכל זאת.

באותה תקופה חיפשה לבנת גם מנכ"ל למשרד התקשורת. "כאשר לימור החליטה על טורבוביץ'", משחזר בירן, "היא התקשרה למסור לי את תשובתה השלילית, וסיפרה לי גם על מינויו של דני רוזן לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת. אמרתי לה שאומנם אני לא הייתי מועמד, אך הוא הרבה יותר טוב ממני".

אתה עדיין חושב כך?

"יש לי ביקורת רבה על הדרך שבה דני עושה את התפקיד, ובעיקר על התוצאות. אבל באמת קטונתי. לא רציתי להיות מנכ"ל משרד התקשורת ואני לא רוצה. אני גם לא יודע אם הייתי עושה זאת יותר טוב ממנו. כן רציתי להיות מנכ"ל בזק".

אלא שלאורך השיחה עם בירן, סמנכ"ל הפיתוח העסקי והרגולציה של חברת פרטנר, ישוב ויעלה שמו של דני רוזן, בדרך-כלל מלווה בהרבה הערכה אישית, אבל גם עם לא מעט ביקורת מושחזת ביחס לתפקוד משרד התקשורת, וכפועל יוצא מכך, לתפקודו של רוזן.

למשל, כאשר יישאל בירן האם פתיחת שוק התקשורת לתחרות כבר עלתה על דרך המלך, הוא יבחר להשיב את התשובה הפתלתלה הבאה: "היא על דרך עפר, המובילה לדרך המלך. אנחנו עדיין לא בדרך המלך. יש הישגים בשוק התקשורת הסלולרית ובשוק השיחות הבין-לאומיות, אבל הם רוויים בטעויות. ובמקומות אחרים, עם כל הכבוד, אין הישגים בכלל.

אין תחרות בבזק, אין תחרות מספקת בכבלים, אין תחרות בשוק הנס"ר (נקודת סיום רשת. הכוונה לשירותי התקשורת בתוך ארגונים), ואין גם תחרות מספקת בשוק האינטרנט".

מה המסקנה?

"לשים את האצבע על אדם אחד זה לא 'פייר', מכיוון שבראש משרד התקשורת עומד דני רוזן, שהוא עילוי. לכן אפרט באופן כללי: אין מדיניות מספיק ברורה, חד-משמעית ונכונה של משרד התקשורת; אין למשרד התקשורת היכולת האנושית לממש את המדיניות; ונדרש כנראה מנגנון אחר, רשות תקשורת.

"אנחנו מסתכלים על דוד תדמור ורואים כמה הוא מצליח, וכמה דני פחות מצליח, ושניהם קליברים בשטחם. אני מניח שיש משהו מובנה ברשות להגבלים עסקיים, שמאפשר לתדמור לעשות דברים. אלא שכאן בא הדבר המפתיע: דני רוזן מתנגד להקמת רשות תקשורת, בריש גלי".

ובירן, כפי שהוא אומר, לא רוצה להיות מנכ"ל משרד התקשורת.

השגיאות של דני רוזן בירן, כנציג חברת אלביט, הוא שיזם את הקמת קבוצת פרטנר, הכין את הצעת המכרז למפעיל סלולרי שלישי, זכה בו והקים את החברה. בתחילת דרכה של פרנטר, שימש בירן במשך כחצי שנה כסמנכ"ל ההנדסה של החברה והיה אחראי, למעשה, על הקמת הרשת. הוא גם האיש שגייס לחברה כמעט את כל הישראלים שעבדו בה לפני ההקמה ולאחריה. 834 אלף הלקוחות שרשמה החברה עד סוף שנת 2000 הם לכל הדעות אינדיקציה להצלחה, אולי אפילו בלתי צפויה בהיקפה.

בוא תאמר לי, מה הבעיה בשוק הסלולרי? יש ארבע חברות, כולל מירס, ועומד להתפרסם מכרז לחברה חמישית. דווקא נראה טוב.

"הבעיה בסלולרי היא שהשוק בנוי על תדרים, וכאלה, בהגדרה, אין מספיק. ומכיוון שאין מספיק תדרים, לא די לבוא ולומר שרוצים להוסיף עוד תחרות, אלא צריך לחלק את התדרים, שעוד נותרו לחלוקה, בצורה מושכלת (ראו מסגרת).

