הוליווד לא מפסיקה לייבא במאים מצליחים מרחבי העולם, אבל רק מעטים מצליחים לשמור על רעננות ועל יצירתית וסגנון אישי. רבים פשוט נעלמים בתוך המיינסטרים ההוליוודי הציני. אחד מהמעטים שמצליחים להישאר נאמנים לעצמם הוא מילוש פורמן, שנמצא באמריקה יותר מארבעים שנה.
אחד מהבמאים שלא כל-כך עומדים במשימה הוא לאסה הלסטרום השוודי, שהגיע לעיר קצת יותר מאוחר. הוא לא הספיק ליצור הרבה במולדתו, אבל סרטו המצליח ביותר, "חיי ככלב" ("סיפורים שסיפרתי לאמא" היה שמו המסחרי אצלנו) זכה במועמדות לבימוי ולתסריט באוסקר האמריקני, והוליווד מיהרה לאמץ אותו ללבה.
מאז יצר הלסטרום סרטים בעלי אופי הזוי, כאילו-אקזוטיים, על אנשים כאילו-מעניינים, במקומות כאילו-מסתוריים, כשהאירועים, לרוב, מתרחשים במזג-אוויר סוער. מאחורי החזות העגמומית הזאת הוא מבקש לבחון את נפש האדם ולגלות בה ולו שמץ של אצילות. "תקנות בית השיכר" היה כזה, וגם "מה עובר על גילברט", ועוד קומדיה רעשנית במיוחד, בשם "עוד סיבוב", שאף היתה כרטיס-הכניסה שלו להוליווד.
הלסטרום חתום גם על "שוקולד", שכולל סממנים זהים, פרט לכך שהאופטימיות שלו נמרחה בהצלחה רבה על מסכי הקולנוע בעולם, והעניקה לסרט מועמדויות לא מעטות לאוסקר.
"חדשות הספנות" אינו כה שונה מסרטיו האחרים, הוא רק סתם יותר מייגע, ואפילו פחות מעניין מקודמיו. עד כדי-כך התרחק הלסטרום מהתקווה שנקשרה בשמו. הסרט מבוסס על רומן זוכה פוליצר מאת אן פרו (תורגם גם לעברית), שלכאורה אין מתאים ממנו לעיבוד קולנועי - נופים עוצרי נשימה, דמויות מסתוריות, סודות משפחה אפלים, חטאים וגאולה נוצרית, וילדה קטנה מתרוצצת ביניהם.
"חדשות הספנות" הוא סיפורו של קויל (קווין ספייסי), ניו-יורקי שחייו העלובים מידרדרים והולכים מאז התעמרו בו הוריו, ובמיוחד אביו האיום, ועד ליום שבו אשתו הנפקנית (קייט בלאנשט) נוטשת אותו עם בתם הקטנה ודוהרת לעבר מותה עם המאהב התורן שלה.
כשהוא בוכה על מר גורלו, מופיעה מאי-שם אשה בשם אגנס ומציעה לו גאולה. מגלמת אותה ג'ודי דנץ' (שעשתה תפקיד דומה, אבל מוחצן יותר, ב"שוקולד"). מתברר שהיא דודתו, והיא אף מציעה לו ולבתו לעבור איתה לאי הקנדי ניו-פאונדלנד, הקר, המפחיד והמרוחק כל-כך, כדי למצוא מרגוע לנפשו המיוסרת.
הם אכן מגיעים לעיירה קטנה באי, והפלא ופלא - קויל, שהיה עד עכשיו סדר-דפוס במקצועו, זוכה לשמש כתב שטח בעיתון המקומי, רכושו של דייג מקצועי וחמור-סבר (סקוט גלן).
קויל נפגש גם עם דמות מסתורית, כמו כל האחרים. זוהי ג'וליאן מור, המגלמת אשה מוכה והרוסה, שמגדלת בשקט ובצער את בנה הקטן. האם יוכלו שתי המשפחות ההרוסות להקים מסגרת שלמה יותר? חכו ותראו.
בינתיים מתברר לקויל שכל צרותיו באו לו מאבותיו הקדמונים, אלה שהפכו את האי למגרש-המשחקים שלהם והפיצו סביבם מוות, קללות ורוחות-רפאים. כך שעל קויל לשקם לא רק את עצמו, אלא גם להסיר את הקללה הרובצת במקום בגלל עברה המפוקפק של משפחתו.
ואם לא די בכל אלה, מתברר שג'ודי דנץ', הלוא-היא הדודה אגנס המסתורית, היתה קורבן של גילוי עריות מצד אחיה, הוא-הוא אביו האיום של קויל.
כל הצרות אלה יכלו לאכלס טלנובלה עשויה היטב, אבל הן נדחסו לסרט בן פחות משעתיים, שמצולם להפליא אבל מבוים בכבדות, ומשוחק באופן מעורר חשד ממש. האומנם קווין ספייסי, עטור שני אוסקרים ושחקן מחונן בדרך-כלל, מסוגל לשחק כל-כך גרוע? אולי הקללה בניו-פאונדלנד חלה גם על משחק.
גם ג'ודי דנץ', המשובחת בדרך-כלל, עושה כאן תפקיד סתמי ומעורר-פיהוק. הילדה (שאותה מגלמות שלוש אחיות בגילאים שונים) סתמית גם היא, וזאת לנוכח העובדה שכל-כך הרבה ילדים מקסימים שבו לאחרונה את לבנו (זה מ"לשון הפרפר", למשל).
הלסטרום אינו חסר כישרון, אבל הוא משתרך באותו תור ארוך ומעורר חמלה ממש, של מוכשרים כמוהו, שמחזרים אחר סיר הבשר ההוליוודי, ועושים הון אישי במקום קולנוע אישי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
