הבעלים החדשים של איטליה

ניצחון פיאט ואלקטריסיטה דה פראנס (EdF) על מדיובנקה, בניסיון ההשתלטות על מונטדיסון, עשוי להתברר כרגע חשוב בקפיטליזם האיטלקי שלאחר מלחמת העולם השנייה. אולם המאבק הזה עשוי להיזכר יותר כעימות בין אימפריות ושינוי של מוקדי השפעה, מאשר ניצחונו של הערך הכלכלי המקודש - 'יצירת שווי לבעלי מניות'.

ההצעה העוינת הראשונית שהעבירה פיאט לקבוצת האגרו-אנרגיה נפלה כרעם ביום בהיר על העסקים המרוכזים סביב בנק ההשקעות המילאנזי, ששימש כציר המרכזי של קהילת העסקים והפיננסים האיטלקית שלאחר מלחמת העולם השנייה. בתוך 21 יום ספג מדיובנקה נזק כה גדול עד כי עתידו כמרכז כוח תעשייתי - וכבנק עצמאי - היה נתון בספק.

החלטת פיאט להגיש הצעת השתלטות עוינת לרכישת מונטדיסון, בשותפות עם חברת החשמל הצרפתית הממשלתית EdF - שעשתה מאמצים ניכרים לחדור לשוק האנרגיה האיטלקי מבלי שתיתקל במכשולים פוליטיים גבוהים מדי - היתה יותר מאשר תחבולה תעשייתית.

במשך שנים סוככה מדיובנקה על מונטדיסון, והפעולה הניעה הידרדרות מיידית במערכת היחסים שבין משפחת אניילי, השולטת על אימפריית הרכב, ובין הבנק שנוסד על ידי איש הפיננסים המנוח, אנריקו קוצ'יה.

ההסתערות על האחזקה התעשייתית החשובה ביותר של מדיובנקה, שנה אחרי מותו של קוצ'יה בגיל 92, מדגימה בדיוק כיצד הסתמכו כוחו והשפעתו של הבנק על הקשרים האישיים בין מייסדו והאליטה התעשייתית והפיננסית של המדינה.

במשך שנים ארוכות, הצליח הבנק לשלוט בחברות תעשייתיות באמצעות שורה של בריתות בין בעלי המניות, למרות שבפועל החזיק הבנק רק בנתחים קטנים בחברות הללו.

עם מותו של קוצ'יה, התפרקו רבים מהקשרים האלו. בריתות בעלי המניות שקיים הבנק כשלו בהגנה על מונטדיסון מפני הסתערותה של פיאט, ובליל יום א' האחרון קיבלה מועצת המנהלים של מונטדיסון את הצעתה המשופרת של איטלנרגיה, גוף הנמצא בשליטת פיאט ו-EdF, ואשר שימש כמכשיר שבאמצעותו העבירו השתיים את הצעתן לרכישת מונטדיסון.

הטקטיקה המוצלחת שלהן מטילה בספק את יכולתן של חברות אחרות הנשלטות על ידי הבנק, להתגונן בפני הסתערויות והצעות רכישה דומות.

משפחת אניילי ניצלה את ההזדמנות הבלתי חוזרת לרשום לעצמה כמה נקודות וליישב כמה סכסוכי עבר. היתה זו, למשל, הזדמנות עבורה 'להחזיר' לבנק כגמולו, ולהביע את תרעומת העבר שלה מהתמיכה שהעניק קוצ'יה בזמנו למאמצי ההשתלטות העוינים של אוליבטי על טלקום איטליה, תמיכה אשר הכשילה את שאיפות האניילים להשתלט על קבוצת הטלקומוניקציה המופרטת.

קוצ'יה גם הכשיל בזמנו את מאמצי האימפריה האניילית למזג בין סאנפאולו IMI, קבוצת בנקאות גדולה מטורינו, לבין בנקה די רומא, אחד מבעלי המניות המרכזיים של מדיובנקה.

השאלה החשובה הנשאלת כאן בהקשר של הקפיטליזם האיטלקי היא מי ייהנה בסופו של דבר מהשווי שישתחרר מפיצולה הצפוי של מדיובנקה. אם ישתלט עליו, למשל, הקומפלקס התעשייתי של אניילי, הקם היום לתחייה בחסותו של הממשל החדש של סילביו ברלוסקוני, לא תירשם כאן כל תועלת במובנים של יעילות כלכלית.

