סימטריה בין הפגיעה לבין הפיצוי

לשכת שמאי המקרקעין בישראל מתריעה על בעיה זאת מזה זמן רב. עמיתי אברהם כץ כתב על כך בהרחבה, אולם קולו נשאר כקול קורא במדבר.

כמוסבר בצורה בהירה בדבריו של וכהולדר, בסעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הפגיעה בגינה מגיע פיצוי ע"פ פרק ט' הינה פגיעה מתוכנית, וכאן חובה להדגיש - רק מתוכנית. ותוכנית הינה רק אחת מאלו: תוכנית מתאר ארצית, תוכנית מתאר מחוזית, תוכנית מתאר מקומית/מפורטת (כולל תוכנית בסמכות ועדה מקומית).

מכאן אנו למדים, כי קיימות פגיעות בשווי מקרקעין שסעיף 197 אינו חל לגביהן, ונמנה כמה מהם (כאשר הרשימה אינה סגורה): אישור הקלה, אישור שימוש חורג, הקפאת הוצאת היתרי בנייה ע"פ סעיף 78 ועוד. ההתרעות חזרו ונישנו, אולם המחוקק לא מצא לנכון לתקן את הדרוש תיקון, ומיידית, בחוק.

על שום מה ולמה תילקח מהאזרח התמים, שמקרקעיו נפגעו ושוויים ירד, האפשרות להגיש תביעה נגד מי שגרמו לפגיעה זאת? מה לו לאזרח, כי יישא בנטל ולא ימצא תרופה לעוול שנגרם לו?

המחוקק, שכה להוט לעשות שימוש בחוק כבוד האדם וחירותו, דורס ברגל גסה את זכותו הבסיסית של האזרח, ואינו נוקף אצבע לתקן המעוות. יתכן ויש על שולחנו וסדר יומו נושאים הרבה יותר חשובים וכבדי משקל שעליו לטפל בהם, עד כי אינו מוצא את הזמן הדרוש לתקן עיוות כלכלי כה גדול ומשמעותי.

התיקון הנדרש בחוק התכנון והבנייה הוא קל ופשוט. כל שצריך לעשות הוא ליצור סימטרייה (במלים אחרות, שיוויון זכויות וחובות) בין הזכות שניתנה לרשות המקומית לתבוע היטל השבחה בעת ששווי המקרקעין עולה, לבין זכותו של האזרח לתבוע פיצויים על פגיעה בשווי המקרקעין. ההליך קל ופשוט, וכל מי שנבכי חוק התכנון והבנייה מוכרים לו, יידע כיצד לעשות זאת.

ובאותה הזדמנות ניתן להרחיב את זכות התביעה גם לעוד כמה מקרים ונושאים. שניים מהם לדוגמא (מעבר לדוגמאות שפורטו לעיל) הם מצבים של הכרזת קרקע מסוימת כאתר עתיקות, או כקרקע חקלאית. נו, באמת למה? והרי זה כל כך קל ופשוט. הרבה יותר קל מאשר להעביר ולאשר את חוק ההסדרים במשק.

הכותב הוא יו"ר ועדת ההסברה של לשכת שמאי מקרקעין בישראל.