"מה שמשרד התקשורת צריך באמת לעשות, מכיוון שיש לו עוד תדרים שהוא מקצה למפעיל רביעי ולמפעילים נוספים, הוא לחלק את כמות התדרים שעומדת לרשותו לשלוש החברות הקיימות, ולא ליותר".

אולי פשוט תגיד שאתה לא רוצה מפעיל רביעי, ולא רוצה יותר תחרות מאשר קיימת היום?

"אני לא עומד על הרגליים האחוריות נגד מפעיל רביעי, אבל אין מספיק תדרים, וקודם-כול צריך לתת עומק לקיימים, שכל אחד מהם השקיע כבר יותר ממיליארד דולר בתוך האדמה ובתוך השוק. לא שצריכים לומר לנו תודה, אך המשמעות היא שאנחנו נשארים כאן לעוד שנים רבות".

האם הרגולטור שוגה בכך שהוא מבקש לצאת בקרוב במכרז לדור השלישי של הסלולר?

"הוא שגה בכך שרץ לפרסם כאן ועכשיו מכרז דור שלישי. מה פתאום הוא צריך לפרסם מכרז עד סוף ינואר? פה הוא צריך לשים את האנרגיה? זו הבעיה שלו? אנחנו מחכים כאן לשירותי דור שלישי? זה לא חסר לנו, ואפילו אם ירצה אותם, הם לא יהיו בשוק לפני 2002. באירופה אומנם עשו מכרזים לדור השלישי, אבל הוא לא יהיה זמין שם לפני המחצית השנייה של 2002. אפילו ביפן, במקרה הטוב, יתנו דור שלישי באמצע 2001. גם לפי הפרסום של משרד התקשורת עצמו, חלק מהתדרים יהיו זמינים רק ב-2004. הוא פשוט משחק משחק לא נכון".

ומה היו השגיאות בשוק השיחות הבין-לאומיות?

"תהליך השיוך היה שגיאה נוראית. הזהרתי את דני שהתהליך מיותר, אבל הוא עשה זאת כי לדעתו צריך להיות קוד 00. היחידים שהרוויחו מכך היו המפרסמים. אבל יותר מכך. גם אחרי שהתברר שקרה מה שקרה ורימה מי שרימה בתהליך - ולמיטב הבנתי רימה בצורה בוטה - אין מי שיעניש".

בירן אינו נוקב בשמה של חברה מסוימת, אך הוא מכוון בדבריו ל"שיוכים" של לקוחות, שעליהם דיווחו ספקיות השיחות הבין-לאומיות, אף שהלקוחות עצמם כלל לא בחרו להשתייך לחברה שדיווחה עליהם. "מה שקרה כאן הוא עבירה חמורה ביותר", אומר בירן. "אגף הפיקוח במשרד התקשורת הגיע גם אלינו לבדיקה, והראינו לו שאחד המפעילים שלח דיסקט עם שמות מנויים שלנו, שלכאורה בחרו בו עוד לפני שזכינו ברישיון. היו שם מנויים מינואר 1998 ומדצמבר 1997, ואנחנו בכלל זכינו במכרז בפברואר 1998".

וזו היתה בזק בינלאומי?

"אני לא מוכן לומר", הוא עונה בחיוך.

אתה לא נשמע לי מאמין גדול בהצהרות שר התקשורת.

"אני לא רואה שהוא הצליח ב-30 או ב-90 יום לשנות את חוק הבזק. אני לא רואה שהוא הצליח לטפל במתן רישיונות אינטרנט למפעילים סלולריים. אני חיכיתי שנה וחצי להתייחסות לבקשה של פרטנר לרישיון אינטרנט. הוא נמצא בעיצומו של מכרז תדרי גישה אלחוטיים (WLL ו-LMDS), והוא נמצא בעיצומם של תהליכים אחרים, שהמרכזי שבהם הוא הסדרת התחרות של הכבלים מול בזק, והוא משקיע אנרגיה בדור השלישי".

מי זה "הוא". שר התקשורת או מנכ"ל המשרד, דני רוזן?

"בראש משרד התקשורת עומד דני רוזן, שהוא אחד האנשים המבינים ביותר ברגולציה ובטכנולוגיה. אבל מעליו עומד שר התקשורת, והוא שקובע את המדיניות".

תרשה לי לשער שהוא לא עושה דבר ללא המלצה של רוזן.

"יכול להיות".

אז איך אתה מסביר שהשגיאות שאתה טוען להן נעשות על-ידי אדם שמתמצא ברגולציה ובטכנולוגיה?

