נפטר עו"ד שלמה ליבליך

אומר עליו שותפו הוותיק, עו"ד מיבי מוזר: "מי שלא הכיר אותו, חשב שהוא נוקשה; ומי שהכיר אותו, ידע שמאחורי הנוקשות מסתתר בן אדם". ליבליך נחשב לאיש מקצוע מעולה, יסודי ודקדקן. "כשקיבל תיק, הוא לא הניח לשום פן, ולו לנקודה הקטנה ביותר, להתחמק ממנו", אומר מוזר, שהיה מתמחה שלו וב-1965 היה לשותפו. "גם נקודות שנראו שוליות, נחקרו עד הסוף. הוא לא מוותר על כלום".

דיני מקרקעין היו מועדפים עליו, בגלל הקושי כמו גם בגלל החיפוש ההיסטורי שמתחייב מהם. האהבה הגדולה היתה עיתונים ועיתונאים, שמזה שנים הוא מקדיש להם את עיקר העבודה. קליינט שיש מאחוריו אידיאולוגיה - קסם לו.

שורה ארוכה של משפטים גדולים ופחות גדולים, בהם היה ליבליך מעורב, כשניצח וגם כשלא - ביססו עקרונות של חופש הביטוי. יחד עם זאת, כשהדברים הגיעו למה שנראה לו כבטחון האמיתי של המדינה - הוא היה נעצר, מנסה לשכנע את העיתונים והעיתונאים שלא ממש חייבים לפרסם הכל. לא סתם כינה אותו מוזר "מח"ט בדימוס".

ל"תיק סבוראי" הקדיש ליבליך את 13 השנים האחרונות - תיק היסטורי שנגע ברצח מפקד הלח"י, אברהם שטרן (יאיר). סבוראי היה אז עצור על ידי הבריטים ושכב פצוע בבית חולים. ברחוב מזרחי בתל-אביב נשארה אשתו טובה, כשהיא מסתירה בביתם את יאיר. עד שהבריטים, ובראשם הקצין מורטון, הגיעו וירו בו למוות. ליבליך קיבל את דעתו של סבוראי, שעושים לו עוול כשמנסים לייחס לאמירה שלו בבית החולים קשר ללכידתו של יאיר. ב-1988 תבע סבוראי את אנשל שפילמן. ליבליך הלך איתו עד הסוף, עד שהשופט אליהו וינוגרד קבע שהוציאו את דיבתו של סבוראי לרעה. ב-1995 אישר בית המשפט העליון את הקביעה.

ליבליך ראה בכך משפט חשוב ועקרוני על חשיבות שמו של אדם. סבוראי אינו איש ממון, לא בעל כוח, לא בעל עיתון ולא עיתונאי. סבוראי הוא שם של אדם, עם היסטוריה. ליבליך נחלץ לעזרתו.

"שלמה נהג במשפט שלי כאילו שזה משפט שלו", אומר משה סבוראי. "לחם כארי על כל דבר, גדול כקטן, כדי להזים את השמועה הכוזבת שהפיץ מורטון, הרוצח של יאיר, שרצה לפלג בין אנשי לח"י".

מוסיפה טובה סבוראי: "ליבליך נתן את כל נפשו על האמת. הוא לוחם גדול נגד השקר; לא כל עורכי הדין לוחמים נגד שקר. מותו הוא הפסד גדול להרבה אנשים, לא רק כעורך דין גדול, אלא כאיש שאיננו סובל שקר וכזב. אין הרבה כאלה היום".