סדרה עליזה

כששודרה "קוויר בעיר" לראשונה בבריטניה, היא גררה אחריה קונצנזוס של זעזוע. "תוכנית על סדום ועמורה", צעקה כותרת אחת, "סדרה שמבטיחה לעצבן כמה שיותר אנשים", קבעה אחרת. הסיבה לחלחלה שתקפה את הבריטים לא היתה קשורה לכך שמדובר בסדרה שעוסקת באופן בוטה במין, אלא בכך שזו סדרה שעסקה באופן בוטה במין אצל הומוסקסואלים.

כן, בריטניה לא ידעה איך לאכול את "קוויר בעיר" (תרגום לגמרי לא רע ל: "Queer as folk"). הסדרה הזאת, ששמונת הפרקים הראשונים שלה עולים הערב ביס פלוס, הראתה לצופים את כל מה שתמיד חשדו שקיים בחיי המין של ההומואים, ומעולם לא יכלו לגבות בהוכחות: אורגיות, סמים, סקס לא בטוח, סקס עם קטינים - הכל שם, ישר בפרצוף, בלי הנחות.

עם זאת, ספק אם עניין הסקס ההומואי היה הדבר שעיצבן את הבריטים באמת. מה שהרגיז אותם היה, שכל הדברים שהוזכרו לעיל, הופיעו בלי שמישהו מהיוצרים העביר עליהם שיפוט, או נקט כלפיהם בעמדה מוסרית שוללת. להיפך, אם כבר הוצגו כל האקטים האלה, היה זה באופן אוהד, שלא לומר מעודד.

איך הם מעיזים? זעקו חברי פרלמנט נרעשים, והתשובה היתה פשוטה - יוצרי "קוויר בעיר" העזו, מכיוון שהסדרה שלהם כלל לא יועדה לצפייה של חברי פרלמנט שמרניים.

אני לא יודע כמה מכם מכירים הומואים באופן אישי, אבל בכל מה שנוגע לדרך שבה הם משתקפים בטלוויזיה, מדובר בקבוצה שרגישה לבבואתה כפי שהישראלים רגישים לדיווחים על ישראל בסי.אן.אן. קשה מאוד לצאת טוב אצל הקהילה הוורודה, כאשר מבקשים להפוך את חייה לדרמה משודרת.

אפילו היוצרים האוהדים והמעורים ביותר בחיי הקהילה, התקשו במשימה הזאת. עמוס גוטמן חטף בזמנו קיטונות של צוננים, כאשר נטען כי סרטיו מציגים את אנשי הקהילה כחריגים ואומללים. איתן פוקס, לעומת זאת, זכה לביקורת הפוכה ב"פלורנטין", כאשר נטען כלפיו כי לא קיימים הומואים דוגמת תומר שביט - בגילומו של אבשלום פולק - קרי, לגמרי סטנדרטיים ושיגרתיים.

על הרקע הזה, "קוויר בעיר" היא הפקה ממש מהפכנית. בפעם הראשונה, מדובר בסדרה המצליחה לאחד שני אלמנטים שלא זכו לגיבוש ביצירות הומואיות עד עכשיו. האלמנט הראשון הוא האותנטיות. מדובר בסדרה המתארת את המציאות הוורודה לאשורה, בלי שום סנטימנטים.

הסדרה הזו מראה שיש לא מעט הומואים שקופצים ממיטה למיטה, וחיים בשביל סקס, ושישנם גם הומואים שעושים את זה עם ילדים בני 15. וכן - היא מראה גם הומואים רומנטיים, שמחפשים כל החיים אחר אהבת אמת.

אבל הסיבה השנייה להצלחה של "קוויר בעיר" חשובה יותר: המסר שלה. בפעם הראשונה מוצגת החווייה ההומואית כדבר שאין להתבייש בו, ושאפשר לחגוג אותו בלי שום נקיפות מצפון. "קוויר בעיר" היא סדרה עליזה, תרתי משמע. היא מאירה את האומה ההומואית באלומה ורודה, אופטימית, כזו שגורמת לחלק מהצופים להרים את הראש בגאווה ולומר לעצמם, "וואלה, זה די כיף להיות הומו".

נכון, חלק מהגיבורים כאן לא נחמדים, וחלקם חסרים מוסר מכל סוג. אז מה? סוף-סוף, בפעם הראשונה, מדובר בגיבורים אנושיים, אמיתיים, מצחיקים מאוד, וכן - גם סקסיים. ואלו הופכים את "קוויר בעיר" לסדרה אדירה.

והערה אחת לסיום: כבר מזמן לא חיכו כל-כך הרבה צופים להתנצלות טלוויזיונית אחת. הריאיון שקיימה אילנה דיין בשבוע שעבר עם אהוד ברק ב"עובדה" לא הקפיץ רק את מועצת הרשות השנייה. גם בשיחות הסלון בהן נכחתי בסוף השבוע האחרון הוא היה הנושא החם. אני מניח, שרוב הצופים הזדעזעו לגלות שדיין - האשה הכי חכמה בטלוויזיה - יכולה להתנהג, ברצותה, מאוד-מאוד לא יפה.

לכן, טוב עשתה אשת הברזל שהתנצלה אתמול (20:30, ערוץ 2), גם אם הדבר היה בבחינת בקרת נזקים. דיין לקחה עליה אמש את כל האשמה, ועשתה את זה כמו שצריך - בריש גלי. יש להניח, שכעת רוב האנשים ימצאו בליבם לסלוח לה. עם זאת, די בטוח שהם, ממש כמוה, לא ישכחו את התפקוד הלקוי שלה מול ברק, עוד הרבה מאוד זמן.