קשה, קשה במרצ. לא רק שהסקרים מראים על ירידה של ארבעה מנדטים לפחות, לו הבחירות היו מתקיימות היום, לא רק שנהיה מאוד לא פופולרי היום לשאת את דגל ההידברות הישראלית-פלסטינית, והתנועה מחפשת את דרכה ממפלגת שלום לכיוון חברתי יותר - אלא שהיא גם שסועה בתוכה.
יש המגדירים את הקרע ב"קיבוצניקים" מול ה"עירוניים". ובמילים אחרות, בעלי הקרקעות והאינטרס המתלווה אליהן ניצבים מול אופוזיציה צעירה, עירונית, קולנית, הטוענת שכל ה"קטע החברתי" של מרצ הוא רק מס שפתיים שבא להכשיר את הקרקע לאישור חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע, על חשבון - כך הם אומרים - השכבות החלשות, דיירי הדיור הציבורי, וגם הערבים. אחרים אומרים, אין ויכוח אידיאולוגי, יש רק מיעוט צעקני שמחפש לו דרך לבלוט.
בעוד כשלושה שבועות, ב-1 ביולי, יתקיים דיון בעתירה שהגישה לבג"צ הקשת הדמוקרטית המזרחית, נגד חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע. הצעת החוק, והמאבק נגדה, הובילו להתרחשותם של שני אירועים מתוקשרים היטב, שהיוו את שיאה הצבעוני של המחלוקת.
בראשון שבהם, בראשית מרס, קצת לאחר הבחירות האחרונות, עמדו צעירי מרצ תל-אביב וגבעתיים מחוץ לבית אמות משפט בתל-אביב, שם התקיימה ישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת, והפגינו נגד חקיקת חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע, שח"כ מרצ אבשלום (אבו) וילן מקיבוץ נגבה היה ממגישיו ומתומכיו הנלהבים. ח"כ וילן נכנס לבניין, כתף אל כתף עם יוזם החוק, ח"כ שלום שמחון (כיום שר החקלאות), והצעירים של מרצ - מונהגים בידי יו"ר סניף גבעתיים, רגב נתנזון, ויו"ר סניף תל-אביב, ישראל כהן - עמדו יחד עם חברי הקשת המזרחית הדמוקרטית וזרקו עליהם ניירות ירוקים דמויי שטרות של דולר, ונוצות, כסמל לבוגדנות. היה צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין.
כחודשיים אחר-כך הביכה החבורה הזאת בפומבי אושייה מרכזית של התנועה, מזכיר התנועה הקיבוצית, גברי בר-גיל. זה היה בכניסה למסיבה שארגן לעצמו עו"ד שרגא בירן, יזם נדל"ן שמוביל מספר עסקות שינוי ייעוד לקרקע חקלאית, לרגל צאת ספרו "בדמעה יקצורו", העוסק בזכויות החקלאים בקרקע בעת שינוי הייעוד. לאולם הגיעו ח"כ לשעבר יאיר צבן, ובר-גיל, ובחוץ עמדו התל-אביבים של מרצ וצעקו לו "גברי תצא, מה אתה עושה שם?". בר-גיל לא הצליח להסתיר את המבוכה.
בהנהגת מרצ מנסים להמעיט מערך התופעה. כל ההתעסקות הזאת בקרקעות, אומרת יו"ר הסיעה בכנסת, בשעה שעניינים קיומיים הרבה יותר עומדים על הפרק, כמוה כ"אטריות קרות". שלא לציטוט אומרים שם שמדובר בחבורה של צעירים תאבי-כוח, שמנסים להשתלט על התנועה. "כיעד ראשון הם סימנו את הקיבוץ הארצי, שהיווה עבורם דגל שקל לנפנף בו", אומר אחד ממנהיגי מרצ. "הקיבוץ הארצי הוא כוח מאורגן, שהתרומה שלו רבה יותר ממספר המצביעים שלו, ולכן הוא יעד נוח להתקפות".
