שחר של יום חדש

"שחר" היא אחת מאותן הפקות מקור בהן מתהדר ערוץ 3 של הכבלים. אם אין לך מנוי לכבלים, לא תוכל לראות את "יצפאן", "ערב טוב", "שבתות וחגים", "ראשון בדרמה" וגם את "שחר". ניתן היה להניח מראש, שבכבלים ירצו שהתוכניות שמבדילות אותם מהלוויין תהיינה הטופ של הטופ, שצופים מתוסכלים יישבו בבית ויזעקו "מוכרחים לעבור לכבלים".

אם לא מדובר בפסגת היצירה הטלוויזיונית, אזי שתהיינה לפחות סדרות מיוחדות, ראויות לצפייה. משהו שקשה מאוד להגיד על "שחר" - אולי היצירה הטלוויזיונית הרעה ביותר בדברי ימי הטלוויזיה בישראל. במחשבה שנייה, מוכרחים לראות את "שחר" לפחות פעם אחת כדי להאמין שמישהו הפיק ברצינות משהו כזה, וחשב שזה עשוי להצחיק מישהו.

"שחר" (איתי שגב, שחקן גרוע) הוא גבר שמתחזה למורה-אישה, חושק במורה למחול (יעל בר-זוהר), אך אם ייתן דרור לתשוקתו, תיחשף זהותו האמיתית. אצל דסטין הופמן וג'סיקה לאנג זה עבד נהדר, אצל שגב ובר-זוהר זה איום ונורא.

בפרק ששודר אמש נכנס המנהל (אושיק לוי, שמדקלם את הטקסט, במקום לשחק את הדמות) ללחץ: המפקח (צביקה הדר) מטעם משרד החינוך עומד להגיע לביקורת. בין לבין מתמודדת היועצת החינוכית עם הפרעת אכילה (מצחיק נורא), והמורה להתעמלות (יניב פולישוק, הסביר מבין השחקנים על הסט) משקר לדייט פוטנציאלית שהוא המנהל - כדי להרשים אותה (יכול להיות שאני קצת מחוץ לעניינים, אבל מתי בדיוק הפכו מנהלי בתי ספר לבעלי סקס-אפיל?).

המפקח, איש מנומס מוקפד וחובב מחול, בעל משקפים עגולים, הוא כמובן הומוסקסואל. נו מה, ראיתם פעם גבר חובב מחול שהוא לא הומו? ואם חשבתם שבכך מסתכמות כל הרעות החולות של "שחר", קחו את הסצינה הבאה: תלמיד כהה עור עומד ומדקלם את "המלט" לשייקספיר. המפקח מבקש ממנו שישלים את המשפט, והוא נכשל. "אתה עוד צריך לעבוד, אהוד כחילה" גוערת בו שחר-שגב, והמפקח הדר מוסיף: "יותר מתאים לך לשחק את יאגו". אהוד כחילה, למי שלא יודע, הוא הבלם של בני-יהודה מהליגה הלאומית בכדורגל, ואילו יאגו הוא... לא משנה, ממילא אין סיכוי שמישהו מהצופים הקבועים של "שחר" יידע.

לא ש"שחר" היתה ראויה לצפייה בחמש אחר-הצהרים (גם לא בחמש בבוקר, דרך אגב), אבל מיקומה מיד אחרי השידורים החוזרים של "סיינפלד" מאיר בפרוז'קטור את עליבותה הזועקת לשמיים. אם על-פי הכבלים זהו שחר של יום חדש, לא נותר אלא לקוות "שלא ייגמר לי הלילה".