ביהמ"ש העליון קורא לחוקק חוקים שיסדירו את הפיצויים הניתנים לבעלי קרקע שהופקעה

מדובר בסעיף 197 א' לחוק התכנון והבנייה, הקובע, כי בעלי קרקע הנמצאת בתחום תוכנית חדשה, או גובלת עמה, זכאי לפיצויים מהוועדה המקומית, אם הוא הוכיח כי נפגע מאותה התוכנית.

השופט יצחק אנגלרד קובע, כי קיים חוסר תיאום בין הוראות החוק השונות העוסקות בתוכניות בנייה ובהפקעות, ומכביד על החלטות ענייניות של בתי המשפט השונים. "מן הראוי שגורמי החקיקה יתנו את דעתם על הסדרה אחידה ועקבית של הסוגיה כולה. זאת, על רקע ההלכות שהתפתחו בפסיקה, ועל רקע הביקורת שנמתחה עליהן ועל החקיקה גם יחד".

מתברר, כי ההוראה המתייחסת לתוכנית יוצרת בעיה כאשר התוכנית מייעדת הפקעה עתידית של הקרקע. עצם פרסומה של התוכנית יש בה השלכה שלילית על השימוש בקרקע בסביבה ועל ערכה בשוק. עם זאת, כאשר בעלי הקרקע פנו לרשות התכנון לשם קבלת פיצויים - הם נתקלו בתשובה כי על פי החוק הם אינם זכאים לפיצויים, משום שהפגיעה בקרקע היא תוצאה של הפקעה עתידית.

אנגלרד קובע, כי אבחנה בין פגיעה שהיא תוצאה של תוכנית בפועל, לבין פגיעה שהיא תוצאה מההפקעה - היא מלאכותית. לדבריו, היו גישות שונות של בתי המשפט, והקביעה של בית המשפט העליון היתה דו שלבית: פעם אחת נפגע בעל הקרקע מעצם שינוי הייעוד על פי התוכנית החדשה, ופעם נוספת כאשר מבוצעת ההפקעה בפועל. נושא זה איננו מוזכר בחוק, ולכן מבקש בית המשפט העליון מהכנסת לחוקק חוק שיסדיר את הנושא. (ע"א 7959/00).