נתנזון וכהן רואים את הדברים באור שונה לחלוטין. "מה שקורה במרצ זה שבר אחד עמוק, והוא מופיע כמעט בכל מקום ובכל נושא", אומר נתנזון. "מהות השבר היא ללא ספק הוויכוח בנושא הקרקעות שמשליך על כל יתר הנושאים. מצד אחד עומדים אנשי הקיבוץ הארצי ותומכיהם, ומנגד כל השאר. בגדול, אפשר לומר שזה קיבוצים נגד עירוניים. לעתים החלוקה מיטשטשת, כאשר הקיבוצניקים חוצים את הקווים ולהפך.
"אני מעריך שבסיס השבר לא התחיל היום, ויש לו שורשים היסטוריים בחיבור בין ר"צ למפ"ם, שיצר את מרצ ב-1992, אך עכשיו מתגלה הביטוי העמוק שלו".
"שסע במפלגה בגלל העניין הקרקעי?", אומר ח"כ וילן, "מה פתאום? הנושא הוכרע במועצת מרצ ברוב של 70%".
"הוכרע כמעט בלי דיון, למרות שחבר כנסת של מרצ חתום על הצעת החוק", מתקומם נתנזון. "הדיון הגיע למועצה רק כשהיה ברור שהחוק עומד להיות מאושר בקריאה שנייה ושלישית. גם אם המועצה לא היתה מאשרת את החוק, זה היה מאוחר מדי להתנגד.
"במהלך הדיון הובאה הצעה של חברי הקיבוץ הארצי, ומיד אחריה הצעה של מועצת מרצ, שמרככת במידת-מה את ההצעה הבוטה של הקיבוצים. להצעת המועצה היתוספה הערה שלפיה חלק מהכסף שיתקבל מתקבולי הקרקע יגיע גם לערבים. ניסוח מעורפל זה של רן כהן הניח את דעת המועצה, והרוב הצביע בעד".
וילן: "לצערי, יש במרצ קבוצה של אנשים שהתחברה אל הקשת המזרחית ומנסה את כוחה. מדובר בשריפה קטנה שכובתה בעזרת שני מטפי כיבוי, אפילו בלי כבאית".
זה לא האידיאולוגיה, זו תרבות הדיון כמו תמיד במאבקים מהסוג הזה, קבוצת האופוזיציה מייחסת לעצמה מניעים אידיאולוגיים, והצד שכנגד מאשים את חבריה במניעים אישיים אינטרסנטיים. במקרה של מרצ, שעוד מדברת בשפה של תנועה ושל טוהר פנימי מסוים, נוספת גם ההאשמה הנוראה בדבר היותם "לא מתאימים לתרבות שלנו".
"הם ניסו לצבור כוח בכל החזיתות", אומר אחד ממנהיגי מרצ, המוכן לדבר רק שלא לייחוס. "ניסו להחליף את יו"ר הצעירים של התנועה והפסידו, ניסו את כוחם בקהילת ההומו-לסביות והפסידו. אחר-כך הם עברו לפורום המבוגרים.
"פתאום התחילו אצלנו בתנועה תופעות שאנחנו מכירים ממפלגות אחרות, כמו למשל התפקדויות של משפחות שלמות לפריימריז. דברים מצחיקים שמנוגדים לחלוטין לרוח ולאווירה של מרצ. מהר מאוד הבנו שיש לנו כאן בעיה, ושיש לנו עסק עם חבורה קולנית שסובלת מליקוי בתרבות הדיון".
איך הגיבה ההנהגה?
"הנהגת מרצ התעשתה מהר מאוד. עשינו ישיבה סגורה והחלטנו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מלחמה בתוך הבית. החלטנו שדרכנו להיאבק תהיה דרך עשייה ודרך התעלמות מפרובוקציות".
ולא התייחסתם לחילוקי הדעות האידיאולוגיים שהם מייצגים?
"הגענו למסקנה שהם בסך-הכול מסמנים מטרה ובונים סביבה אידיאולוגיה".
"הבעיה היא", סבור גם בר-גיל, "לא אידיאולוגית, אלא של תרבות פוליטית זרה שהשתלטה על התנועה. אני מקווה שנדע לטפל בכך בצורה הנכונה. אנחנו מודעים לכך שהמצב לא פשוט, אבל בתוך מרצ אין כרגע דרישה לדיון מחודש בעמדות התנועה. אין שום סערה רעיונית. הדילמה העיקרית היא איך לבנות את מרצ כאופוזיציה".
