חברת אנרון המתמוטטת מנסה למכור חלקה בתחנת הכוח בעזה

אנרון (ENE) מעוניינת בעיסקה מהירה, גם במחיר מופחת, בדומה לעיסקה למכירת אחזקותיה בשדות הנפט והגז הטבעי - פאנה, מוקטה וטאפטי - שבמערב הודו, לקבוצת ברישיש-גז, BG, הבריטית, שהושלמה אתמול (ד').

בחודש אוקטובר אשתקד הסכימה BG לקנות את השדות מאנרון תמורת 388 מיליון דולר. אך בעקבות קריסתה, בחודש דצמבר, הורד המחיר - כנראה בעקבות לחץ הקונים - ל-350 מיליון דולר.

ל"גלובס" נודע, כי אנרון הציעה לגורמים שונים, במזה"ת ומחוצה לו, ובכללם לגורמים בישראל, למכור את אחזקותיה בתחנת הכוח בעזה. כן פנתה החברה לשותפתה בפרויקט, חברת החשמל הפלשתינית (PEC). ככל הידוע, המגעים עם הגורמים הישראליים לא הניבו פרי.

לא ניתן היה לקבל את תגובתה של חברת החשמל הפלשתינית על הצעת אנרון.

דוברת אנרון במטה החברה ביוסטון, חביבה יואינג, אמרה אתמול (ד'), כי "כמדיניות, אנרון אינה נוהגת להגיב על שאלות או ידיעות העוסקות בכוונות למכור נכסים ובמיוחד לא במצב הנוכחי". עם זאת, הדוברת ציינה, כי בשלב זה מוסיפה אנרון לשלוט באחזקותיה בתחנת הכוח בעזה.

מקור פלשתיני במינהלת הפרויקט ברצועת עזה אמר ל"גלובס", כי עד עתה לא נתקל הפרויקט בקשיי מימון בעקבות מצוקת אנרון. הוא ציין, כי החברה תמכור את חלקה בתחנה, וכי ההחלטה על כך צריכה להתקבל בקרוב, אך צעד כזה לא ינבע מבעיות בפרויקט עצמו.

לפי הערכות, תתקשה אנרון למכור את חלקה בתחנת הכוח הפלשתינית, בגלל המתיחות בין ישראל לפלשתינים. יתכן אפילו, שזו תהיה משימה בלתי אפשרית בתנאים הנוכחיים של האינתיפאדה השנייה. מקור כלכלי אמר, כי "קשה לראות כיצד תמצא אנרון קונה לרכוש שנתון לחסדי חיל האוויר הישראלי".

לדבריו, החששות של קונים פוטנציאליים רק יגברו עתה, בעקבות הפצצות של מטרות תשתית, כגון תחנת השידור הפלשתינית. צריך לזכור, כי ישראל הפציצה בזמנה תחנת כוח בביירות והחשיכה חלקים נרחבים בלבנון.

עובד המחלקה המסחרית בשגרירות ארה"ב בת"א, וואדג'י עודה, אמר, כי הקמת התחנה הולכת ונשלמת. הטורבינה הראשונה תהיה במצב תפעולי בשבועות הקרובים וכל ארבע הטורבינות המתוכננות בתחנה יהיו במצב תפעולי בסוף 2002. היעד הראשוני היה אמצע 2000. הספק התחנה יהיה 140 מגוואט.

ההסכם בין אנרון ובין חברת החשמל הפלשתינית נחתם ב-18 ביוני 1999, ל-20 שנה. זו היתה ההשקעה הפרטית הגדולה הראשונה בתחום התשתית בשטחי הרשות ו"הפרויקט העצמאי הראשון להפקת חשמל בפלשתין", כפי שמסרה אנרון בהודעה לעיתונות באותה תקופה. הפרויקט היה סמל לתקוות השלום בין שני העמים.

ההסכם מגדיר את אנרון ואת חברת החשמל הפלשתינית כשותפים שווים. מההשקעה הנדרשת, בסך 140 מיליון דולר, היו שני השותפים אמורים להשקיע ישירות 30%. יתר ההשקעה היתה אמורה לבוא מהלוואות.

אך לפי מסמך של השגרירות האמריקנית בת"א, שליש מהפרויקט אמור להיות בבעלות אנרון אינטרנשנל, חברה-בת בבעלות מלאה של אנרון, שליש בבעלות חברת החשמל הפלשתינית ושליש בבעלות הציבור, בהנפקת מניות.

חברת החשמל הפלשתינית היא קונסורציום של משקיעים מוסדיים ומסחריים, בהם הגופים - קונסולידייטד קונטרקטורס קומפני, חברה בינלאומית להקמת תשתיות שבסיסה באתונה; החברה הפלשתינית להשקעה ולפיתוח (PDIC); חברת ההשקעות הפלשתינית-ערבית (APIC), זרוע של קבוצת אלעקאד; הבנק הערבי (The ArabBank); והרשות הפלשתינית.

אומנם לא ניתן היה לקבל מידע על תגובת חברת החשמל הפלשתינית על הצעת אנרון למכור לה את חלקה בתחנה, אך לפי הערכות של גורמים מקורבים, עיסקה כזו עלולה להמיט אסון על החברה הפלשתינית, בלי קשר לתנאים הכספיים. זאת, לטענתם, משום שהפלשתינים רואים בבעלות האמריקנית על תחנת הכוח תעודת ביטוח מפני הפצצות או התנכלויות ישראליות לתחנה.

הפלשתינים מאמינים, כי ישראל לא תעז לפגוע ברכוש של חברה אמריקנית, ובמיוחד קבוצה ענקית כאנרון, שהיתה ידועה בקשריה הטובים עם וושינגטון.

בעקבות המצב החדש, לא ברור מה יהיו שיקולי חברת החשמל הפלשתינית. החברה השוודית ABB Stal זכתה במכרז להקמת התחנה, ואנרון היתה אמורה לתפעל ולתחזק אותה במשך 20 שנה. עם השלמתה, אמורה התחנה לספק את כל צרכי החשמל של עזה. בשלב זה, חברת החשמל הישראלית מספקת חשמל לרצועה.