לונדון: דו"ח סודי על שיקום הרכבת התחתית

קוראים לו בוב קיליי, הוא הגיע ללונדון מניו יורק על תקן של פודה ומציל. לפי שעה הוא מפסיד בכל הקרבות, ובכל זאת הוא הדמות הנערצת ביותר בעיר. קיליי, שניהל בשנות השמונים את פעילות השיקום של המטרו בניו יורק, מונה על ידי ראש עיריית לונדון, קן ליבינגסון, לנהל את רשות התחבורה העירונית, בניסיון לחלץ את הבירה הבריטית מהתוכנית הממשלתית להפרטה המעורבת של הרכבת התחתית בלונדון. על פי תוכנית זו, שקורמת בשנה האחרונה עור וגידים, יקבלו חברות פרטיות שונות את האחריות על השיקום, החידוש וההפעלה של המערכת, והניהול בלבד יישאר בידיים העירוניות. תושבי לונדון מתנגדים לתוכנית. הם הרי בחרו בליבינגסטון, שהפך את ההתנגדות למתכון הממשלתי לשיקום המטרו לנושא המרכזי במערכת הבחירות. זה, כמובן אינו מפריע לממשלה האנגלית לעמוד על דעתה.

בכל יום משתמשים ברכבת התחתית בלונדון לפחות 3 מיליון אנשים. מדובר בתחתית העתיקה והעמוסה ביותר בעולם (נבנתה בשנות ה-60 של המאה ה-19), ויש אומרים גם היקרה ביותר בעולם. אם תשאלו את תושבי לונדון מה דעתם על הרכבת התחתית, הם ישיאו לכם בדיוק אותה עצה שהם משיאים לשרים בממשלה הבריטית: נסו להיכנס לאחת התחנות או הרכבות החל משעות הצהריים ועד שעות הלילה ותגלו בעצמכם שהכול צפוף מאוד, מחניק מאוד, וסליחה על הבוטות, בעיקר מסריח.

האמת היא, שאין ויכוח על המצב המדורדר של התחתית. הויכוח נסב על הדרך לשקם אותה. בעוד הממשלה מקדמת תוכנית המערבת את האחריות הציבורית עם חברות פרטיות, העיר לונדון מבקשת ליישם את התוכנית של קיליי, כלומר לממן שיקום ציבורי של המערכת באמצעות הנפקת אג"חים.

ביום שני השבוע הפסידה רשות התחבורה של לונדון בעתירה ראשונה מסוגה שהגישה לבית המשפט העליון נגד הממשלה. הרשות טענה, שהממשלה איננה יכולה לכפות את תוכנית השיקום שהיא מקדמת על העירייה. הממשלה טענה את ההיפך הגמור.

בית המשפט קבע שהממשלה צודקת. יממה אחת אחרי ההפסד, ובטרם החליטה אם לערער על ההחלטה, הציבה רשות התחבורה העירונית מכשול נוסף: היא תובעת להסיר צו שיפוטי, האוסר לפרסם פרטים מהדו"ח שחיברה חברת הייעוץ הפיננסי touche& deloitte, שבו נבחנה התוכנית הממשלתית.

הדו"ח החסוי הניב בחודש האחרון הרבה מאוד תקריות: החל בפיטוריו של קיליי מכהונתו כיושב ראש מועצת המנהלים של התחתית וכלה במסכת האשמות הדדיות בין בכירים בעיר ובין בכירים בממשלה. קיליי טען, שהפיטורים נעשו במטרה להשתיקו זמן קצר לפני שפרס בפני מועצת המנהלים את הפרטים המופיעים בדו"ח. הממשלה החלה לפקפק בגלוי בניסיון הניו יורקי שלו, אפרופו הצגת נתונים, שלפיהם מאז שיקם את המטרו עלה מספר הפגיעות בתחתית האמריקנית בהרבה מעל הנתונים שהצטברו במערכת הלונדונית.

הבטיחות היא אחד הנושאים הקריטיים בשיח הציבורי: המתנגדים לתוכנית טוענים בתוקף, שערבוב הסמכויות ופיצול האחריות הוא תעתיק מדויק של השיטה שבה הפריטו השמרנים את מערכת הרכבות הבין עירוניות. התוצאות של ההפרטה הזאת ידועות לכול: קריסת מערכות טוטלית ותאונות קטלניות.

הממשלה דוחה כל ניסיון להשוות בין השיטה שהיא מציעה לשיטה שיושמה על ידי השמרנים, אבל הציבור בבריטניה איננו משתכנע.

ניצוצות עפים גם בויכוח על היחס שבין ההשקעה לתמורה ולמהירות שבה תשתפר המערכת. אנשי כלכלה בבריטניה מציגים עמדה מאוחדת, שלפיה תניב השיטה של קיליי תוצאות במהירות רבה יותר מהשיטה הממשלתית. הפתרון לשאלת הערך היחסי של כל אחת מהשיטות טמון במידה רבה בדו"ח החסוי.

בחודשים האחרונים ניסו הצדדים להגיע לפשרה, אלא שבסוף יוני הודיע קיליי לראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, שכל המגעים לשינוי הפרוגרמה, שהתנהלו בינו ובין הקונסורציומים שמתמודדים במכרז הממשלתי, עלו בתוהו.

אם הממשלה תצליח לכפות על לונדון את דעתה, הרי שהתוצאה תהיה עגומה מאוד: רשות התחבורה העירונית תיאלץ ליישם תוכנית שהיא דוחה מכול וכול. קיליי, להערכת האנליסטים, לא יוותר בקלות. לשיטתם, היות ששרד את שדה הקרב של ניו יורק, קשה להאמין שירים את הידיים בשלב גורלי כל כך למאבק. אחרי הכול הפוליטיקאים של ניו יורק אינם בדיוק חתלתולים.