מייקל ג'ורדן הבא?

אנחנו מתייחסים לתסכול הפנאטי-פסיכוטי שגרם לאוסאמה בן-לאדן לעשות את הזוועות שהוא עשה ב-11 בספטמבר.

מה שגורם לנו להגיע למה שנראה כקישור ביזארי הוא ראיות נסיבתיות בלבד. אבל לפני שתחשבו שכדאי להשליך לפח האשפה את התיאוריה הזו, שיקלו את חומר הראיות:

בן-לאדן מתנשא לגובה 1.87 מטר. נכון, הוא קצת צנום, אבל גובהו בהחלט איפשר לו לחשוב על קריירה ב-NBA. בהחלט מתקבל על הדעת שהענק עוטה הטורבן הזה השתעשע בחלומות על גדולה בשדה הכדורסל, כאשר הוא שיחק במיגרשה של אוניברסיטת המלך עבדול עזיז, שהיא מעצמת כדורסל בקנה מידה מזרח תיכוני. אבל היתה לו בעיה: הוא היה כישלון גמור בפריצות מהירות לסל היריב, מה שקרוי Fast Breaks, כי הוא כל הזמן היה דורך על שולי הגלבייה שלו.

נוכל להניח בהמשך שהוא גם לא התגבר מעולם על הפנטזיה שלו, לשחק בשורות שיקאגו בולס כגארד, והתסכול הזה הלך ולבש ממדים של אובססיה. וכאשר מייקל ג'ורדן השתלט על התפקיד הזה בשיקאגו בולס, וזכה בתהילה שהוא, בן-לאדן, תמיד חלם עליה, החליט בן-לאדן להקדיש את שארית חייו לנקמה.

בחיפושיו אחרי הנקמה, שנולדו מתוך אשליה וניזונו מבלבול רגשי, הרחיב בן-לאדן את התמקדותו לאנושות כולה, ולארה"ב (ביתם של שיקאגו בולס, וכמובן של מייקל ג'ורדן) בפרט. הקש האחרון ששבר אותו היה החלטתו של מייקל ג'ורדן לחזור מן הפרישה מהמגרש. כן, כן, אנחנו מודעים לכך שקו המחשבה הזה מטורף במקצת, וכמו שאומרים, הוא לא יוכל לשמש חומר ראיות מוצק בבית המשפט. אבל התחקות אחרי מקור תסכוליו של בן-לאדן שלא זכה להיות גיבור-על בשום מובן אחר, ושבגינם הוא הפך לרוצח המונים בקנה מידה כזה, היא אבסורדית באותה מידה, ובוודאי נעימה יותר לאוזן מאשר הפטפטת הפסיכולוגית המשמשת כיום כהסבר למעלליו, בייחוד כאשר ה"הסבר" הזה הופך במהירות לתירוצים.

בהקשר הזה, אנחנו חושבים בייחוד על המחשבה שאימצו בחום "אינטלקטואלים" בעיני עצמם, בייחוד באירופה אבל גם בארה"ב, ולפיה המצוקה, חוסר הישע והעוני המנוול הם שורשי הטרור, ואם ארה"ב היתה יותר מתחשבת ומיטיבה עם החלשים, ומחלקת עימם את פירות הצלחתה ומזלה הטוב, ולא שומרת אותם רק לעצמה, אזי הטרוריסטים היו מנטרלים בחדווה את פצצותיהם ואת יצר ההתאבדות שלהם, מקפלים את מאהליהם ומתגנבים בשקט לבתיהם (כדי שלא תאשימו אותנו בפישוט-יתר זדוני של המחשבה הזו, אנחנו מציעים שתעיינו בגיליון האחרון של "לונדון ריביו אוף בוקס").

אבל אולי אנחנו קצת לא הוגנים: אותם ג'נטלמנים וגבירות שאנחנו תוקפים, כנראה רק מתלוצצים. אחרי הכל, איזה אדם רציני יכול לראות בבן-לאדן, שהוא ג'נטלמן עם 300 מיליון דולר, את נושא דגלם של ההמונים המקופחים והנדכאים?

אם אתם חסידי תיאוריות פרועות ולא-שגרתיות, המחפשים תובנה אמיתית לפשר יצריו הטרוריסטיים של בן-לאדן, מה דעתכם על הרעיון המדובר ביותר בחדרי הצ'אטים ועל-ידי אנשים שפויים אחרים, שנחקר על ידי רשויות ניירות ערך בעולם, שכל חטיפות המטוסים ומעשי הטרור היו חלק ממזימת מכירה בשורט של מניות? שהטרור בוצע על ידי אנשים שצברו ערימות של אופציות פוט על מניות חברות תעופה וביטוח לפני ההתקפה?

