הזדמנות חד-פעמית

1. תוך כדי ההליכים בבג"ץ, עלתה השאלה העקרונית האם הנושא של חלוקת הזכויות הקרקעיות מחדש, הוא עניינה וסמכותה של מועצת מקרקעי ישראל, או שמדובר בנושא המחייב הליך חקיקה בכנסת. בג"ץ הורה לכל המשיבים לייחד חלק נכבד מתשובתם לשאלה ספציפית זו.

עמדת החקלאים, כפי שבוטאה על-ידי עוה"ד שרגא בירן ודב ויסגלס, היא שיש להעביר את הנושא לחקיקה בכנסת. עמדת היועץ המשפטי, אליקים רובינשטיין, בתמיכתם של אריאל שרון ואביגדור ליברמן, היא שהנושא נמצא בסמכות מועצת מקרקעי ישראל, והיא שתקבל החלטות על-פי הנחיות ועקרונות שיקבע בג"ץ.

2. למעשה, אין מניעה חוקית לכך שליברמן יכנס את המועצה לדיון עוד לפני החלטת בג"ץ. אך כדי למנוע התחלת כל תהליך הגשת העתירות מחדש, ההחלטה חייבת להתקבל רק אחרי פרסום החלטות בג"ץ ובהתאם למתווה שיוצג שם.

3. מן הראוי שליברמן והמועצה ילמדו משגיאות העבר, כדי להימנע מחזרה להליך העתירות. עניין ראשון: כל מי שהוא בעל עניין בקרקע החקלאית, חייב לצאת מהדיונים - זאת על-פי שתי החלטות בג"ץ שהתקבלו בעבר.

עניין שני: המועצה חייבת לדרוש להביא בפניה את כל העמדות, שהן כבר מסודרות ומאורגנות בתשובות פרטניות שהוגשו לבג"ץ. לאורך השנים חזרו החקלאים וטענו שזכות השימוע שלהם לא מוצתה, וכי המועצה לא נתנה להם אפשרות להופיע. גם טענות של גופים אחרים, וביניהם הקשת המזרחית ופורום ראשי ערי הפיתוח, לא הוצגו בפני מועצת מקרקעי ישראל.

4. לליברמן ניתנה הזדמנות חד-פעמית לסיים את הפרשה. זהו העיתוי הטוב ביותר. השרים שכיהנו לפניו היו מוגבלים באפשרות ההחלטה, בעיקר מפני שחיו תחת איום מרומז, שבבואם לקבל החלטות הנוגדות את האינטרס של ההתיישבות, היא תגיב באי שחרור קרקעות לבנייה וב"כאוס למשק".

המיתון של הימים האלה, עצירת העלייה והעובדה שקיים מלאי קרקעות זמין, מאפשרים אורך נשימה לכמה שנים טובות. ליברמן יכול לקבל החלטה ולא תהיה לה כל השפעה על מחירי הדיור. לכן ההחלטה יכולה להיות נקייה מאיום זה או אחר.

5. בקרוב חוגגים 10 שנים לפרשת הקרקע החקלאית. היא התחילה במאי 1992, בהחלטת מינהל 533, שהתקבלה ערב הבחירות על-ידי מי שהיה אז שר הבינוי והשיכון, אריאל שרון. הפעם חייבים לסיים את העניין. על המועצה לעבוד עם הנחיה משפטית ברורה איך יתבצע התהליך, ובעיקר בראש חכם ובלב חפץ ופתוח לטענות ותחושות כל הצדדים.