קצפת מזן חדש

או שמא נאמר מוסיקה-ישראלית-בין-לאומית. שכן כל אחד מהדיסקים האלה יכול היה, באותה מידה, לצאת בכל מקום על הגלובוס. Soft Ride של אמיר פרי מושר באנגלית, ומציע סט משובח של רוק פסיכדלי מפוצץ במלודיה ובהמצאות. החדש של דורלקס סדלקס הוא פסקול שנכתב בעבור סרט גרמני אילם מ-1922 בשם "נוספרטו", ו"קיצור תולדות הוודקה", של רוני סומק ואליוט שארפ, שנוצר בתל-אביב ובניו-יורק, עלה השבוע במופע הבכורה שלו דווקא בווינה.

כלומר, אנחנו מדברים על קצפת מזן חדש יחסית ביצירה המקומית. אנחנו מדברים על דיסקים נטולי תו תקן גיאוגרפי או אתני. שזה כשלעצמו די מרענן על רקע תקופה תרבותית שבה ישראל מחפשת, משוועת, ממציאה בכוח, את הקוסטוריצה, הדלארס או האום-כולתום החדשים, ה"אותנטיים" שלה.

אבל גם בלי זה, התקליטים האלה כשלעצמם כל-כך שווים, שלא יכולתי להתאפק.

השם אמיר פרי אולי מצלצל לחלקכם מוכר. הוא היה בעבר נגן החצוצרה ואחר-כך גם המתופף של ההרכב המקומי המאוד-פאנקי ומצליח - פורטרט.

היינו, למען האמת, די מיודדים בתקופה ההיא וגם קצת אחריה. אחר-כך ניתק הקשר. מה אני רוצה להגיד? לפני חודשיים אני נכנס לחנות תקליטים בתל-אביב, שומע ברמקולים משהו נורא מסקרן, מתנפל על המוכר בשאלה מי זאת הלהקה המדהימה החדשה הזאתי שפספסתי, והוא אומר לי, "זה לא להקה, זה אמיר".

Soft Ride הוקלט בסטודיו הביתי הצנוע של פרי, שמנגן כאן בכל הכלים. יש בו 14 קטעים שאפשר לנסות להגדירם כרוק מודרני, שנשענים על השפעות מגוונות - מפינק פלויד המוקדמת, רוברט וויאט, ג'ון פרושיאנטה ועד אפילו פו פייטרס - ומתגבשים ביחד ליצירה מקורית, מוצפת בדמיון, תעוזה וכאב בקצוות.

פרי שר את הרוקנרולים החלליים והכמעט-שלאגריים האלה שלו באנגלית, והמבטא, כמו ההגשה, נשמעים דרך מסננת הדיסטורשן והאפקטים, אותנטיים להפליא. פצצה של תקליט.

ומי שמחזיקים את מניית הבכורה של הרוק האלטרנטיבי המקומי הם דורלקס סדלקס. או במילים אחרות, אורי דרומר וחבריו. הם היו הראשונים שניגנו ושיווקו מוסיקה, שבהגדרתה הבסיסית לא מכוונת לרשימות השידור הסטנדרטיות, לפסטיבל צמח או לקונצנזוס הישראלי בכלל. וזה בזמנים שאלטרנטיב נשמע כאן כמו קללה עסיסית.

דורלקס סדלקס הם הרכב עצמאי, ובעצם אנשים שמעולם לא ראו בעיסוק האמנותי שלהם "קריירה" במובן המקובל. כך שלדבר על הדיסק החדש של דורלקס סדלקס, הראשון אחרי הרבה מאוד זמן, כעל "קאמבק", יהיה ממש מגוחך.

ובכל-זאת הם הוציאו אל הפועל פרויקט יוצא-דופן, פסקול חדש שכתבו וביצעו ל"נוספרטו", סרט הערפדים המיתולוגי, האילם, של הבמאי פ' וו מורנאו מ-1922. העותק המחודש של הסרט הגרמני, המחוזק בפס הקול החדש, מוצג בסינמטק תל-אביב מאז האחד בנובמבר.

את הסרט עוד לא ראיתי, אבל את הדיסק שמעתי. יצירת מופת אפלה, קברטית, כיאות לסרט וללהקה. "נוספרטו" של דורלקס סדלקס הוא גם סשן ארוך, מעושן ומכושף, שצולל ממתיקות לרשע, מעבודת סימפול גאונית (פגי לי, ג'ו ג'קסון, לוטה לניה) לסביבת להקה משופשפת, מרוק לג'אז, מג'אז לאלקטרוניקה, מאלקטרוניקה לבוסה-נובה ומבוסה-נובה לצ'רלי מינגוס, שקטע שלו מסיים את אלבום הפסקול הזה. הפסקול הכי מעניין ששמעתי השנה בכלל.

"קיצור תולדות הוודקה" הוא הדיסק השלישי, שמתעד את המפגש המתמשך של המשורר הישראלי רוני סומק והמוסיקאי הניו-יורקי אליוט שארפ. הראשון בסדרה, "נקמת הילד המגמגם", הוקלט בניו-יורק ב-1997, הופק על-ידי ג'ון זורן, ונבחר כאלבום השנה של אחד ממבקרי הירחון האמריקני Wire. אחריו היה "קו העוני", שהוקלט בווינה בהופעה חיה והופץ במהדורה מוגבלת וממוספרת.

"קיצור תולדות הוודקה" הוא הראשון ששמעתי בסדרה, כך שאני לא יודע איך הוא בהשוואה לקודמים. על כל פנים, אם ציפיתם, באופן טבעי, מדיסק כזה לאשד מילים מלווה בצליל פה ושם, קיצור תולדות הוודקה מציע, באופן אלגנטי במיוחד, בדיוק את ההיפך.

ששת השירים של סומק קצרים במיוחד, מתומצתים, כשכל אחד מהם מובא בשתי גרסאות. באחת - סומק קורא ושארפ מלווה, ומיד אחריה האינטרפטציה המוסיקלית, הארוכה, של שארפ, חמוש הפעם בגיטרה אקוסטית בלבד, אבל איזה גיטרה. ערימת מיתרים זהובה.

השילוב מרתק. סומק קורא באופן פרקטי מאוד את השירה הארצית, החושית הזו, והגיטרה של שארפ כולה רוח, מעופפת, שיכורה, מעורפלת, לא קונקרטית, קסומה - מוסיקה, נו.

האם זה סיפור המעשה המתוכנן של קיצור תולדות הוודקה, שרוני סומק יניח קבוצות-קבוצות של מילים כתלי עפר, בשביל שאליוט שארפ ינשוף בהן לכל רוח במיתרי הגיטרה האקוסטית שלו? בכל מקרה, יש המון מיתרים, ובאמת טעם של וודקה לתקליט הזה.

אמיר פרי, Soft Ride, אירסיי; דורלקס סדלקס, נוספרטו, אלסא 4; אליוט שארפ ורוני סומק, קיצור תולדות הוודקה, Zuta Music