המפקח על הבנקים חייך

בראשית מארס 1998, בערב סחוף רוחות וגשם, הטריחו עצמם ארבעה אנשים מודאגים ללשכתו של מי שהיה אז המפקח הכל יכול על הבנקים. הארבעה היו: יו"ר לשכת שמאי המקרקעין דאז שמואל פן, סגנו עדי צביקל, ושני חברים ותיקים במקצוע - יוסף טישלר והח"מ.

מטרת הפגישה הייתה לשטוח בפני המפקח את החששות מפני סימנים מדאיגים ומגמות ירידה בשוק המקרקעין. ארבעת המקצוענים הצביעו בפני המפקח הנכבד על המצב, שבו הבנקים שבפיקוחו נתנו אשראים לגורמים פרטיים ולתאגידים על בסיס שומות שווי של שמאי מקרקעין, אשר הושתתו, מטבע הדברים, על נתוני שוק עדכניים או מהעבר הקרוב.

ברם, הסבירו הארבעה למפקח זחוח הדעת, אם יתחזקו המגמות השליליות בשוק המקרקעין, הבנקים עלולים למצוא את עצמם חשופים עם שומות לערכי שווי אשר אינן שוות את הנייר שהן כתובות עליו.

מתוך חרדה שלא לחזור על המפולת של 1983, נקטה לשכת שמאי המקרקעין צעד לא שגרתי וראתה לנכון לחלוק את חששותיה עם הרשות המוסמכת. אגב, בנושא זה פנינו גם ליו"ר איגוד הבנקים, אך הלה הסביר כי הנושא אינו בתחום סמכות האיגוד והפנה למפקח.

עוד ציינו המבקרים באוזני המפקח, כי רבה דאגת לשכת השמאים גם בעניין השומות לבנקים למשכנתאות, גם מהסיבות האמורות אך גם בגלל תנאי ה"לחם צר ומים לחץ", שהוכתבו לשמאים העוסקים בנושא זה (והרי המפקח בוודאי יבין את ההשלכות האפשריות של הדברים על הבנקים שבפיקוחו).

והנה, שלוש שנים בדיוק אחרי אותה שיחה לילית, המציאות שתוארה אז מתממשת כסיוט לנגד עינינו. לא רוח הנבואה היא שצלחה אז על ראשי לשכת שמאי המקרקעין, אלא קריאה נכוחה בעיניים פקוחות של הכתובת על הקיר. ולא רק דברי אזהרה היו בפי ארבעת המוסקטרים, אלא גם הצעות מעשיות כיצד לקדם את פני הרעה.

ההצעה העיקרית הייתה לשערך מיד את הנכסים המשמשים כבטוחות, או לפחות את העיקריים שבהם, ולקיים שגרת שיערוך בתקופות קצרות מכפי שהיו נהוגות (אחת לשנה עד אחת לשלוש שנים). הוצע לאמץ את מדיניות מינהל מקרקעי ישראל (דווקא נקודת אור, לזכות המינהל), שלפיה תוקף השומות לצורך עיסקות יהיה לא יותר מאשר לארבעה חודשים. באופן זה יוכלו הבנקים לקיים ניטור אמיתי ועדכני לגבי ערך הביטחונות שבידיהם, ולהימנע ממצבי פתע, שאליהם הם עלולים להיקלע, כמו בימים אלה.

אינני זוכר אם ראיתי ממש חיוך דק של "הבנה" על פני המפקח, או שמא היה זה רק בדמיוני הקודח, אבל לא מן הנמנע ולא בלתי סביר להניח, כי המחשבה שלשכת השמאים עלתה אליו לרגל למען המטרה של "הגדלת העוגה" של עבודת השמאים, אכן חלפה בליבו של המפקח, והוא הרי ממונה רק על טובת הבנקים ולא על רווחת השמאים.

הצעות לשכת השמאים נדחו, כמובן באדיבות ולאור הנמקות מלומדות, בדברי נועם ובליטוש רב.

החששות למיתון ולהדרדרות בשוק הוכחו, למרבה הצער, כנכונות (גם אם לא חזינו את השפעות האינתיפאדה, נפילת נאסד"ק ומרעין בישין אחרים). והבנקים.. אני רק מקווה ומתפלל, שלפחות פה טעינו והגזמנו בחששותינו וראינו צל אנשים כהרים(!) הכותב הוא מהנדס בניין ושמאי מקרקעין.