"השגיאות הן של משרד התקשורת. אני מוכן לשימוע פומבי בנושא הזה עם דני רוזן, כי זה ממש זועק לשמים. אני אוכיח באותות ובמופתים שבמשך שנה וחצי לא קיבלתי התייחסות לנושא רישיון האינטרנט לפרטנר. אפילו לא התייחסות של 'תסלח לי'. זה נוגע ליכולת של המשרד לטפל בבעיות".

בוא נניח שאתה מנכ"ל משרד התקשורת. תגיד אתה במה המשרד צריך להתעסק.

"הוא צריך להתעסק בפתיחת תחרות רצינית מול בזק, בפתיחת תחרות נוספת בכבלים, בתוספת תחרות בנס"ר ובתוספת תחרות באינטרנט".

משל האבן המתגלגלת עבור עדי בירן, "רגולציה" היא הרבה יותר מעבודה, היא כמעט סם החיים. בירן, מהנדס אווירונאוטיקה בהכשרתו, הוא אחד האנשים הבקיאים ביותר בארץ, הן בתחום הטכנולוגי והן בתחום הרגולטורי. אבל באופן אולי מוזר מעט, את הידע העצום שלו בתחום הוא רכש יותר בזכות הפסדים וכישלונות, מאשר בזכות ניצחונות והצלחות.

כנציג אלביט, שאליה הצטרף ב-1991, הוא הקים את החברות ישראסט (לתקשורת לוויינית), בזקביט (לשיווק מוצרי תקשורת) וטיויטל. ישראסט קיימת עד היום (בבעלות גילת), בזקביט הפכה לחברה-בת מלאה של בזק וזכורה כאחד ה"פלופים" הגדולים שלה, וטיויטל הביאה את בשורת השירותים המקוונים עוד לפני עידן האינטרנט, אך שבקה חיים לכל חי כאשר הרשת השתלטה על העולם.

במסגרת תפקידו באלביט ריכז בירן את השתתפות החברה במכרז למפעיל הסלולרי השני ובמכרז למפעילי שיחות בין-לאומיות. בשני המכרזים הללו הפסידו הקבוצות שבהן אלביט היתה חברה.

אכזבת את אלביט פעמיים, ורק בפעם השלישית זכית. למה לא זרקו אותך בדרך?

"אני מסכים שאכזבתי את אלביט. אך, בכל הצניעות, בסופו של דבר הבאתי לאלביט את הערך הכי גדול שהיה לה בתולדותיה, את האחזקות בפרטנר" (12.5% כיום).

החלום שלך ושל אלביט היה להיות מפעיל סלולרי שני. למה הפסדתם לסלקום ולאחרות?

"אלביט מאוד רצתה להיות מפעיל סלולרי שני, אבל למרות שאני נמנה עם טובי המסבירים, לא הצלחתי להסביר שם שתקופת החזר הכסף היא 12-7 שנים. תקופה כזו ארוכה לא היתה מקובלת באלביט. עמנואל גיל (המנכ"ל) לא היה מוכן להחזר של עשר שנים, ומי שלא מוכן להמתין תקופה כזו, לא יכול להיות אגרסיבי במכרז. אבל זה נכון, לא משנה מי אשם, אני אכזבתי את אלביט בכך שלא זכיתי".

אתה רצית להציע הצעה אגרסיבית יותר, ולא אפשרו לך?

"לאף אחד בקבוצה לא היה ניסיון בהגשת מכרזים כאלה, ולשותפות לא היתה מספיק מחויבות לזכייה במכרז. גם לא לספרינט סלולר, שהחליפה את GTE שפרשה. עמנואל רצה לראות את ספרינט סלולר אומרת לו להציע מחירים נמוכים יותר, אבל היא לא עשתה את זה".

ההפסד היה הפתעה?

"לא. ידעתי שלא נזכה. לא ידענו מי, אבל ידענו שאחרים היו אגרסיבים יותר מאיתנו".

מה היתה התגובה שלך להפסד?

"התעצבתי מאוד. לא יכולתי להעריך מתי תינתן לי הזדמנות נוספת לזכות במכרז כזה. ההרגשה שלי היתה שגלגלתי את האבן אל ראש ההר, עם כל האחרים, צפיתי בה מתגלגלת למטה, וידעתי שאחרי-כן עליי להעלותה בחזרה למעלה", משתמש בירן במשל של סיזיפוס. "כעבור שנים, לאחר הזכייה בפרטנר", הוא ממשיך, "כתבתי לעמנואל גיל: 'האבן על ראש ההר'. הוא ענה לי: 'אני שגיתי ואתה צדקת'".

