סכסוך קרקעות עומד במוקד הקונפליקט בבורנאו שבאינדונזיה

מלחמת השבטים, מעשי הטבח והטיהור האתני באי הגדול של אינדונזיה, בורנאו, מקורם בראש ובראשונה במאבק על קרקעות

שפיכות הדמים ששטפה את בורנאו בשלושת השבועות האחרונים נוגעת במאבק על קרקעות לא פחות מאשר בפערים האתניים והדתיים המאפיינים את אינדונזיה, מטימור במזרח ועד בנדה אצ'ה במערב. "זכויות ברכוש הן הניצוץ שהבעיר את רוב מעשי האלימות", אומר ג'יי רוזנגארד, ראש התוכנית לאינדונזיה באוניברסיטת הווארד.

הזרעים לקונפליקט שפרץ לפתע נזרעו עוד בימי שלטונו של הנשיא הקודם, סוהרטו. משטרו הקשוח והברוטאלי, שגובה בלמעלה ממיליארד דולר ממימון הבנק העולמי, ניסה לבצע טרנספר למספר רב של תושבים מהאיים הצפופים ביותר באינדונזיה לאיים הדלילים באוכלוסייה. איים דלילים קיימים בשפע במדינה בת 13,600 איים, המשתרעת על שטח של למעלה מ-2 מיליון קמ"ר, כשטחה של ערב הסעודית.

טרנספר זה יצר בבורנאו, האי השלישי בגודלו בעולם (כשטחן של צרפת ואנגליה יחדיו), שתי קבוצות אתניות-דתיות בעלות הבדלים תהומיים בכל הקשור בהחזקת קרקעות ומסחר בהן. הדאייקים, ילידי האי המיושב בדלילות, אינם קונים ומוכרים אדמות. כל אדמותיהם, אשר רובן משמשות לחקלאות, נמצאות בבעלות הכפר המקומי, ולא בבעלות פרטית.

ראש הכפר, לעתים תוך התייעצות עם המועצה, מקצה מגרשים למשפחות הכפר. מגרשים אלה יכולים לעבור בירושה בתוך המשפחה, אך אם נפטר בעל האדמה באין לו יורשים, או אם 'טומאה' המשפחה, הקרקע חוזרת לבעלות הקהילה, לצורך הקצאה מחדש.

מצידו השני של ים ג'ווה, באי המיושב בצפיפות מאדורה (במרחק קילומטרים ספורים מג'ווה), האדמות הן קניין פרטי. 200 אלף תושבים מוסלמים מהאי מאדורה יושבו מחדש בשנות ה-70 וה-80 בבורנאו, כחלק ממאמצי פיזור האוכלוסייה. הם הביאו עמם את הנוהג לבעלות פרטית על אדמות.

הרעיון שבטרנספר היה להקל בלחצי הצפיפות באיים כמו מאדורה, ג'ווה, באלי ולומבוק, איים קטנים בהם מתגוררת רוב האוכלוסייה האינדונזית בת ה-203 מיליון תושבים (רובם מוסלמים, עם מיעוט נוצרי, בודהיסטי והינדי). שלא במקרה, הטרנספר יתרום גם ליצירת זהות לאומית ברורה יותר בערב-רב של שבטים, שפות ותרבויות. האי הטרופי בורנאו נבחר על ידי המתכננים בג'קרטה הבירה בשל הג'ונגלים הרחבים והאדמות הפנויות והפוריות.

המיעוט המוסלמי שהיגר לבורנאו ראה את בני הדייאק הנוצרים והאנימיסטים כפרימיטיביים החיים בג'ונגל: הדייאקים ידועים במנהגם לערוף ראשים ולכרות איברים של אויביהם. הממשלה הציעה לבני המאדורה העניים וחסרי הקרקע הזדמנות להגר מרצון לבורנאו ולקבל זכות בעלות בקרקע.

"המאדורים הם כמו הניו-יורקים של ג'ווה: הם אגרסיביים ובעלי יוזמה, בניגוד גמור לדייאקים, המסורתיים באורך חייהם ובשיטות עיבוד האדמה", אומר רוזנגארד. אפשרותם של המאדורים לקבל חזקה בקרקעותיהם של בני הדייאק איימה על תרבותם של הדייאקים. שני הצדדים הם למעשה קורבנות הטרנספר הממשלתי.

למעלה מ-450 איש נהרגו מאז פרוץ המהומות ב-18 בפברואר, עמדות ביטחון הוצתו ורכבי משטרה הועלו באש. מאות ראשים נערפו, הזוועה נמשכת והממשלה המרכזית, שנמצאת במשבר שלטוני חריף, קצרה ידה מלהושיע.

למרות שהמאדורים אומנם מושכים את מירב זעמם של הדייאקים, הרי שהאיום הממשי הגדול על אורך חייהם ותרבותם נעוץ דווקא במחצבים שבבורנאו, מכרות ועצי הגומי, המושכים את התעניינותם של משקיעים. השאלה היא, אם המשקיעים לא יאבדו את הראש.