"חבילות מאמריקה", מאת הלל מיטלפונקט ובבימויו, תיאטרון "הבימה". תפאורה ותלבושת: דרור הרנזון ואורנה סמורגונסקי; מוסיקה ועריכה: אבי בללי; תאורה: ניב שדה. משתתפים: דב רייזר, אהרון אלמוג, אברהם מור, דוד קיגלר, ענת זמשטייגמן, ענת פדרשניידר.
התקופה, ערב מלחמת השחרור, ומשלוחי הנשק נקראים כאן "החבילות מאמריקה". שולחי החבילות הם מאפיונרים יהודים, שנרתמו דרך עסקאות הנשק האלה למפעל הציוני.
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מתייחס קודם כל אל השחקנים. רייזר, בדמותו הקשישה והצעירה, עושה אולי את ה"טוב בתפקידיו", אלמוג בתפקיד המאפיונר היהודי הלוזר "יוצר אישיות מלאה, מעוררת אהדה ורחמים לגורלה", ומור "מנצל היטב את כישוריו הקומיים העסיסיים". קיגלר וזמשטייגמן, "כל אחד בדרכו וחינו, מיטיבים להדגיש במשחק טבעי את הפן המרגש של העלילה הכמוקומית בתוכה הם נלכדים. ולצדם גם תפקידים קטנים יותר עשויים כהלכה".
אבל השחקנים טובים גם בזכות התפקידים הטובים שכתב מיטלפונקט, "המהווים חלק מסיפור מצוין, שרובו מבוסס על פרטי אמת. מיטלפונקט מיטיב לכתוב דיאלוגים ולגולל את עלילת האנשים הקטנים והחלשים, המדגישה את ההפוכים הציניים של ההיסטוריה הציונית".
הבימוי והעיצוב "יוצרים הצגה שהרושם החזותי שלה מהוה ומרושל למדי", וחבל. עם זאת, הדבר אינו "מטשטש את ההישג וההנאה".
אליקים ירון ("מעריב") מציין, שמיטלפונקט מחבר את משלוחי הנשק מאמריקה מימי ראשית המדינה, עם "מה שהפך בישראל לפולחן הביטחוניזם: הביטחון כיצוא, הביטחון כעסק".
הגנגסטרים היהודים, ש"רק הרוויחו ממה שנתפס כעזרה למפעל הציוני", הם אלה שהניחו פרחים על קברי הקורבנות שנפלו. "היחסיות ההיסטורית הזאת היא הנושא האמיתי של המחזה, שכתוב ביכולת רבה, בדיאלוגים מצוינים ובהומור מריר וצורב".
העובדה שמיטלפונקט גם ביים, משמחת פחות. "אותו מימד אירוני, שהוא השמן בעצמותיו של המחזה, נעלם כאן. הוא מבצבץ רק מכוחו של הטקסט". מי שבכל זאת עושים את העניין "כדאי", הם השחקנים.
שי בר-יעקב ("ידיעות אחרונות") טוען, שהמחזה בוחן "נרטיבים לאומיים, מתוך גישה המשלבת נוסטלגיה מחויכת והסתכלות מפוקחת על המניעים האישיים שהתערבו בסיפורים ההירואיים של העבר.
"המחזה מעלה כמה שאלות על הפער המצטמק בין לאומיות למאפיונריות", תוך בניית "דרמה קומית משוכללת של זהויות מוטעות והסתבכויות מטורפות". הבימוי של מיטלפונקט יוצר אף הוא "אווירה קלילה וקצבית, תוך ניצול הסגנון של ז'אנר סרטי הפשע ועיטור ההצגה בשירים בסגנון קברטי. אך בעיקר הוא מתבסס על ביצועים מרשימים של צוות שחקנים רחב".
אלמוג ופדרשניידר בתפקידי הגנגסטר ובתו הציונית "מסתבכים בין המחתרת למאפיה, ומשלמים על כך מחיר כבד. אך "כיוון שהבמאי-מחזאי מעדיף שלא נתייחס" לכך ברצינות, כדי "לא לקלקל לנו את ההנאה מהמרקחת העסיסית שבנה" - חסר במשחקם "הפן העמוק, שיגרום לנו לחוות את המימד הטראגי בגורלם". וחבל, כי ההצגה אומנם "סוחפת ומשעשעת", אך "המימד הקומי שבה מתגבר על המסרים היותר כהים החבויים בה".
בקיצור: מחזה הומוריסטי-מריר, כתוב היטב ומשוחק מצוין. התוצאה סוחפת ומשעשעת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