ואיך הצלחת להפסיד גם במכרז לבחירת הזכייניות לשיחות בין-לאומיות?

"אני הצעתי לגשת למכרז, אבל אלביט לא רצתה. מי שכן רצתה היתה חברת קווי הנל"ן הלווייניים ישראסט, שאלביט החזיקה שליש ממנה. אני הייתי דירקטור בישראסט וחשבתי כמוה, אז הקמנו קבוצה. ניסיתי להביא את סינגפור טלקום ואת טליה השוודית, ולא הצלחתי, אבל אז רמי אורפז, אחד השותפים בישראסט, אמר לי שבלסאות' מחזרת אחרינו.

ואומנם, בלסאות' התחברה עם טלגלוב ועם דסק"ש, וישראסט התחברה אליהם".

אז למה הפסדתם?

"כאן מדובר בסיפור של הלילה האחרון. אני הייתי שם כינור שני, שלישי ורביעי. מי שניהל את הסיפור היו דב תדמור ומיכה אנגל מדסק"ש. דב לחץ באותו לילה לרדת מסל של 38 סנט לסל של 35 סנט (מחיר דקת שיחה לחו"ל), אבל בלסאות' לא הסכימה לרדת. אחרי-כן הסתבר שאם היינו יורדים ברבע סנט, היינו זוכים. אותה בלסאות' אגדית, שזכתה במכרז הסלולר עם סלקום, לא הבינה במשחק של תקשורת בין-לאומית. המתחרים, לעומתה, הבינו מצוין".

ואיך לקחת את ההפסד הזה?

"שוב האבן התגלגלה למטה, אך לקחתי את זה קל יותר. זה כבר היה ספורט אינטלקטואלי. לא הייתי קשור לביזנס הזה כפי שהייתי קשור לסלולר".

בקומברס גיליתי את הסלולר כאשר נכנסים לחדרו של בירן בבית פרטנר בראש-העין, מגלים שמדובר באיש של נוסטלגיה. על הקירות, על השולחנות הקטנים, על המזנון, אפשר למצוא מזכרות כמעט מכל התחנות שלו בחיים. אם מסכימים, הוא מוכן להקדיש לכל אחת מהן שעה שלמה, בחפץ-לב ובפנים נוהרים.

בחדר נמצאים פד עכבר של בזקביט, חוברת של נטאור (לשעבר טיויטל), הצעת המכרז למפעיל סלולרי שני של קבוצת אלביט-תדיראן, טלפון מגושם של רשת הסלולר העולמית אירידיום, רישיון עתיק לשימוש במכשיר סלולרי של פלאפון, האנטנה הראשונה של פלאפון שבה השתמש במכוניתו, צ'ק ממוסגר על-סך כ-1.4 מיליארד שקל, שפרטנר נתנה למדינה בתמורה לרישיון ההפעלה שקיבלה, וגם מגש עץ משרדי משופשף וחבוט, שנרכש על-ידי בירן מתישהו בשנות ה-60 ומלווה אותו ממשרד למשרד, לאורך כל הדרך.

בירן הוא בוגר הטכניון, ששירת 20 שנה בחיל-האוויר והשתחרר כאלוף-משנה ומנהל המחקר והפיתוח בחיל. בשנים 1990-1986 שימש כמנכ"ל אפרת טכנולוגיות, הידועה היום כקומברס.

אפרת שאתה הגעת אליה היתה חברה במשבר. מה אתה חש היום כשאתה רואה את קומברס המפוארת?

"גאווה רבה, על שהייתי חלק מהיצירה של חברה כל-כך מפוארת, ואהבה רבה למוצר שלה, עד היום הזה. אני הגעתי לקומברס בת ארבע, בלי שום ניסיון בטלקום. מי שהביא אותי לקומברס, יורם רוזנפלד ז"ל (איש עסקים, מייסדי גיאוטק ומנכ"ל אמפ"ל), אמר לי שטוב שקיבלתי תפקיד ראשון בקריירה האזרחית במקום שאוכל ללמוד בו. האנשים שמנהלים היום את קומברס - דני בודנר וזאבי ברגמן - הובאו על-ידי לחברה. יש שם אנשים שאני אוהב.