ומדוע לעצור כאן? מדוע לא להניח שלא זו בלבד שכנופיית בן-לאדן רצתה להפיק רווחים כספיים מן הפשע שביצעה, אלא גם שהרווחים היו המניע העיקרי של מתקפת הטרור?

אם עלינו לבחור בין ההסבר של העוני המנוול וחוסר הישע כמניע להתקפה, לבין ההסבר של הרווחים ממכירת מניות התעופה והביטוח בשורט כמניע לחייו המוקדשים לטרור של בן-לאדן, אנחנו מעדיפים את התיאוריה של הקנאה במייקל ג'ורדן.

וול סטריט הרחיבה את הקאמבק שלה בשבוע שעבר. את החדשות הטובות הללו היא ייצרה במו ידיה. אבל מה שהפך את המגמה למתוקה במיוחד היתה התעוררותו לחיים של מגזר הטכנולוגיה, בזכות המגמה החיובית במניות סיסקו ודל. הבה נרים כוס לחיי שתיהן.

אבל תגובתנו לשמחה בכל זאת מאופקת, משום החששות שהגאות במגזר הטכנולוגיה, מבורכת ככל שתהיה, אינה מבשרת הבראה בת-קיימא ומתמשכת במגזר הזה. מניות הטכנולוגיה היו צפויות - נו, נכנה זאת ראויות - להתאוששות מן המהלומות שהן ספגו מהמסד עד הטפחות ומהטפחות עד המסד. הגאות שלהן צברה מומנטום מן הבהלה לסגור את פוזיציות השורט הכבדות ברבות מהמניות הללו.

הרתיעה שלנו מהצטרפות למקהלת קריאות ההידד נובעת בחלקה מן הספיקות שהזמנים הקשים שפקדו את תעשיות הטכנולוגיה עתידים לחלוף במהרה, ובחלקה מן התוכן והטון של ההודעות של סיסקו ודל. עלינו לזכור שהבום הגדול, ואחריו ה-bust הגדול עוד יותר במגזר הטכנולוגיה נבע מגל חסר תקדים של הוצאות הון, שיצר עודפים מכל דבר, בכל מקום. ויש עדיין הרבה עודפים מכל דבר ובכל מקום, ולכן קשה, קשה מאוד, לחשוב על סבב חדש של השקעות הון שיצית אפילו תחייה חלקית של מגזר הטכנולוגיה.

מה שגרם להתרגשות המסוימת של המשקיעים היה שסיסקו ודל הודיעו שהן צפויות לעמוד בתחזיותיהן, שהונמכו באורח דרסטי. אמנם נעים להיווכח כי שתי החברות המובילות הללו יעמדו בציפיות, בייחוד כאשר הציפיות מהן כבר נמוכות למדי - אבל האם זו סיבה לגיטימית למסיבה אמיתית?

חוץ מזה, סיסקו לא היתה בדיוק חד-משמעית בהכרזתה על תחזית עסקיה. היא סירבה להסתכן בתחזית כלשהי מעבר לרבעון הנוכחי. ובניגוד לשוריות שהיתה מאז ומעולם סימלה המסחרי, מדווח לנו מקור שאנחנו מכירים היטב שעקב אחרי שיחת הוועידה שלה, סיסקו גילתה הססנות רבה ביחס לניבוי המועד שבו הכלכלה תתעורר ממצבה חסר הברק הנוכחי.

ולמרבה הצער, ככל שמניות שתי החברות הללו כבר נחבטו, אף אחת מהן אינה נסחרת במחירי סוף עונה: דל נסחרת כעת במכפיל של 35 לרווחים החזויים בוול סטריט לשנה הפיסקלית המסתיימת בינואר. סיסקו נסחרת במכפיל של לא פחות מ-95 לתחזית הקונסנזוס של הרווחים לשנה הפיסקלית המסתיימת ביולי 2002.

