מגמה מעניינת שוטפת את אסיה: קבלנים מקומיים וזרים מחריבים בניינים ישנים,
בחלקם בעלי משמעות היסטורית, ומקימים במקומם בניינים מודרניים בהשראת הגלובליזציה,
המשרים על העיר מראה יותר בינלאומי ומפותח. יש המשווים תופעה זו לבנייה של
גורד שחקים לצד קתדרלת נותרדם בפריז - תופעה חסרת טעם.
יאנגון, בירת מיאנמר (לשעבר: רנגון, בירת בורמה), היא עיר לא גדולה במיוחד,
יחסית לכרכים האסייאתיים - פחות מ-4 מיליון תושבים. העיר מנומנמת, אנמית במידת
מה, שלווה ושקטה יחסית. נשים סובבות את רחובותיה כשעל פניהן מרוחה מעין משחה
צהובה, המופקת מעץ מסוים, המפחיתה את שיזוף פניהן (כהה משמעו 'פלאח', מעמד
נמוך). חיילי הטאטמדאו של המשטר הצבאי הקשוח עומדים בכל פינה, ואילו הפנינים
האמיתיות של יאנגון הן המקדשים הבודהיסטים, הפגודות המרהיבות, המנוגדות כל-כך
לעוני המקיף את כל המדינה.
בלב הפסטורליה הזו, בצנטרום של הצנטרום, מצוייה כיכר סולה (Sule), ולידה פגודת
סולה המפורסמת והעתיקה. 100 מטרים משם, קם לו פרויקט נדל"ן גדול: בנייני תאומים
בני 20 קומות.
הבניינים, שאחד מהם מיועד להיות מלון בניהול צרפתי, לא רק שניפצו את הנוף האחיד
- אלא שאף חיללו, לדברי רבים, את מקדש סולה, אשר אגדות אומרות כי נבנה לפני
2,000 שנה כדי לשמר שערה משערות ראשו של בודהה.
יאנגון איננה יחידה. את מזרח אסיה שטף גל של בניית בתי מלון שהפרו את סביבתם
הטבעית והאווירה התרבותית בקרבתם. יזמים החריבו בניינים היסטוריים ייחודיים
כדי להחליפם בבניינים מודרניים, בסגנון הגלובאלי.
בבנגקוק שבתאילנד מציינים רבים את תחילת נסיגתו של מקום המפלט המלכותי הווא
הין בשנת 1992, שנה בה יזמים מקומיים הרסו מקדש עץ מיוחד, ובנו במקומו מלון
בן 17 קומות, במרכזו של רובע דייגים מסורתי. "האם המלון מתאים? זה מוטל בספק.
אך אנו נקודת ציון כלשהי בנוף העירוני", מודה דירק דה קויפר, מנכ"ל מלון הילטון
הווא הין. קויפר אומר, כי המלון נבנה בשנים של 'בום' הבנייה הגדול, בהן השמיים
לא היו הגבול, ואת הטון נתן מירוץ הפיתוח והמודרניזציה - ולא השימור.
בחופי פריסטין בדרום תאילנד ישנן תקנות, המגבילות את גובה הבניינים לגובה עצי
הדקל, כדי שלא לפגוע בחזות הטרופית אקזוטית של המקום. תקנה זו הופרה ברגל גסה,
ועצי הדקל והקוקוס נבלעים בין חלונות הזכוכית. תוכניות מתאר שהגדירו לאיזורים
שונים הגבלות בנייה שונות - לא הפריעו ליזמים להפר בגסות איזורי צ'יינה טאון,
רבעים קולוניאליים וריאות ירוקות.
"למתכנני ערים אין 'מילה' בדרום מזרח אסיה, ולעסקים אין עניין בסוגיות של איכות
הסביבה", אומר מתכנן ערים גרמני. "הם רק עובדים לפי כללי הכלכלה". גופי השימור
באסיה טוענים, כי האוייב הגדול ביותר שלהם הוא השחיתות. במיאנמר, למשל, לא
ניתן להסביר כיצד חברת אל.פי הולדינג, קבוצת משקיעים תאילנדית, יכלה לחתום
על הסכם על לבניית המלון שנבנה ליד פגודת סולה עם שר התיירות הבורמזי, המשתייך
כמובן לממשלה הצבאית השולטת במדינה. לפני חתימת ההסכם אמר שר התיירות, כי תוגבל
בגובה בניית בניינים ליד אתרים דתיים. מאוחר יותר, כאמור, נבנו שני בניינים
בני 20 קומות, ובהם 270 חדרים ברמת 5 כוכבים. הכיצד?
שוחרי השימור והסביבה נחלו גם הצלחות: באחת ההפגנות הראשונות שיכלו להתאפשר
בוייטנאם הקומוניסטית, עצרו פעילי הסביבה את בנייתו של מלון גולדן האנוי, בקצה
אגם הואן קיים, באיזור ההיסטורי של האנוי. המלון אמור היה להיבנות על ידי קבוצת
יזמים מהונג-קונג, ולהתנשא לגובה 11 קומות - למרות מגבלת הבנייה במקום, שעמדה
על 5 קומות בלבד. זאת, במרכזו של רובע קולוניאלי צרפתי, ובסמוך למתחם סיני-וייטנאמי
תיירותי. הבנייה נעצרה בקומה הרביעית, וכך עומד המבנה עד היום, מזה 6 שנים.
קבוצות אקטיביסטים סביבתיים במלזיה הצליחו למנוע הריסתו של ארמון צ'ונג פאט
צה, שנבנה בשנת 1904 באי פנאנג. הארמון היפהפה בן ה-16 חדרים, שנבנה על-ידי
הסינים, זכה בפרס מטעם אונסק"ו בשנה שעברה. באותו המתחם נכשל ניסיון למנוע
הוספת 22 קומות למלון קונטיננטל ב-1996, במרחק של 4 בלבד מהארמון.
מלבד בניית מבנים "לא שייכים" הפוגעים בסביבתם ההיסטורית ובמרקם האיזור, יזמים
עסקו גם ב"שיפוץ" מלונות היסטוריים באופן כה אינטנסיבי - עד שלא ניתן היה לזהות
כבר את הבניין המקורי. כדי להגדיל רווחים, הוסיפו יזמים תוספות מכוערות ותלושות
למלונות קלאסיים מהמאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20, כגון מלון אוריינטל בבנגקוק,
מלון ראפלס בסינגפור ומלון פנינסולה בהונג-קונג.
עם זאת, פעילי שימור טוענים כי המודעות לשימור תרבותי, היסטורי ואדריכלי בדרום-מזרח
אסיה גוברת. אחרים טוענים מנגד, כי אין זה נכון, וההפוגה שמורגשת כיום בפיתוח
מודרני של מתחמים היסטוריים צריכה להיזקף אך ורק למיתון העולמי ולמשבר הכלכלי
באסיה, ולא למצפון לאומי משופר.
המקטרגים אומרים, כי הקרן לשימור פנאנג שבמלזיה, לדוגמא, "נהנית" מהכנסות של
פחות מ-4,000 דולר לשנה מדמי חבר, ועם סכום כזה קשה מאוד להילחם מול לוביסטים
משומנים היטב, המוציאים מיליוני דולרים על יחסי ציבור, ובעלי קשרים טובים עם
רשויות השלטון. שחיתות, כבר אמרנו?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