ואין בעיה בין הקיבוץ הארצי לבין חברי מרצ העירוניים?
"אני לא חושב. יש ניסיון של מספר אנשים ליצור תחושה של מתח בין הקיבוץ הארצי לשאר חלקי מרצ. במרצ יש קרוב ל-22 אלף מתפקדים, מתוכם 14 אלף הם חברי הקיבוץ הארצי. כדי לאזן את יחסי הכוחות, אנחנו המפלגה היחידה שבה הצירים בגופי מרצ אינם נקבעים על-ידי אחוז המתפקדים".
אבל באחוזי המצביעים למרצ לכנסת, אין לקיבוץ הארצי משקל כזה. טוענים שאתם תורמים משהו כמו חצי מנדט.
"התרומה של הקיבוץ הארצי למרצ גדולה מאוד, ולכן אי-אפשר לכמת אותה במספרי מצביעים".
"הם כולה חצי מנדט"
נתנזון אומר שכאשר התקיים הדיון בוועדת הכספים של הכנסת בחוק עיגון זכויות החקלאים, ב-20 בפברואר, הוא יצר קשר עם ישראל כהן, ואמר לו שהם צריכים להיות שם, "כדי לראות מי נגד מי". הם הצליחו להשיג אישור כניסה לכנסת, וגילו שה"מי נגד מי" זה הם והירוקים והקרן הקיימת לישראל מצד אחד, "ואילו אבו וילן הולך עם צבי הנדל מהמפד"ל".
ואז הכעסתם שוב את חברי הכנסת שלכם.
"חברי הכנסת שלנו לא ראו בעין יפה את ההשתתפות שלנו שם בוועדה, ובמיוחד את העובדה שכהן צעק על וילן 'גנב'. אחר-כך ביקרו אותנו על כך שבהפגנה נגד שמחון לבשנו חולצות של מרצ. באותו רגע הבנו שיש כאן בעיה, שאנחנו מתרחקים מהם, ושיש בינינו חילוקי דעות קשים".
"הגעתי למסקנה שהחיבור שלנו עם הקיבוץ הארצי רק מזיק לתנועה", אומר כהן, "הם השתלטו לחלוטין על המנגנון של התנועה, ולכן אנחנו הופכים למפלגה סקטוריאלית, שדואגת לכיס של חבריה. אני מרגיש יותר ויותר שהזיהוי שלנו עם הקיבוץ הארצי, בעקבות פרשת האדמות החקלאיות, מפריע לציבור להתחבר אלינו. אני בטוח שהרבה עירוניים חברתיים היו מגיעים למרצ לולא ההזדהות עם קרקעות הקיבוצים. מפלגה שהולכת לכיוון החברתי לא יכולה לקבל טובות הנאה מהמדינה".
אתה לא מגזים בהערכת הכוח שלהם בתוך התנועה?
"בגלל שיטת הבחירות ויכולת גיוס הפעילים שלהם, יש להם כוח רב, והם מפעילים אותו על מנהיגי התנועה, יוסי שריד ורן כהן. גם העובדה שהתנועה בצרות כלכליות מסייעת להם, מאחר שלטענתם, הם מממנים חלק גדול מהפעילות.
"הקיבוץ הארצי נותן 15 עד 17 אלף קולות, המהווים חצי מנדט. בתמורה לכך הם מקבלים שלושה חברי כנסת בשביעייה הראשונה. אני לא מבין למה זה מגיע להם. כשאני מותח ביקורת אומרים שאני עולה חדש (כהן עלה ב-1992 מטורקיה) ולא מבין את הערך המוסרי ואת התרומה שלהם לבניין המדינה. יכול להיות שסבא וסבתא שלהם בנו את המדינה. לדעתי זה לא מעניק להם שום זכויות עודפות בחלוקת הקרקע, שהיא המשאב היקר ביותר של המדינה.
"כל עניין הקרקעות הוא אסון לתנועה. נאבקתי שנה כדי להביא את הנושא להצבעה במועצת מרצ, ורק אחרי שהתחברנו עם הקשת הם הסכימו לפתוח את הנושא לדיון. באותה עת הם הפכו אותי לאויב העם. בעקבות בקשה של וילן, עד היום אני לא יכול להיכנס לכנסת".