"זה כלל לא מקרי שאני נמצא היום במפעיל סלולרי. את הסלולר גיליתי בקומברס. איציק דנציגר (כיום נשיא קומברס טכנולוג'י) לימד אותי מה זה פלאפון. לפני כן לא ידעתי. כאשר קומברס התחילה פה ושם למכור למפעילים סלולריים, ואני התחלתי להיות לקוח של פלאפון, הבנתי כמה העולם הזה גדול ומורכב. כל הידע שלי בתחום בא מבית-הספר שעשיתי לעצמי בקומברס. ידעתי כבר אז שאני רוצה ללכת לעולם של מפעילים סלולריים".

בשביל זה הגעת לאלביט?

"כן. הבנתי שזה שאני מבין סלולר יותר מכל אחד אחר לא ייתן לי רישיון. זה ניתן רק לגופים חזקים וראויים. לכן הצטרפתי לאלביט".

מה קושר אותך לסלולר?

"סלולר זה להבין ולהקים את הארץ ואת העם. אתה צריך גם להקים מערכת שצריכה לכסות בצורה מושלמת כל כביש, כל פינה, כל חורשה, וגם להבין את העם, את הסוציולוגיה שלו. זה קושר אותי גם לאדמתה של הארץ הזו וגם לאנשים שלה".

זה מה שמושך אותך, אדמה ואנשים?

"אני מאמין בסלולר. אני בין היחידים שמסתובבים רק עם המכשיר הזה. מספר הטלפון הסלולרי שלי הוא המספר שאני מוסר לאנשים. לא את המספר בבית ולא את המספר במשרד, שבכלל איני זוכר אותו".

או.קי, הגשמת חלום וזכית במכרז למפעיל סלולרי. האבן נמצאת על ראש ההר. איפה האתגר הבא?

"האתגר הגדול שלי הוא להביא את פרטנר, יחד עם חבריי, אל הדור הסלולרי השלישי".

ואין ריקנות?

"בשום אופן לא. זה הדבר הכי מרתק שעשיתי בחיים שלי, וכבר עשיתי ארבעה-חמישה דברים סופר-מרתקים. מבחינתי זה גם כיף, כי אני גרמתי לזה לקרות, ואני מקבל מהחברים שלי הערכה על-כך. תמיד אהבתי לקום בבוקר וללכת לעבודה, וזה המקום הכי מרתק שהייתי בו".

תשובה פתלתלה לשאלה מכשילה בראיון קודם שקיימתי עם עדי בירן, לפני כשנתיים, ממש עם זכיית פרטנר במכרז למפעיל סלולרי שלישי, עדיין לא היה ברור מי ינהל את החברה. בירן נראה כמועמד המוביל, אבל הוא היה נציג של אחד מבעלי המניות הקטנים בחברה. לא היה סביר שבעלי המניות האחרים ישושו לתת דווקא לנציג אלביט את שרביט הניהול.

בירן התבטא אז בזהירות. "אין לי שום הבטחה", אמר, "אני לא רוצה לעשות ספקולציות" ו"אני לא מתכוון ללכת הביתה ולנוח על זרי הדפנה". למאזין מהצד זה נשמע כאילו הוא רוצה וסבור שמגיע לו, אבל הוא גם יודע שהחיים הם לא פיקניק.

אני יודע שתספר לי עכשיו שלא רצית לנהל את החברה, אבל אני לא מאמין לך.

"תראה, לנהל את החברה הזו זה לנהל ארגון שמוכר מוצר צריכה ומשרת את האנשים שיש להם את המוצר הזה. כיום אני מבין בזה יותר משהבנתי לפני שנתיים, בזכות עמיקם (כהן, המנכ"ל), אפי (רוזנהויס, סמנכ"ל המכירות), נתן (ניסני, סמנכ"ל התפעול) וקדמי (יעקב, סמנכ"ל השיווק), אבל אני לא יודע את זה מספיק טוב. יש לי ספק אם אני יכול לעמוד במערכות הלחצים שעמיקם עומד בהן".

אתה לא מסוגל לנהל את פרטנר?

"אני אולי בעל יכולת טכנולוגית גבוהה ויכולת אנליטית גבוהה, גם בתחומים של מסחר. אני ללא ספק מבין גם בצדדים המשפטיים, ואני מבין אנשים, אני יודע לנהל אנשים וארגון - ראה בחיל-האוויר וראה בקומברס. אבל לא ניהלתי, לא שאפתי ולא שואף לנהל ארגון המוכר מוצרי צריכה.

