40 כינורות ששווה להסתכל

בהם בונה הכינורות אמנון וינשטיין מלווה את אירועי "קשת אילון" זו השנה ה-11. הוא יבצע שם תיקונים, יתאים לכנרים את הסנטרן הנכון, וידאג שיקפידו באימוני חץ וקשת. הוא עצמו ירים כינור, בשביל התחושה

משבר ההיי-טק מאיים גם על עתיד הכנרים בישראל. את הממצא הזה מביא מהשטח בונה הכינורות אמנון וינשטיין. "תרבות זה הדבר הראשון שנפגע היום", חוזר וינשטיין על קלישאה מוכרת, "ואנשי היי-טק, במקום לקנות לילדיהם כינור ב-5,000 דולר, קונים כעת ב-2,000. פחות ילדים לומדים היום כינור, ואת התוצאות נראה בדור הבא. כלומר, אם השנה במקום אלף נערים התחילו לנגן 500, כשהם יגיעו לגיל 18 יהיו חסרים לנו 500 כנרים".

בסוף השבוע הזה עולה וינשטיין לקיבוץ אילון בגבול הצפון, לאירועי המוסיקה של "קשת אילון". המפגש המוסיקלי הבין-לאומי, שוינשטיין הוא ממייסדיו, מתרחש בפעם ה-11. 52 כנרים מ-25 מדינות ישתתפו בכיתות אמן וסדנאות מוסיקה בהדרכת מבצעים בעלי-שם כגון שלמה מינץ, אידה הנדל, שמואל אשכנזי ואחרים.

כמי שפועל גם לקידום אירועי "קשת אילון", וינשטיין מנסה לקרב לכאן את העולם המוסלמי. "צלצלתי לקונסרבטוריון ברבת-עמון, דיברתי עם המזכירה אלפי פעמים, שיבואו תלמידים הנה. זה לא הרמה שלנו, אבל שיבואו לשמוע, לראות, ללמוד, אנחנו מתים לזה. המקום היחיד מהעולם המוסלמי שבא הנה זה טורקיה. אני מאמין שיש לנו מה לתרום, וזאת הדרך להשתלבות באזור". וינשטיין ובנו אבשלום יגיעו לקיבוץ אילון עם טנדר מסחרי מלא ציוד, סכינים, מקצועות, מלחציים, דבקים, ויספקו עזרה ראשונה. בחום הקיץ הישראלי נפתחת ההדבקה בין חלקי הכינור, והם שם לפנצ'רים מהסוג הזה, ולכל מה שמשפר איכות צליל. סנטרנים, למשל. וינשטיין יתאים לכנרים הצעירים סנטרנים. אותה גומת עץ שעליה משעין הנגן את סנטרו, נקודת המגע שלו עם הכינור. יש מאה מודלים של סנטרנים, והסנטרן הנכון מאחד את הכינור עם גופו של הכנר ומשחרר אותו לנגינה. שיפור של 5% בצליל כינור, זה רווח של 100% ברגעי התחרות, אומר וינשטיין. הוא דור שני לבוני כינורות. בעולם הנוצרי זה מקצוע שעובר מאב לבן מאז שנת 1500. בעם היהודי כינורות זה סיפור של מאה שנה, ותחילתו סוג של יציאה מהגטו. אביו חסר ההכשרה היה מהראשונים שהתחילו לבנות כינורות. בית-המלאכה שלו הוקם ב-1938 בדרום תל-אביב. היקים שבאו ארצה בעקבות רדיפות היטלר הביאו עמם כינורות. אחרי המלחמה הם לא רצו יותר לראות את הכלי, ומכרו הכול. שליש מהכינורות באוסף של וינשטיין הם מהיקים של אז.

היום, יותר משהוא בונה, הוא קונה כינורות ישנים, משפץ ומוכר הלאה. הכינור יוצא ממנו ממוסמך, כולל הערכת שווי, מעין מגילת יוחסין. בית-המלאכה שלו הוא גם מוזיאון קטן, עמוס כינורות עתיקים וכלי-מיתר מתרבויות קדומות, ערוכים בתוך ארונות זכוכית ולאורך הקירות. כנרים נכנסים ויוצאים בפתח. "הידיים שלך נקיות?" שואל אחד מהם בזעף לפני שהוא מוסר את הכינור. "כרגע לחצתי לך יד", מזכיר לו וינשטיין. הוא עצמו אחוז חרדת-קודש כשהוא לוקח אותי לחדר צדדי, שם הוא פורס בפניי תוכניות מתוך מופעים מוסיקליים שערכו הרכבים ארץ-ישראליים במצרים ובלבנון של שנות ה-30 וה-40.

בית-המלאכה ברחוב שלמה המלך משמש את המשפחה מאז שנת 1950. יצחק פרלמן גדל לא רחוק מכאן, מסמן וינשטיין בידיו כמו שוטר בצומת, פנחס צוקרמן גדל פה, דניאל ברנבוים גר מאחור. אבא שלי טיפח אותם. אני הייתי נעול על עץ מגיל 14. במשפחה של בוני כינורות, כשיש רגישות בידיים, נדיר מאוד שלא ממשיכים. מבין שלושת ילדיו, אבשלום הוא היורש. לא היתה לי הרבה ברירה, אומר הבן. אבשלום יהיה אחראי במהלך אירועי "קשת אילון" על אימוני החץ והקשת, עוד חידוש שהנהיג וינשטיין האב. הקשת והחץ נתפס ככלי-המיתר הראשון, והמרחק בהחזקה של הקשת והכינור הוא קטן. הכנרים הצעירים שמגיעים לקשת אילון לומדים סדנה של קשת וחץ שעתיים וחצי כל יום. אבשלום: "זה נושא כאוב אצל כנרים. בכל כיתת אמן, כינור, ויולה וצ'לו, החברה חסרי כל כושר לחלוטין ובמצב בריאותי לא טוב. כשלא עומדים נכון עם הגב, מתקפלים פנימה ומאבדים עד 40% מיכולת הצליל, ולכן אנחנו מעבירים להם חץ וקשת. שלמה מינץ לא הולך למלון שאין בו חדר-כושר, פנחס צוקרמן מתאמן בבית, השניים האלה שוברים לך יד בלחיצה. כל הגדולים, מחפץ ועד אויסטרך, עמדו כמו קשתים. רק החברה הצעירים חושבים שעוד שעתיים נגינה ביום יעשו אותם הדבר הבא. אבל צריך ספורט, שחייה וכושר. בשביל לעמוד 45 דקות ולנגן בקונצרט על כינור, כלי קל ככל שיהיה, צריך סיבולת".

וינשטיין האב העמיד כבר דורות של תלמידים. הוא עצמו משתלם בנסיעות לפריס פעמיים-שלוש בשנה. כדי להרים כינורות, הוא אומר. "יש להם כינורות בכספות בכמויות שלא רואים פה. זה השתלמות בשבילי. גם קשת אילון זה בית-ספר. הקרנות ששולחות את הכנרים מחו"ל נותנות להם כינורות, ותהיה לי שם תערוכה של כינורות. זה הרווח שלי. מתוך 50 תלמידים, ל-40 מהם יש כינורות ששווה לי להסתכל בהם".