אין אנד אאוט

את התחרות הקטנה הזאת כדאי לפתוח לא בטלוויזיה, אלא דווקא באתרי האינטרנט של שני הערוצים האלה. שני אלו, כך נראה, מספרים בעצם את הסיפור כולו. האתר של YTV הוא אתר יפה מאוד, המעוצב בטכנולוגיית פלאש. יש בו אינפורמציה על התוכניות השונות, על הטלנטים (יעל בר-זוהר, איתי שגב, מיכל ינאי ועוד). בקיצור כל מה שצריך.

באתר של "ביפ", לעומת זאת, יש כל מה שצריך, ויותר. הרבה יותר. גם אם אתם לא חובבי ערוצי צעירים, כדאי לכם להיכנס ולהתרשם מאחד מאתרי המקור היפים ברשת (www.BIP.co.il). תמצאו שם כתבות מגזין, טורים, 20 תחנות רדיו, עיצוב מצוין. איך מסכמת את זה הפרסומת ההיא: "וואו".

את המסקנה שעולה מהביקור בשני האתרים אפשר להחיל גם על הערוצים עצמם: YTV הוא ערוץ חביב למדי. "ביפ" הוא ליגה אחרת. מספיקה סקירה מהירה של לוח השידורים שלו, כדי להרהר שנית האם הרעיון להתנתק מהכבלים לטובת הלוויין היה עד כדי כך נבון.

ועכשיו לתכנים עצמם: ביפ הוא ערוץ למכורי טלוויזיה, עם דגש על אלו שאוהבים אותה אמריקנית. מלבד יהלומי הכתר: פרקי סאות'פארק החדשים, הוא מציע את הדיילי שואו - מהדורת החדשות הסאטירית של הקומדי סנטרל, ואת "ד"ר כץ" - סדרת אנימציה אהובה שבאמת הגיע הזמן שמישהו ייבא אותה לפה. חוץ מזה יש בו גם את הקירקס המעופף של מונטי פייטון, מנגה (אנימציה יפאנית) ו"אלו הם חיי" - הסדרה הטובה ביותר שצולמה אי-פעם, ועסקה בחיי צעירים.

ומה יש במקביל ב-YTV? יש את "עלי ג'י". תוכנית מצוינת, אבל לא כזאת שמצדיקה את התשלום עבור הערוץ כולו. אז נכון של-YTV יש גם תוכניות מקור שבערוץ מאוד גאים בהן, אבל למרות שלא נעים לקלקל את החגיגה, חייבים להגיד - תוכניות בכיכובם של איתי שגב ומשה פרסטר הן דבר שכבר לא כל-כך הולך.

קיציס ופרידמן (ביפ), לעומת זאת, הם להיט הולך ומתעצם בקרב אנשים צעירים. הם כל מה ששגב הוא לא. הוא אאוט, הם אין, ובאותה הקביעה אפשר לסכם גם את התחרות בין הערוצים שהם מייצגים.