"בשום פנים ואופן לא רציתי להיות בראש הפירמידה. השאלה הזו נשאלה פעמים רבות וזו האמת העצמית שלי. ממש הייתי מאושר כאשר יום אחד, בין המועמדים, הגיע עמיקם. התחברנו מיד. כיף לי לעבוד איתו".

שוב, בירן מנסח תשובה פתלתלה לשאלה מכשילה. עניין אחד שבו הוא לבטח צודק, הוא נכונות ההחלטה לתת לאנשי שיווק ומכירות להוביל את פרטנר. המספרים שפורסמו בשבוע שעבר, שלפיהם גייסה החברה ברבעון הרביעי של 2000 מספר שיא של 201 אלף מנויים חדשים, מעידים על-כך יותר מכול. נכון להיום, פרטנר היא סיפור של הצלחה שיווקית. ההצלחה הטכנולוגית תבוא בהמשך.

נאפסטר דרך הסלולרי חרף מה שבירן מגדיר "צעידה על דרך העפר, המובילה לדרך המלך", שוק התקשורת הישראלי כבר נמצא בתזזית של הכנות, התארגנויות וחבירות בין קבוצות שונות, לקראת פתיחתו לתחרות.

עד כמה פרטנר רצינית בכוונה לקחת חלק בתחרות בשוק התקשורת הפנים-ארצי?

"זה לא נושא שחרות על דגלנו", מקפיד בירן להישמע מינורי. "אנחנו לא רואים את עצמנו כמפעיל פנים-ארצי מתחרה בבזק, אלא כמפעיל סלולרי המתחרה במפעילים סלולריים אחרים ובבזק. במלים אחרות, אנחנו לא רואים את תפארתנו בהקמת תשתית גישה אלחוטית נייחת (באמצעות אנטנות באזורי מגורים או משרדים), לא לעסקים ולא למגזר הפרטי".

אתה מזכיר לי פוליטיקאים, שעונים את התשובות שלהם בלי קשר לשאלות. מה אתם כן רוצים לעשות בשוק הפנים-ארצי?

"ברור שגם אחרי שחלק מתעבורת התקשורת יעבור דרך המכשירים הניידים, תמשיך להיות תעבורה על הכבלים הפיסיים, המגיעים לבית הלקוח. מכיוון שלא סביר שנניח קווים קבועים כמו בזק או הכבלים, יש היגיון שנשתף פעולה עם מישהו שמגיע לביתו של הלקוח או למשרדו בקווים קבועים".

מי למשל?

"למעט סלקום, כל מי שרוצה להיות מפעיל תקשורת פנים-ארצי (מפ"א) בארץ הזו מדבר איתנו, על-מנת שנשתף איתו פעולה. יש לנו נכסים, יש לנו ניסיון ויש לנו רצון. אבל אנחנו לא מאמינים בגישה אלחוטית נייחת. אנחנו כן מאמינים בגישה אלחוטית-סלולרית, כן מאמינים בגישה קווית, ואנחנו לא נניח קווים משלנו. מהסלט הזה אתה יכול להבין מה שאתה רוצה".

אני מבין שאתם לא תתחברו עם קבוצה שתתבסס על גישה אלחוטית נייחת.

"לא נתחבר עם קבוצה כזו. אנחנו לא מאמינים בזה. לדעתי, אף אחד לא מאמין בזה. זה שלב ביניים, עד שיניחו קווים. מי יילך במדינה הזו לכסות מאות אלפי בתי-אב ב-WLL (רשתות גישה אלחוטיות)? איפה בעולם עשו את זה? איך אתה יכול להקים אנטנות? וגם לאנטנות צריך להגיע בכבילה או במיקרוגל. ועסקים, אתה רואה אנטנות ענקיות של LMDS על גגות בתי המשרדים? לכן נתחבר רק עם קבוצה שתראה תוכניות, שלפיהן תוך פחות משנה ניתן יהיה להגיע ללקוחות עם קווים פיסיים, או באמצעות אנבנדלינג (שימוש בקווים קיימים של בזק או הכבלים)".

יש קבוצות העונות להגדרה שלכם, חוץ מתבל טלקום, שאינן מורשות להתמודד במכרז תדרי הגישה האלחוטית?