טוענים נגדך שאתה פועל ממניעים אישיים לחלוטין וכדי להשיג נקודות בפריימריז.
"אני מתמודד בפריימריז לכנסת במקום ה-15 עד 20, שהוא לא מקום ריאלי. אני בטוח שאם הייתי מוריד טונים ומשתף איתם פעולה, זה דווקא היה עוזר לי בקלפי".
נתנזון אומר שהבעיה של מרצ היא ש"מרצ מנסה לתפוס את מקומה של מפלגת העבודה, ולחזר אחר ציבור רחב מדי. כשמפלגה מתחילה לרוץ אחרי הקהל, הרצון שלה לגדול בא על חשבון האידיאולוגיה. בישיבה של צעירי מרצ, שריד ניסה לשכנע אותנו ואמר שאם אנשי מרצ יאמרו בגלוי את מה שהם חושבים, סופה של המפלגה שניתן יהיה להכניס את כל אוהדיה לתא טלפון אחד. לדעתו, אם רוצים לגדול אסור להניף את כל הדגלים בעת ובעונה אחת. צריכים לענן ולערפל את העמדות כדי שנוכל להכיל כמה שיותר אנשים. לדעתי, ולדעת רבים אחרים, למרצ צריך להיות קו ברור, שבעזרתו היא תסחוף את הקונסנזוס אחריה ולא תיגרר אחריו.
"כיום מרצ היא מפלגה אשכנזית עם סממנים גזעיים. כשאני מציע להם להתקרב לקשת הם מזדעזעים. יכול להיות שנחוצה מפלגה אשכנזית סוציאל-דמוקרטית, אבל אני רוצה שכולם ידעו שסוציאליזם זה לא רק עניין לאשכנזים. לדעתי, מרצ איבדה מזמן את רוח-הנעורים שלה, ועד שרוח זו לא תחזור אנחנו בבעיה".
אז למה אתה לא עוזב?
"בכל יום אני פורש מחדש ממרצ".
ולמה אתה חוזר?
"כל האנשים שאני מתייעץ איתם אומרים שצריך להישאר כל עוד אפשר לשנות משהו".
מפריעים לקטוף את פירות צלחה "לא ידוע לי על חילוקי דעות במרצ", אומר יוסי שריד, "וגם אם ישנם חילוקי דעות, הם הרבה יותר קטנים וחסרי משמעות מאשר ביתר המפלגות בארץ, והם לא נערכים על-פי מפתח של קיבוצניקים נגד עירוניים, וגם לא על-פי מפתח של צעירים נגד זקנים. חוץ מזה, אם לא היו חילוקי דעות פה ושם, היה הרבה יותר משעמם.
"בכל מקרה, קיבלנו החלטה משותפת, על דעת כולם וברוב גדול, וגם כדי לקבל החלטה זו לא הייתי זקוק לצד העירוני ולא לצד הקיבוצי כדי לדעת מה נכון. בדרך-כלל אנחנו לא מתבלבלים ולא הולכים לאיבוד. אני מאמין שהגענו להצעה הוגנת שעונה על כל הצרכים".
גם ח"כ רן כהן, שנחשב כיום למספר שתיים בתנועה, ולאביו מולידו של חוק הדיור הציבורי, מנסה לומר שלא כצעקתה.
"אפשר להאמין לי שאני יודע מה קורה במרצ", הוא אומר. "לדעתי, כל הנושא הזה בכלל נגמר יחד עם ההצבעה על חוק עיגון הזכויות. מרצ היא המפלגה היחידה שקיימה עבודת צוות ושלושה דיונים בנושא ואף קיבלה החלטות. אני יודע שהיו קצת חריקות בתקופת הדיונים, והיו כמה חברים שזרקו נוצות על וילן, אבל אין ספק שזה נגמר".
אתה אחד מחברי הכנסת ה"חברתיים", ופה יש חוק עיגון זכויות בקרקע, שטוענים נגדו שהוא יעביר אדמות מדינה לידיים פרטיות, ובכך ימנע התרחבות של ערים, עיירות פיתוח ויישובים ערביים. איך אתה מסתדר עם זה?
