ההיסטוריה האלחוטית

מירס היא רשת דיגיטלית לשירותי תקשורת אלחוטיים, בשליטת מוטורולה תקשורת ישראל, המציעה שילוב של קשר אלחוטי לארגונים ואפשרות לקבל או לחייג שיחות טלפון רגילות אל ומאת הרשת הציבורית של בזק. פעילות התקשורת האלחוטית של מוטורולה תקשורת ישראל החלה לפני שנים רבות ובמשך תקופה ארוכה היא התחרתה בזו של איתורית, שהתבססה על מוצרי ג'ונסון.

לפני חמש שנים החלה מוטורולה להפעיל רשת דיגיטלית בטכנולוגיית המירס ולפני שלוש שנים רכשה את חברת איתורית ועמה את רשת האלחוט האנלוגית. MIRS MOTOROLA INTEGRATED RADIO SYSTEM היא מערכת קשר אלחוטית דו-כיוונית ראשונה בעולם שפעלה במתכונת דיגיטלית על כל חלקיה.

בנובמבר 1997 חתמו מוטורולה ואמפל על הסכם, לפיו תרכוש אמפל שליש ממניות החברה תמורת 110 מיליון דולר. בינואר 1998 מומשה העסקה וכך הוקמה חברת מירס. כחודשיים לאחר מהן מכרה אמפל שמונה אחוזים מהמניות לארבעה משקיעים תמורת 27.5 מיליון דולר. המשקיעים הם משפחת שטיינמיץ, בעלת השליטה באמפל (3%), בנק הפועלים (2.4%), קרן פימי, בבעלות איש העסקים מרשל בטלר, ובנק דיסקונט (2.4%), ומי שהיה אז המנכ"ל, יהושע גלייטמן, שרכש באופן אישי 0.2% ממניות החברה. על פי תנאי העסקה, מדובר בהשקעות הוניות, כך שזכויות ההצבעה והשליטה על מירס נשארו בידי אמפל.

בחודש ספטמבר 1998 החדירה "מירס תקשורת" את מכשיר הלידר, שנחשב אז למתקשר האישי האלחוטי הקטן והקל בעולם. למכשיר יש שני מספרים, יכולת זימון, חיבור ל-PC נייד והנד-פרי - היכולת להניח אותו על השולחן ולדבר באמצעות הרמקול.

בשנת 1999 החלה מירס למכור את הלידר-נט - ורסיה של הלידר המאפשרת גלישה באינטרנט באמצעות פרוטוקול WAP, במהירות של 19.6 קילוביט בשנייה ובטכנולוגיה של מיתוג מנות, המאפשרת חיבור אונליין לאינטרנט בלא הגבלה ובלא צורך בחיוג.

היתרון הגדול של מירס על הטלפון הסלולרי הוא תקשורת בלחיצת כפתור. בתוך ארגון, כשאתה רוצה לדבר עם מישהו אחר בדחיפות מיידית, לחיצת הכפתור של מירס משיגה את המטרה במהירות. אולם החיסרון הגדול של מירס נובע מן העובדה שלא מדובר במכשיר טלפון, וככל שגדל מספר המשתמשים בטלפון הסלולרי - החל החיסרון של חוסר היכולת ליצור קשר עם הסלולרי לבלוט ולהעיק. המשתמשים לא רצו, ובצדק, לשאת שני מכשירים, ומירס פתרה את הבעיה בהדרגה. בשלב הראשון היא אפשרה תקשורת טלפונים מתוך הרשת החוצה, וקבלת שיחות טלפון, באמצעות שימוש במוקד מתווך של חברת הזימון ביפר, שאף היא בשליטת מוטורולה. בתחילה התיווך היה אנושי ובשלב מאוחר יותר - אוטומטי עם שיהוי קל.

הדבר הוליד מלחמה גדולה בין מירס למשרד התקשורת, על עיגון המצב בשטח גם ברישיון החברה. משמע, אישור למיתוג טלפוני. המשרד סירב לכך במשך תקופה ממושכת, ורק בתחילת שנת 2000, עודכן בקול ענות חלושה רישיון החברה, והשיחות הטלפוניות שלה החלו להיות ממותגות ללא תיווך.

למעשה, חברת מירס תקשורת כלל לא רצתה להיות חברה סלולרית. היה לה טוב עם הרישיון המיוחד שלה, חוץ ממרכיב אחד שלו: חוסר היכולת שלה לגבות מהמתקשרים למערכת מירס כסף עבור השיחות הנכנסות. מכיוון שהיא לא יכלה לגבות את העלות הזו מהלקוחות העסקיים שלה - עליהם היא מתחרה עם החברות הסלולריות - היא מימנה אותם בעצמה ומרכיב עלויות זה הכניס אותה לבעיה פיננסית רצינית.

אם משרד התקשורת היה נענה לבקשתה ומתיר לה לגבות כסף על השיחות הנכנסות מהמתקשרים, היא היתה מוותרת על הרישיון הסלולרי. אבל משרד התקשורת החליט שהוא יתיר לגבות כסף מהמתקשרים רק במסגרת רישיון סלולרי, ומשרד האוצר החליט שעל רישיון צריך לשלם תמורה, וכך מירס הסתבכה.

מי שהיה סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת, אלכס וייסמן, הכין בשנה שעברה חוות דעת כלכלית, שלקחה בחשבון את המשמעויות הכלכליות הגלומות במתן רישיון למירס - בעיקר האישור לגבות כסף עבור השיחות הנכנסות. מצד שני, נלקחה בחשבון העובדה שמירס פינתה בעבר תדרי 900 מגה הרץ עבור פרטנר, והעובדה שמכיוון שאין היא עונה להגדרה של מפעיל חדש, היא לא תקבל הנחה באגרות התדרים על השימוש בהם בשנתיים הראשונות - כפי שקיבלו החברות הסלולריות האחרות. כן נלקחה בחשבון תוספת תמלוגים שתוטל על מירס.

השורה התחתונה היתה המלצה על תמורה המסתכמת במיליוני דולרים של שתי ספרות. כשהגיעה חוות הדעת הכלכלית למשרד המשפטים, יצאו שם מתוך הנחה שניתן יהיה להגן על מתן הרישיון בבג"צ, אם התמורה תהיה נאותה. הם קבעו שחוות הדעת הכלכלית מציעה תמורה לא נאותה, ובסופו של דבר הוחלט שלא לדרוש תמורה. או אז בא היועץ המשפטי לממשלה וכפה על משרד התקשורת לקבוע תמורה לרישיון. בימים אלה מסיים אגף הכלכלה של משרד התקשורת את כתיבת ההמלצות לגבי סכום התמורה שיש לגבות ממירס עבור הרישיון הסלולרי שקיבלה.