"יכולת להדהים, שורשים אירופים, בשילוב כישרון יוצא דופן"

"קשה להעלות על הדעת עוד אדריכלים שהצליחו ליצור מעטפת ארכיטקטית עם כל כך הרבה דימיון ווירטואוזיות", כתבו בשבוע שעבר חבר השופטים, על Pierre de Meuron ו-Jacques Herzog, שני אדריכלים שוויצרים שיקבלו בחודש מאי הקרוב את פרס פריצקר לאדריכלות. מנוסח ההחלטה אפשר להתרשם בקלות, שבפעם הזו ההתלבטויות של השופטים היו מצומצמות.

נראה כי היו ביניהם הרבה מאוד אנשי מקצוע שפשוט התאהבו ביצירות של השניים. בין שלל המחמאות שקיבלו: יכולת להדהים, ושורשים אירופים, בשילוב כישרון יוצא דופן לעשות שימוש בטכניקות ובחומרים מודרניים בדרכים חדשות.

פרס פריצקר לאדריכלות אמנם איננו מתבסס על יצירה אחת, אבל דומה שהפרוייקט ששבה את לב השופטים יותר מכל, היה תיכנון הסבת מפעל כוח ישן על גדות התמזה בלונדון לגלריה לאומנות מודרנית של ה'טייט מוזאון'. הגלריה נפתחה בשנה שעברה לקהל הרחב, וסחפה שבחים מיידיים.

זה המקום לציין שזו הפעם השנייה בתולדות הפרס בה חולקים בו שני ארכיטקטים. בפעם קודמת (1988) היה זה צעד מינהלי שנועד לציין עשור למיסודו של הפרס. את החלוקה הנוכחית, תלו השופטים בכך שלא ניתן לכבד את האחד בלי השני, שכן הכשרונות שלהם שלובים ומשלימים זה את זה.

ההחלטה הזו כמובן, איננה מפתיעה את המילייה התכנוני, מאחר שהמסלול המקצועי של השניים זהה: הם למדו באותם בתי הספר והקימו בשנת 78' פירמה משותפת לתיכנון.

מאז תיכננו פרוייקטים משותפים בשוויץ, ארצות הברית, יפן, גרמניה, איטליה, ספרד, וצרפת. בין העבודות: מוזיאונים, ספריות, מתחמי ספורט, בתי מלון, משרדים, מגורים ותעשייה.

בין הפרוייקטים הבולטים של השניים: ייקב בעמק הנפה בקליפורניה שקירותיו אבנים בלי מלט, מוחזקות בשבכה, מטה פראדה בניו יורק, בניין ציבורי בתחנת הרכבת של באזל המכונה signal box, בחזיתו רצועות חיצוניות של מעטפת נחושת, המתאפיינת בעקמומיות שנועדה לסמן את האיחורים בלוח הזמנים.

טקס הענקת הפרס יתקיים השנה במונטיצ'לו, ביתו של נשיא ארצות הברית השלישי, תומאס ג'פרסון, ליד העיר שרלוטויל שבהרי וירג'יניה.

פרס פריצקר לאדריכלות נוסד לפני 18 שנה על ידי משפחת פריצקר משיקגו (הבעלים של רשת מלונות הייאט) ומיועד לארכיטקטים פעילים. באמצע שנות התשעים כבר הצטייר כפרס הנובל של הארכיטקטים.

בכל שנה מועמדים לקבלת הפרס לא פחות מ-500 ארכיטקטים מ-47 מדינות בעולם. המועמדות נסגרת בחודש ינואר ושמותיהם של מועמדים משנים קודמות מתגלגלים למועמדויות של השנים הבאות. הבחירה אנונימית ובדרך כלל הסודיות נשמרת גם אחרי הבחירה.

Pierre de Meuron ו-Jacques Herzog הם הראשונים שמכבדים את שוויצריה בפרס. בין הזוכים המוכרים בציבור גם: האדריכל האמריקני פרנק גרי, שתיכנן את מוזיאון הגוגנהיים, בבילבאו, ספרד, האדריכל האיטלקי, רנצו פיאנו, והאדריכל הבריטי סר נורמן פוסטר.

הזווית הישראלית של הסיפור היא אוניברסיטת חיפה, שתוכננה על ידי אחד מחתני העבר של הפרס, האדריכל אוסקר נימייאר, מברזיל, (מתכנן העיר ברזיליה).