"כולן, בצורה זו או אחרת, מבינות שהתשתית הפיסית היא התשתית הנכונה להגעה לבית הלקוח או למשרדו. העובדה שהן אולי פחות מבינות היא שהחברות הסלולריות יכולות להגיע לבית הלקוח ולמשרדו בלא רישיון מפ"א. הן יודעות, אך לא מפנימות את העוצמה של החברות הסלולריות ואת היכולות העתידיות שלהן לתת שירותים ללקוחות".

איזה שירותים למשל?

"אנשים מחזיקים מכשירים שהם לא רק מכשירי דיבור. אני חותם לך שחלק מהשירותים שבזק חושבת שהיא תיתן בקווי הטלפון, אנחנו ניתן במכשירים נישאים ביד".

בוודאות?

"הבן שלי מתחבר בבית שעות לאינטרנט כדי להוריד מוסיקה. אנחנו בונים ממשק לחבר'ה האלה, שרוצים להתחבר למוסיקות. אם אתה מצליח לצאת עם מוצר ומחיר אטרקטיבי לילדים בני 15-14, הם לא יישבו יותר ליד המחשב כדי להתחבר לנאפסטר".

איך פרטנר מכינה את עצמה לדור השלישי?

"אנחנו מכינים את עצמנו לעידן דור הביניים ולעידן הדור השלישי בשני מסלולים נפרדים, שבסופו של דבר יהיו אחד. המסלול הראשון הוא הכנסת שירותים חדשים לדור הביניים. עכשיו אנחנו כבר מספקים שירות של תקשורת נתונים ב-28.8 קילוביט בשנייה, ועוד מעט תגדל המהירות ל-43.2 קילוביט בשנייה. נספק שירותי מיקום, שירותי רכישות מוצרים באמצעות הטלפון ושירותי תוכן".

ובדור השלישי?

"אנחנו חברים בפורום הדור השלישי של הצ'יסון (בעלת המניות הגדולה בפרטנר), שבו יושבות כל החברות הסלולריות שלהצ'יסון יש בהן אחזקות ויש להן רישיון לדור שלישי. הפורום מחלק את הידע בין כל החברות, ומאפשר ליהנות מהניסיון של אחרות, כמו זה של H3G בבריטניה, שכבר מקימה מערכת ועוסקת ממש בהזמנות".

והתשתית, כמה היא תעלה?

"מדובר במאות רבות של מיליוני דולרים".

נטייה קלה לסגפנות אשתו של בירן, ד"ר תלמה איזק-בירן, היא מדענית גרעין העובדת בכור הגרעיני בנחל שורק. "דאגנו כל החיים לאזן בין הקריירות, ויוצא מזה שיש לנו בן אחד, בן 16, ולדעתי הוא עשר של בן-אדם", אומר בירן.

מה אתה עושה בשעות הפנאי?

"הכיף הכי גדול שלי זה לקרוא. מעט מאוד פעמים תתפוס אותי לא קורא. לא תמיד ספרות, לעתים עיתונים ולעתים חומר מקצועי, אבל קורא. מעניינים אותי גם סוגים מסוימים של ספורט הדורשים אורך רוח. אני לא ספורטאי גדול, אבל אני נהנה מאוד להביא את עצמי למצבים של מאמץ מתמשך, שמוביל לבסוף להישג של 'עשיתי את זה'. לכן אני עוסק ב'קרוס קאנטרי' (מרוץ הליכה-ריצה עם מחליקי סקי). אני מתאמן לזה כל השנה. אני גם צולל מנוסה ומאוד רציני. בשנתיים האחרונות גם בני צולל, והיום הוא בן-הזוג שלי".

אתה גם אוהב אוכל טוב.

"אני פיינשמקר באוכל. את שירותי הצבאי בחיל-האוויר עשיתי בצרפת, ולמדתי כבר אז את מה שרוב חבריי למדו שנים רבות לאחר מכן. אני מבין גדול באוכל. ואחרון אחרון חביב, גם אני וגם בני חובבים גדולים של מוסיקה. שנינו אוהבים פופ, ואני אוהב גם מוסיקה קלאסית. שנינו נפגשים באלטון ג'ון".

אז אתה נהנתן.

"בפירוש לא. בסקאלה שבין נהנתן לבין סגפן, אני מניח שאני באמצע, אולי טיפה לכיוון הסגפנות. גם הספורט שאני עושה הוא סוג של סגפנות". 0