בטורנו זה מהשבוע שעבר, הרחבנו קצת את הדיבור על הניסיון של האומה, כולל של וול סטריט המוכה מבחינה פסיכולוגית ופיזית כאחת, לגשש אחורה כדי לחזור למשהו שיזכיר את שגרת החיים שהייתה לפני 11 בספטמבר. וכל יום, התהליך הבלתי מאוזן אך היציב הזה, נמשך. רשתות טלוויזיה חזרו לשדר את מרכולתן המזויפת והשחוקה. ליגות הפוטבול והבייסבול חזרו לתנופה מלאה. וגם האנליסטים של ניירות הערך שימנו מחדש את מכונות האופטימיות שלהם, וחזרו להפיק באמצעותן את הדו"חות המרגיעים. בתי הברוקרים שבו להטיף בנועם לכל מי שיש לו זוג אוזניים ועיניים, לשמור על האמונה (במניות). וגם הדובים, שלרגל המצב הצטיידו בחיוך קבוע (ומעצבן למדי) על פניהם, כדי להפיג כל חשד לאי-פטריוטיות, עוסקים במלאכתם העלובה מימים ימימה.

הגילוי האחרון הזה של נורמליות מביא אותנו אל מיודענו דאג קאס. דאג אמנם אינו סוחר השורט היחיד בסביבה, אבל הוא נכלל בין העוסקים האינטנסיביים ביותר ב"מלאכת קודש" זו. כקוראים נאמנים או נוסעים מתמידים במרחבי הטור הזה, אתם עשויים לזכור שהוא מנהל קרן גידור הנקראת סיבריז פרטנרז, שהיו לה תשואות פנטסטיות הן ב-1999 והן ב-2000 ושהיא בהחלט מניבה תשואה נכבדה גם השנה. סימן נוסף לכך שאנחנו חוזרים לשגרה הוא שדאג חזר לפוזיציית שורט על מניית AOL-טיים וורנר.

בסוף מאי, כשהמניה הזו נסחרה באזור 50 ומשהו דולר, דאג הימר שוב על שורט במניה הזו (הוא צבר קופה נאה מפוזיציה דומה על המניה כמה חודשים לפני כן). ובכן, המניה נסוגה עד מתחת ל-30, מה שכמובן גרם נחת פיננסית רבה נוספת לדאג. וכעת, הוא שוב נכנס לפוזיציית שורט על המניה. למען האמת, כבר איבדנו את הספירה של כמה פעמים הוא כבר עשה זאת בעבר.

החששות של דאג ביחס ל-AOL-טיים וורנר הם בו זמנית קצרי וארוכי מועד (לא שאלנו, אבל אנחנו די משוכנעים שהם גם לגבי הטווח הבינוני). בתור התחלה, נזכיר שאחד הסודות הכי לא שמורים באמריקה הוא שענף הפרסומת מסריח מכף רגל ועד ראש, ואין הרבה סיכויים שהמצב הזה ישתפר בקרוב. כל חטיבה וחטיבה בתאגיד המדיה הזה חשופה למשבר בפרסום, יהיו אשר יהיו טענותיה ההפוכות של ההנהלה.

במוקדם או במאוחר, כמובן, המינון הנמוך של הפרסומת שגופי המדיה מקבלים כיום יסתיים (אנחנו, על כל פנים, בהחלט מקווים שכך יהיה). אבל דאג משוכנע שהמחסור החריף בפרסומת, כואב ככל שהוא, הוא הדאגה הקלה ביותר של AOL. מה שמדאיג הרבה יותר, הוא משוכנע, הוא האיום ארוך-הטווח של רוויה בשוק הפי.סי, והירידה בבסיס המנויים של AOL עצמה.

לעניין הראשון, דאג מציין ש-58% ממשקי הבית האמר**ניים מצו*דים כיום במ*שב פי.סי אחד ל*חות, לע*מת 20% ל*ני עשור. יש ז*קה מו**קת מאוד בין כמות הפי.סי או ה*קף ה*ד*רה ש*הם, לבין ה*מ*חה של בסיס מ*ויי השירותים המקוונים.

בנוסף, AOL כבר נגסה נתח גדול משוק מנויי שירותי האונליין, כך שכל דבר שיעלה על צמיחה צנועה של הנתח הזה נראה כעת פרובלמטי למדי. דאג מניח שהחברה תצרף השנה 3.4 מיליון מנויים חדשים ו-2.8 מיליון מנויים חדשים בשנה הבאה. פירוש הדבר הוא רצף של שלוש שנים שבו הצמיחה של בסיס המנויים, בניכוי ביטולים, מואטת.

