כשג'אז סטרילי פוגש סמבוסק

כשיוצרים "משלנו" מקליטים סטנדרטים קלאסיים, אפשר לראות בזה סוג של הצהרה, שהיא מעבר למוסיקה גרידא. Nostaligico הוא אלבומו השני של הנשפן גלעד עצמון ב-ENJA הגרמנית (ייבוא: הד ארצי). עצמון, היושב בלונדון בשנים האחרונות, עומד בראש הרכב שנקרא האוריינט האוס אנסמבל, הכולל פסנתרן מצוין בשם פרנק האריסון, את אולי הייהארסט (בס) ואת אסף סירקיס (תופים). מצטרפים אליהם בשני קטעים גם גיטריסט וטרומבוניסט.

עצמון נע בין סקסופון אלט לבין הקלרניט באותו אופן שהוא נע בין המקצבים והתכנים האתניים והבופ הקלאסי. פרט לפרודיה שהוא עושה מקטעים של דיוק אלינגטון, כמו Love For Sale, שאותו הוא מנגן בסגנון עדות הקאווקזים, או InA Sentimental Mood, שהוא עושה בסגנון הכלייזמרי, עצמון מוכיח רצינות מוסיקלית ויכולת המצאה פנטסטית, שיש בה כדי להוסיף ממד חדש לאלתור הג'אז.

עצמון משום-מה מסווג כמוסיקאי אתני, אולי מפני שלבריטים אין מסורת ג'אז הקשורה באופן היסטורי לכלייזמר המזרח-אירופי, כמו לאמריקנים. דון ביירון, למשל, הוא קלרניטן שחור שעוסק שנים בתכנים מוסיקליים שעצבו את הג'אז האמריקני, ביניהם גם מוסיקת הכלייזמר, שאותה הוא מנגן לא פחות טוב מגיורא פיידמן.

עצמון, לעומת זאת, יכול להיות באותה מידה גם כלייזמר מרוקני. הקלישאה של מיזוג מזרח ומערב עובדת אצלו נפלא, ובלונדון המזרחיות שלו נתפסת משום-מה במישור הפוליטי, וכאן יש לו הרבה מה לומר. הוא משחק אותה גולה פוליטי, ואת הטיפול שלו באלינגטוניה הוא צריך להצדיק, משום שדרך עיניו הצבריות - מבחינה תרבותית, אלינגטון הוא אקסטריטוריאלי. לא היינו נוגעים בנקודות האלה, אלמלא הספר הסנסציוני שהוציא (שעטיפתו זהה לעטיפת הדיסק), ובו, בין היתר, הוא מנסה לומר שהדיסק הזה הוא רק צד אחד באישיותו המורכבת. על כל פנים, מי שרוצה לשמוע ג'אז אינטלקטואלי וסטרילי, מלווה בסמבוסק ים-תיכוני, יהנה מאוד.

ומישראלי גולה לישראלי מקומי - הרכב ישראלי, Taxijazz, הוציא אלבום בכורה בשם Old News (הוצאה פרטית), לקראת הופעת בכורה בפסטיבל ג'אז בלוז ווידאוטייפ. ההרכב כולל סקסופוניסט טנור מצוין בשם אייל ברנד, שני גיטריסטים - נדב יופיטר ואלון ברקאי (שכתב ומבצע קטע נפלא בשם Green, כנראה כמחווה לגרנט גרין), וכמו-כן את איתי דטנר (פסנתר), ויני ונקוב (בס) ושאולי "סולי" אלמן (תופים).

הם נותנים קול-בופ איכותי ומלוטש, בסגנון בלו-נוט, בכמה קטעים מקוריים, ביניהם הקטע Sbarro, האקטואלי והקודר, בהשראת המדרחוב הירושלמי. גם כאן יש איזה ליריקן תורן, שכותב פרוזות מעל גבי עטיפת הדיסק. חבר'ה, אתם עושים מוסיקה נהדרת. לא די בכך?

gibli@mail.globes.co.il