ללכת בעקבות הפד

כאשר הפדרל ריזרב הכריז על הוזלת הריבית במחצית נקודת האחוז ביום רביעי אחר הצהריים, הכרזה זו כבר הייתה, במונחי המשקיעים לפחות, חדשה-ישנה נושנה. לנוכח היחלשות הכלכלה מתחילת השנה, המשקיעים צפו זה שבועות את ההפחתה הזו. הציפייה הייתה אחת הסיבות לכך שהנאסד"ק הפגין את אחד מביצועי ינואר הטובים ביותר בתולדותיו, ושמדד סטנדרד אנד פורס נסק ב-7% מהשפל שלו בתחילת ינואר. האי ודאות היחידה הייתה השאלה אם הקיצוץ יהיה במחצית נקודת האחוז או בשלושת רבעי הנקודה. זה מסביר חלקית מדוע השווקים הגיבו באנטי-קליימקס על הקיצוץ, כלומר נפלו למשמע הבשורה הטובה, ולאחר מכן המשיכו לרדת עד סוף השבוע שעבר.

בעוד משקיעים לא מעטים ראו בוודאי בהתנהגות הזו אישוש נוסף לכלל הידוע: "קנה על השמועות, מכור על החדשות", כאשר עוסקים בתנודות שיעורי הריבית, השיעור הנלמד רחב יותר: לא משתלם להילחם בפד. שלא כמו הדמויות על חפיסות הסיגריות הישנות של טאריטון, שהציגו לראווה את הפנסים הכחולים סביב עיניהם, והכריזו בגאווה: "עדיף להילחם מאשר לעבור לסיגרייה אחרת", מבחינת המשקיעים תמיד עדיף לעבור למגמת השקעות אחרת מאשר להשיב מלחמה.

ואנחנו מתכוונים למעבר במלוא מובן המילה.

אתם יכולים לכנות זאת "מדריך המשקיע העצלן לעיתוי הנכון בשוק". במקום להעסיק את עצמנו בגרפים מסובכים ובתיאוריות מסתוריות, כל מה שצריך באמת לעשות הוא לעקוב אחרי מהלכיו של הפד, לשים את הכסף במניות כשהריביות נופלות, ולפדות את הרווחים כאשר הריביות חוזרות לעלות.

כפי שהגרף מדגים, אסטרטגיה פשוטה זו עבדה היטב, אבל בזמן האחרון היא כבר לא אפקטיבית כמו שהייתה בעבר.

כדי לבדוק את התיזה שלנו, ביקשנו מטים הייס, מחברת נד דייויס, להשוות את התשואות מקניית ואחזקת מניות ב-21 השנים האחרונות, עם "התשואות" שנבעו ממעבר מאחזקות מנייתיות לאחזקות מזומנים, בהתאם למדיניות המוניטרית של הפד. הייס התבסס על מדד P&S-‏500 לצורך תחשיב מקורב ככל הניתן של השוק, ובריביות על שטרות מסחריים כמכשיר מדידה מקורב של ריביות שוק הכסף (money market) לטווחים קצרים.

כדי לשקף את תנודות הריבית, הייס הסתמך על השינויים העיקריים בריבית הקרנות הפדרליות או יעד הריבית הבינבנקאית ליממה, מאז 1989, ועל השינויים בריבית הניכיון לפני 1989.

מנקודת ההתחלה של 1 בינואר 1980, 10,000 דולר שהושקעו במדד 500 P&S הניבו עד 24 בינואר השנה 128,357 דולר. כלומר התשואה השנתית למשקיע הייתה 12.9% בממוצע. באותה התקופה, אילו אותו סכום של 10,000דולר הושקע על פי אסטרטגיית המעקב אחרי פעולות הפד, הוא היה צומח ל-149,122 דולר. במילים אחרות, הפער הזה של 0.8נקודת אחוז בתשואה השנתית הממוצעת לטובת האסטרטגיה של מעקב אחרי הפד, שהייתה מניבה תשואה שנתית ממוצעת של13.7% ב-21 השנים האחרונות, היה מוסיף 17.5% לתשואת המשקיעים. צריך, כמובן, להזכיר שהנתונים שלנו אינם כוללים מיסירווחי הון או הוצאות של תשלומי עמלות לברוקרים, שהיו מפחיתות בערך 0.2 נקודת אחוז מהתשואה השנתית על מדד P&S.