"הסכנה הצפונה לאיטליה היא שמערכת של שליטה וניהול עסקיים שנוהלה על ידי מדיובנקה באורח בלתי משביע רצון, תוחלף במערכת בלתי משביעת רצון באותה המידה, רק שעכשיו היא תנוהל על ידי פיאט", מסביר אנליסט מקומי.

במקרה של מונטדיסון, סחטו האניילים מחיר מלא מ-EdF בתמורה לסיוע שנתנו לקבוצת החשמל הצרפתית לנצל את הליברליזציה בשוק האנרגיה האיטלקי. ללא הגיבוי של האניילים, היתה העובדה שצרפת טרם ביצעה ליברליזציה מלאה בשוק החשמל שלה עלולה לחסל את סיכוייה של EdF.

במקום זאת, הצליח השילוב של השרירים הפוליטיים של משפחת אניילי ונכונותה של EdF לקבל תמורה נמוכה על ההון שלה להרתיע גורמי עניין פוטנציאליים אחרים - כפי שגילו בסופו של דבר בעלי המניות של מונטדיסון.

בכירים בפיאט טוענים להגנתם שההשתלטות על מונטדיסון תמורת 5.6 מיליארד אירו (4.97 מיליארד דולר), היא למעשה הרחבה לוגיסטית של שירותי האנרגיה הקיימים של הקבוצה. מבקריהם טוענים כי המניע האמיתי של הקונצרן הוא לרשום לעצמם רווח חד פעמי מפיצולה של מונטדיסון. תהיה אשר תהיה האמת, השלכות ההשתלטות כבר מהדהדות באיטליה.

שוק המניות של מילאנו כבר עסוק בספקולציות באשר לעתיד המאבק ב-HDP, תאגיד המו"לות והאופנה הכושל, שעם בעלי המניות העיקריים שבו נמנים מדיובנקה ופיאט.

האניילים דוחפים את מאוריציו רומיטי, בכיר לשעבר במדיובנקה שקיבל לידיו את ניהול HDP לפני ארבע שנים, להשיל מעל התאגיד את עיסקי האופנה וההלבשה, ובכללם את מותג העיצוב ולנטינו ומותג הספורט פילה (Fila), ולהתמקד באינטרסים שלה, כלומר בפעילות ריזולי-קוריירה דה לה סרה.

היחלשותה של מדיובנקה עשויה גם להניע שינויים משמעותיים בסקטור השירותים הפיננסיים במדינה, ובמיוחד באסיקורציונה ג'נרלי, חברת הביטוח הגדולה באיטליה, שמדיובנקה היא בעלת המניות הגדולה ביותר בה.

מעבר לכך, נשמעים גם דיבורים על מיזוג בין מדיובנקה ואחד מהבנקים המסחריים הגדולים באיטליה, השואפים לרכוש אותה. אחת מהאופציות היא עיסקה עם יוניקרדיטו, אשר על פי הערכות אנליסטים בשרדר סלומון בארני, "תביא ליצירת קבוצה עם הנהגה ברורה בסצינת הבנקאות המקומית".

בנוסף על תיק האחזקות שלה, מפעילה מדיובנקה גם פעילות אשראי חזקה, פעילות בנקאות השקעות רווחית והיא גם חולשת על יידע שאין שני לו בסקטור העסקים הבינוניים באיטליה. אולם בעוד שבאיטליה היא נחשבת לענקית בנקאות, לא בולטת נוכחותה באירופה, ובקנה מידה זה היא נחשבת לכוח קטן יחסית, החולש על שווי שוק של 11 מיליארד דולר בלבד.

מבקריה טוענים כי מדובר בחברה קרתנית מדי, מכדי שתוכל לסייע לחברות איטלקיות, המעוניינות להרחיב את הנוכחות הבינלאומית שלהן ולרכוש מוצרים פיננסיים מתוחכמים.

