קניונים באירופה? ללא בבית ספרנו

בעיני האמריקנים והישראלים חלק גדול מהקניונים במערב ובמזרח אירופה אינו ראוי כלל לשמו - מזווית הראייה הזו, ה'קניומניה' של האירופאים היא לכל היותר המקבילה למרכזים מסחריים, שניתן למצוא בשכונות מגורים ממוצעות בארץ ובארצות הברית (אם כי במקרה האירופאי, מדובר במרכזים מקורים וסגורים), כלומר, מבנים המשתרעים על פני כמה מאות מטרים ומכילים סופר מארקט גדול אחד כעוגן, לצידו חמש עד עשר חנויות קטנות.

קניונים של ממש, נדירים מאוד באירופה - בכל רומא, למשל, יש מרכז אחד הראוי להתכנות כך, נסיונות לפתח שטחי מסחר גדולים בפרברי ערים גדולות בגרמניה מומרים בדרך כלל לשטחים תעשייתיים, ובצרפת יש חוק מפורש המגביל מאוד בנייה של קניונים חדשים.

השיח העסקי והציבורי בנושא הקניונים במדינות מערב אירופה, תולה בדרך כלל את המימדים המצומצמים של התופעה בקושי לאתר פיסת קרקע ראויה בשטחים העירוניים ובמגבלות הרגולטריות הנוקשות, שאינן מאפשרות לתכנן מחדש שטחים מסחריים בתוך הערים. זה כמובן איננו מסביר את האופי המצמצם בדרך כלל, של המרכזים המסחריים שנבנים בשולי הערים.

גם במזרח אירופה קנה המידה של ה'קניומניה' עדיין קטן - בהונגריה, למשל, נבנו עד כה הרבה מאוד היפר מארקטים (בשטחים גדולים מהשטחים המקובלים במערב אירופה) על ידי רשתות זרות (כמו טסקו הבריטית ואושן הצרפתית) שהשתלטו בקלות על נתח של 40% מהשוק (בדומה למצב בספרד ויוון). עם זאת, כאשר מעיינים בסטטיסטיקות, קל מאוד לגלות שהשטח המצרפי של כולם יחד מגיע בקושי כדי 800 אלף מטר מרובע.

בהשוואה לארצות הברית, בה שטחים של קניונים אחדים עולים על השטח המצרפי של כלל ההיפר מארקטים בכל הונגריה, מדובר בתופעה זניחה יחסית. אם כי גם המימדים המצומצמים של התופעה מעוררים התנגדות רחבה, הן בשל הפגיעה בוותיקי הסוחרים העירוניים, הן בשל פגיעה כביכול באיכות הסביבה, והן בשל אפליה לרעה של אוכלוסיה מבוגרת שמשתמשת בתחבורה ציבורית, ומתקשה לנצל את המחירים המוזלים שמוצעים בהיפר מארקטים.

בעוד אירופה מתחבטת בדרך הנכונה ליישם את המודל האמריקני, עובר גם הקניון האידאלי האמריקני שינוי מהותי, כלומר ניסיון לייחד את 'מרכז הקניות', אפרופו ריבוי האאוטלטים המוזלים. מאמר פרי עטו של טום פרנק (מחבר הספרים One Market Under God: Extreme ,Market Populism and the end of Economic Democracy ,The Conquest of Cool Capitalism), שהוקדש לשינוי בתרבות המרכזים המסחריים בארצות הברית, אבחן את התופעה 'כמהפכה מהבסיס'.

משמע, אין מדובר בשינוי קיצוני בתיאוריות המשמשות בסיס לתיכנון נכון של קניונים, אלא בניסיון של שוכרי או בעלי החנויות לייחד את עצמם, כדי להתחרות בחנויות המציעות סחורות דומות. בעיקר לייצר אלטרנטיבה, לרחובות מסחריים באזורים בוהמיים שתופסים תאוצה.

התחרות, לפיכך, איננה ב'חנויות המפעל' הגדולות, אלא דווקא בבוטיקים הקטנים. על פי הגישה הזו, הקניונים המצליחים בעתיד יהיו אלה שלצד רשתות גדולות ומוכרות כעוגן, יציגו אלטרנטיבות מיוחדות, נוסח האוזן השלישית, ותרבות המעצבים של צפון דיזינגוף בתל אביב.