כאשר נתבקשתי ב-1986 להצטרף לצוות יפו, לא שיערתי שזו תהייה תחילתו של סיפור
אהבה.
אהבה ממבט ראשון - מסוג האהבות הנמשכות לנצח. מקומות קסומים ומבנים בעלי אופי
מיוחד תמיד היוו חלק משמעותי מחיי, וכאשר עליתי לארץ מברזיל ב-1970, הייתי
חדור הערצה למקומות כמו הורו פרטו, סלבדור באיה, אולינדה היפה וריו דה ז'נרו,
ההכי יפה בעולם.
ברזיל הקנתה לי את הסרגל והמחוגה, כפי שאומרות מילותיו של ג'לברטו ג'יל, יחד
עם העיניים שמרגישות, מתרגשות ומתאהבות.
כאשר הגעתי ליפו, ליבי כבר היה כרוי למה שיהיה, ולמה שהיה. בעקבות האהבה הופיעה
הערצה. דחף עז צמח בי להציג את המקום הבלתי אפשרי הזה - המקום הקסום, המוזנח
והייחודי, שנקרא יפו. צבעים, ריחות, מבטים, בני אדם, טעמים - ערב רב של תרבויות,
של יופי וכיעור, נפלא ביופי וכיעורו, כמו כל אחד ואחד מאתנו, כמו האנושות כולה.
יפו של הקופטים ושל המרונים, של התורכים ושל הבריטים, של הנוצרים, המוסלמים
והיהודים, יפו של הישראלים. מקום משוגע ורב משמעויות נסתרות. עיר בלתי נראית,
בלתי קיימת, עיר שלא היתה מעולם. אך היא מתחילה להתממש בעיני אלו הרוצים לפתוח
את ליבם ולהתענג, להרגיש ולאהוב.
בהעזה רבה. יפו.
מתוך ספרו של סרג'יו לרמן, "יפו עיר קסומה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