גם אם לא תהיה מדיובנקה מסוגלת להתנגד לאניילים, הצלחתו של הקרב על מונטדיסון אינה מובטחת כלל. למרות שהממשלה האיטלקית תמכה במרומז בהצעתה של פיאט, כבר הבהיר מריו מונטי, נציב התחרות האירופי, כי בכוונתו לבחון את ההצעה מקרוב.

עורכי הדין של הנציבות החליטו כי המאבק המשותף של פיאט ו-EdF הוא למעשה ניסיון השתלטות של פיאט על מונטדיסון. ואכן, EdF צמצמה את זכויות ההצבעה שלה בתאגיד, שהגיש את הצעת הרכישה, ל-2%, בעוד שפיאט מחזיקה בו נתח של 38%.

מאחר ופיאט ומונטדיסון חולשות על הכנסות שנתיות של יותר מ-5 מיליארד דולר, פסק מונטי כי העיסקה נופלת תחת מטריית הסמכויות שלו. כתוצאה מכך, הוא יכול לבחון גם את תפקידה של EdF, למרות העובדה שהיתה זו נטילת השליטה על ידי פיאט שהכניסה את העיסקה תחת מטריית סמכותו.

הדבר גם תואם את המשימה שהוענקה למונטי במארס על ידי מנהיגי האיחוד האירופי, לפרוץ בכוח את שוקי האנרגיה האירופים, כל עוד נמצאת עדיין החקיקה בנושא של האיחוד במבוי סתום.

סידרת הרכישות שביצעה EdF עד כה הציתה חששות כבדים בבריסל. בחודש שעבר פצחה הנציבות בחקירת עומק הנוגעת לרכישה נתח השליטה בחברת האנרגיה הספרדית הידרוקאנטאבריקו על ידי אנרג'י באדן וויטנבורג, שבה מחזיקה EdF נתח של 34.5% ועל ידי השותפה הספרדית שלה, פרואטלנטיקו, בעיסקת 1.8 מיליארד אירו.

הנציבות מסרה כי תבדוק האם תפקידה של EdF בשוק החשמל הספרדי תואם למעמדה "כמתחרה הזרה העיקרית" של חברות החשמל הספרדיות. בנוסף, העבירה ספרד חוק הידוע כ'חוק EdF', שנועד להגביל את זכויות ההצבעה של קבוצות זרות בבעלות ממשלתית זרה, החודרות לשוק המקומי ורוכשות חברות שירותים מופרטות - וגם חוק זה נמצא עכשיו בבדיקת הנציבות האירופית.

מונטי מכיר את פיאט היטב. אחרי הכל, מוצאו מצפון איטליה ובין השנים 1988 עד 1992 ישב במועצת המנהלים של פיאט, כאחד מהכלכלנים המוערכים ביותר באיטליה.

ברלוסקוני, התומך הפוליטי של הקבוצה, גם מינה אותו לתפקידו הראשון בנציבות, כנציב השוק, כהונה שבה שימש בין השנים 1995 ו-1999.

למרות שמונטי נשלח לבריסל כ'איש מקצוע' ולא כפוליטיקאי, אוזכר שמו לפרקים כמנהיג הימין-מרכז האיטלקי.

יתר על כן, לפני הבחירות הכלליות שהתקיימו באיטליה במאי, קיבל מונטי הצעות לתפקידים שונים בממשלה, הן ממפלגת הימין והן מגוש השמאל.

בזמנו אמר מונטי כי הוא "נמשך מאוד" להצעת ברלוסקוני לקבל את תיק החוץ בממשלתו, אבל הוא מרגיש כי הוא חייב, הן לאיטליה והן לבריסל, להישאר במקום שבו הוא נמצא.

כפי שהוכיח בהתנגדותו האחרונה למיזוג ג'נרל אלקטריק והאניוול האמריקניות, מונטי אינו חושש מאנשי עסקים רבי השפעה או מפוליטיקאים כוחניים. אלא שבכל מקרה, מומלץ לו לחשל עצמו.

זאת מהסיבה הפשוטה שבעצם מעורבותו בעיסקת ההשתלטות של פיאט ו-EdF על מונטדיסון, עלול הנציב בן ה-58 להיקלע למלחמות עם החברות הגדולות ביותר בצרפת ובאיטליה, ועם האליטות הכלכליות והפוליטיות ברומא, מילאנו ופאריז. קל זה בוודאי לא יהיה.