פירוש הצמיחה המתונה והמדודה יותר של בסיס המנויים, אומר דאג, הוא פשוט שוול סטריט הפריזה בתחזיות קצבי הצמיחה העתידיים של החברה הזו. האמונה הרווחת בקרב שוחרי AOL היא שהחברה תשפר את רווחיה בקצב שנתי של 25%. דאג חושב שהתחזית הזו אופטימית יתר על המידה: הוא צופה משהו בין 10% ל-15% שיהיה קרוב יותר לאמת.

בעוד ציבור האנליסטים צופה ל-AOL-טיים וורנר רווח של 1.27 דולר למניה השנה ו-1.57 דולר למניה בשנה הבאה, דאג צופה 1.18 דולר למניה השנה ו-1.32 דולר למניה בשנת 2002, וגם זה עלול להיות גבוה מדי. עד כדי כך הוא מוכן להודות למפרע בשגיאתו.

בכל מצאי של פריטים דוביים ב-AOL אסור לשכוח לרשום את חטיבת החברה באירופה (למרות שכולם שוכחים אותה). ובכן, השנה AOL-אירופה לא היתה סיפור הצלחה קלאסי, בלשון המעטה. היא מפגרת בשיעור ניכר אחרי ספקיות אינטרנט כמו טי-אונליין, טיסקאלי ו-וואנאדו. על-פי הנתונים שבידי דאג, הכנסות AOL-אירופה השנה יהיו בסביבות 700 מיליון דולר, שמהם היא תפסיד לא פחות מ-300 מיליון דולר, טבין וטקילין.

AOL מחזיקה ב-50.5% מהחטיבה האירופית. ברטלסמן מחזיקה ביתר. וכאן טמון לו סיפור אימים, לפי דאג. מפני שבחזרה לאחור לסוף המאה ה-20, כאשר טירוף האינטרנט היה בשיאו, כאשר מניית AOL נסחרה בשיא של כל הזמנים של 95 דולר, AOL וברטלסמן סיכמו עסקה. אם להיות ספציפיים, שתי החברות חתמו על הסכם פוט/קול שהעריך את AOL-אירופה במשהו בין 13.5 מיליארד ו-16.5 מיליארד דולר. כיום, השווי הזה הצטמק למשהו כמו 2 מיליארד דולר, בהערכה לא רשמית.

אופציית הפוט שייכת לברטלסמן: היא תהיה רשאית, החל ב-15 בדצמבר השנה ועד 31 בינואר 2002 למכור 80% מאחזקתה ב-AOL-אירופה, שהיא כאמור 49.5%, ל-AOL-טיים וורנר ב-5.3 מיליארד דולר. ביוני 2002 תהיה ברטלסמן זכאית למכור את יתרת 20% מאחזקתה הנוכחית ב-AOL-אירופה ל-AOL טיים וורנר, תמורת 1.45 מיליארד דולר.

בקיצור, אם ברטלסמן תממש את אופציית הפוט שלה - וקשה להעלות על הדעת שהיא לא תעשה זאת - AOL תיאלץ לקבץ 6.8 מיליארד דולר במחצית הראשונה של השנה הבאה כדי להעמוד בהתחייבותה בהסכם בין שתי החברות, וזאת כאשר חלק הארי של הסכום, 5.3 מיליארד דולר, יצטרך להיות משולם ב-31 בינואר. ל-AOL יש אופציה לשלם לברטלסמן במניות, במזומן או בשילוב של השניים. על-פי דאג, ההסכם מחייב שלפחות 2 מיליארד דולר ישולמו במזומן.

בפעם האחרונה שהוא בדק, יתרות המזומנים במאזן של AOL הסתכמה ב-1.3 מיליארד דולר. לכן, אם - או שמא נאמר כאשר - ברטלסמן תממש את האופציה שלה למכור את אחזקתה בחטיבה האירופית - וקשה לראות שהיא לא תעשה זאת - AOL-טיים וורנר תצטרך לעשות אחת מהשתיים: ללוות כסף גדול או להנפיק חבילה גדולה של מניות כדי לגייס הון, כלומר לדלל מאוד את אחזקות בעלי המניות הקיימים שלה.

זה מזכיר קצת את הבחירה של יוליסס, הלא הוא אודיסאוס מיודענו משירת הומרוס, בין שתי המפלצות, חריבדיס וסקיליה. בקיצור, למימוש האופציה על-ידי ברטלסמן יש בהחלט פוטנציאל להעיק על מניית AOL, בייחוד מפני שרוב האנליסטים לא שמו לכך לב. לסיכום: היעד של דאג למניית AOL הוא אזור ה-20 ומשהו.