אבל רוב הרווחים הנוספים מאסטרטגיית המעקב אחרי הפד נוצרו בשנים שקדמו למירוץ הסופי של שוק השוורים הגדול. לדוגמה: מתחילת 1980 עד להידוק המוניטרי של הפד ב-4 בפברואר 1994, תיק השקעות שמבוסס על אסטרטגיית המעבר מאחזקות למזומנים בהתאם למדיניות הפד, היה מניב תשואה מצטברת של 515%, לעומת 344% שהניבה השקעה של "קנה והחזק" בצמוד למדד P&S. התקופה הזו תרמה יותר מ-80% מהיתרון של אסטרטגיית "קנה ומכור" על-פי פעולות הפד, כלומר ל-17,055 דולר מתוך המרווח בין שתי התשואות, שהסתכם ב-20,765 דולר.

מה מתרחש כאן בעצם? קודם כל, רמות הריבית והשינויים בה פשוט כבר אינם משפיעים על השווקים באותה עוצמה בה הם השפיעו בשנות ה-70' וה-80'. באותן שנים גדודים של מומחים בוול-סטריט הקדישו מיליוני שנות-אדם בניסיון לפענח איך פועל הפד, וגדודים של משקיעים נתלו במוצא פיהם של אותם מפענחים, כמו אלברט ווינילובר, מבנק פירסט בוסטון, והנרי קאופמן, מסלומון ברדרז, שביחד זכו לכינוי "Drs. Gloom and Doom". בנוסף, שערי הריבית בשוקי הכספים בתחילת שנות ה-80' היו גבוהים בהרבה מכפי שהם כיום.

אבל כעת צריך לציין ששינויי הריבית של הפד עדיין משפיעים על כיוון השווקים בכל זאת. לדוגמה: מי שהשקיע ממש לפני קיצוץ הריבית על ידי הפד ב-6 ביולי 1995, יכול היה לגרוף לכיסו, עד 25 במארס 1997, תשואה של 42%. אבל מי שמכר את מניותיו באותו יום, החמיץ תשואה נוספת של 33% ב-18 החודשים הבאים.

מי שלא החזיק מניות בתקופה שבין 30 ביוני 1999 ו-2 בינואר שנת 2001, החמיץ כמובן חלק גדול מהשוק השורי ביותר, אבל גם "החמיץ" את הנפילות הגדולות. בסך הכל, מי שקנה ומכר על סמך מדיניות הפד בתקופה הזו היה רושם רווח של 12,986 דולר, ואילו מי שהיה ממשיך להחזיק במניות ללא הפוגה, היה מפסיד 2,378 דולר.

בעוד היתרון של אסטרטגיית מעבר מאחזקות למזומנים בטווח הארוך אינו "דרמטי", הוא עדיין מכובד למדי, אומר הייס. "ב-13 מתוך 13 שינויי ריבית של הפד מאז 1980, שחייבו 6 מכירות ו-7 קניות על ידי המשקיעים, הם לא הפסידו מאומה". אגב, טקטיקה לא פחות טובה, אומר הייס, היא לא לפעול על סמך שינוי הריבית הראשון, אלא על סמך השינוי השני שבא אחריו.

ג'ים ביאנקו, נשיא חברת ביאנקו ריסרץ', מסכים עם הייס. "השינוי הראשון מאותת לכך שהפד מתעורר למציאות הכלכלית החדשה, לטובה או לרעה", הוא אומר, "ואילו השינוי השני של הריבית יכול ליצור רצפה בשוק או לאותת שהשוק הגיע לפסגה".

"למעשה, בכל פעם שהפד נע באגרסיביות לכיוון של הפחתת ריבית, כפי שהוא עושה כעת, בסופו של דבר הוא משיק תהליך של האצת הכלכלה ומחירי המניות. גם ההיפך נכון: כאשר הפד נע באגרסיביות לכיוון של העלאות ריבית, פירושו בסופו של דבר כלכלה איטית יותר ואובדן תנופה בשוק המניות", אומר ביאנקו.

אבל, צריך שיהיה למשקיע אמון מלא באסטרטגיית המעקב אחרי הפד, מזהיר ביאנקו, "כי לאורך זמן, משקיעים רבים חשים שהם מחמיצים הזדמנויות, וסוטים מהאסטרטגיה הזו".