"קודם-כול קיבלנו במועצת מרצ החלטה שלפיה לא יחול שינוי ייעוד של קרקע על יותר מ-10% מכלל הקרקעות החקלאיות, ולכן אין כאן בכלל בעיה. בנוסף, יצרנו מצב שבו חקלאים לא יוכלו לקבל תמורה עבור הקרקע מעל תקרה מסוימת. על-פי סעיף נוסף, 10% מכל ההכנסות יוקדשו לבניית דיור ציבורי עבור חסרי-דיור, ו-5% מכלל ההכנסות של המינהל יועברו לפרויקטים של תשתיות ביישובים כפריים וחקלאיים חלשים".
לא מפריע לך שמרצ נתפסת כיום כמפלגה אשכנזית, אליטיסטית ולא ממש חברתית?
"אי-אפשר לחלוק על כך שהעמדה שלנו היא סופר-חברתית, עד כדי כך שאפילו לקשת המזרחית לא היה מה לומר עליה. הפעילות שלנו באה לעשות צדק עם דיירי הדיור הציבורי, ועם החקלאים שהשקיעו עשרות שנים מחייהם ושמרו על קרקעות המדינה. אני חושב שאף אחד לא יוכל לטעון נגד הפעילות של נעמי חזן וזהבה גלאון, שמתמקדות בשכבות החלשות, ונגד יוסי שריד שעשה מהפכה בחינוך. זה נכון שההטמעה של מרצ בשכבות החלשות אינה מספקת אותי, ואני גם לא מאושר ממידת הנגישות של מרצ לשכבות אלה. אך אין ספק שאנחנו המפלגה שעושה הכי הרבה למען העניין החברתי".
אם הכול כל-כך טוב, מה כל-כך רע?
"יש שני דברים שמפריעים למרצ לקטוף את פירות ההצלחה. מרצ נלחמת במשך שנים על שלום, וזה עוזר לימין להשניא אותנו על השכבות החלשות. אנחנו נלחמים בכפייה הדתית, וזה עוזר להשניא אותנו על מי שמזוהה כדתי. יחד עם זאת, אין מפלגה במדינת ישראל שיש לה כל-כך הרבה קבלות כמו למרצ בחקיקה חברתית. זריקת נוצות על וילן זה מעשה מכוער, שמזיק למרצ. זה יצר דימוי כאילו אנחנו הולכים בידיים לא נקיות, בה בשעה שהצגנו בעניין הזה עמדה מאוד מתקדמת".
אז זה רק מעשה מכוער, לא ביטוי למתח פנימי בתנועה?
"אני לא מנסה לומר שאין מתח מסוים בתוך מרצ בעניין העוצמה של התנועה הקיבוצית ומעורבותה בתוך מרצ. זה די טבעי שכאשר יש גורם כוח מאורגן בתוך תנועה פוליטית, נוצרים מתחים. אבל לדעתי, אנחנו חיים עם זה בשלום".
איך אתה מגדיר את מצב התנועה כיום?
"לאסוננו, המצב הפוליטי החדש הוריד את כל הנושאים החברתיים מסדר-היום, ולכן מפלגה שמזוהה עם תקווה לשלום מאבדת גם היא את האטרקטיביות שלה. אם לפני האינתיפאדה הסקרים הראו על 13 עד 14 מנדטים למרצ, כיום אנחנו נעים בין שישה לשמונה מנדטים. זוהי הוכחה לכך שכאשר יש מצב ביטחוני גרוע, הפרופיל האזרחי של מרצ לא מספיק חסון כדי שהציבור ימשיך לתמוך בנו. לדעתי, צריך ליזום יותר פעילות בנושא החברתי, כמו קצבאות ילדים, זכויות נכים, דיור ציבורי ובניית דירות לזכאים. ומצד שני - מסר ברור, אמין ואטרקטיבי בנושא המדיני".
"בשבוע האחרון של הכנסת", משחזר וילן, "לפני ראש-השנה, הזמנו את ראשי עיירות הפיתוח להרמת כוסית. הגיעו אנשים שהיו קשורים איתנו במאבקים חברתיים, ואלה הבטיחו לנו שהקול השני שלהם מובטח למרצ. באה האינתיפאדה והרסה הכול. אנשי ליכוד ומפד"ל חזרו לבתים הפוליטיים שלהם. אז היינו פוטנציאל ל-14 מנדטים, היום אנחנו שמונה ותשעה". ֲ
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
