"הכיסאות", מאת יונסקו, ב"הבימה". תרגום: סנדרה שדה; בימוי: מוני מושונוב;
תפאורה: ראדו בורוז'סקו; תלבושות: מירנה בורוז'סקו; מוסיקה: אלדד לידור. כוריאוגריה:
ענבל פינטו; תאורה: פליס רוס. משתתפים: מוני מושונוב, סנדרה שדה, רועי צדוק.
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מתאר: "זקן וזקנה חיים במגדל מוקף מים (המעוצב להפליא,
בקדרות רבת-חיים). הזמן הוא אחרי חורבן העולם, והזוג מחכה לאורחים, הבלתי נראים
לעיני הקהל. הם מגיעים, כולל המלך בעצמו, והבמה מתמלאת כיסאות עד כי אין בה
מקום לגיבורים. כשמגיע הדובר המקצועי שישמיע את בשורתו של הזקן לעולם, מתאבדים
בני הזוג בתחושה שהגשימו את מטרתם. אבל הנואם הוא אילם, וכל הבשורה היא קשקוש
חסר משמעות".
התרגום של שדה קולח, רגיש ומצחיק, ו"בעיקר, זהו הישג לשחקנים שדה ומושונוב;
מן הרגע הראשון על הבמה בולטת האהבה שבין הדמויות. הם לא משחקים זקנים: הוא
מפליא בגמישות תנועתו וברוך היבש שלו, והיא מקסימה במהירות, בילדותיות האימהית
שלה".
אלא שמושונוב לא מצליח "להגשים על הבמה ריאליה תיאטרלית רציפה", שהיא "אחת
ממשימות הבמאי בתיאטרון האבסורד". הופעת הדובר, למשל, "שאמורה להיות חסרת משמעות",
הופכת ל"קטע בידורי מעוצב ומבריק, הסוחט מן הקהל תשואות קצובות" ובעיני הנדלזלץ
"זו החטאת רוח המחזה".
אליקים ירון ("מעריב") רואה בהפקה החדשה של "הכיסאות" (הרביעית בארץ), "הצגה
של מושונוב ושדה. השניים לא רק ממלאים כאן את שני התפקידים העיקריים", משום
ששדה תרגמה ומושונוב ביים, "וזוהי על כן יצירה של השניים, שהשקיעו בה את גופם
ונפשם".
על אף שהוא "עוסק בזיקנה, בבדידות ובהחמצת החיים", האופן שבו כתוב המחזה "משייך
אותו למסגרת קומית ברורה, של פארסה מטורפת". ואכן בהצגה הזו "הצחוק והאימה
מתחלפים ללא הרף. זה פשוט מצחיק מאוד בכל רגע שזה בעצם מדכא מאוד. הבימוי של
מושונוב וגם משחקם של בני הזוג, מדגישים את ההיבט הזה" וזהו, לטעמו של ירון
"סוד קסמה הגדול של ההצגה". משחקם של מושונוב ושדה "הוא יותר מנפלא. משחק גדול".
איתן בר-יוסף ("העיר") מוצא את ההפקה של "הבימה" מצחיקה ומרגשת. "המשחק נפלא",
התפאורה התלבושות והתאורה "פנטסטיים. יונסקו מן הסתם היה מתענג גם על הכוריאוגרפיה
רבת-ההמצאות של פינטו", והמוסיקה "היא מלאכת מחשבת של ממש, שנעה בין הסנטימנטלי
לקברטי וחוזר חלילה".
ובכל זאת, בר-יוסף מתרשם ש"מושונוב הבמאי קצת מכשיל כאן את מושונוב השחקן".
ההצגה מבוימת אמנם "בתנופה רבה", אבל "כמה מההחלטות שלו קצת תמוהות, במיוחד
המקומות שבהם הוא סוטה ביודעין מהוראות הבמה של יונסקו", ובכלל "הסוף כולו
מוסמס".
בקיצור: מושונוב אולי לא תמיד מקפיד על הוראות הבמה של יונסקו, אבל ההצגה מצחיקה,
מקסימה ובעיקר משוחקת נפלא.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
