מתחת לפני השטח

"בחדר המיטות". בימוי: טוד פילד; תסריט: רוב פסטינגר וטוד פילד (על-פי אנדרה דיביוס); צילום: אנטוניו קלוואצ'ה; מוסיקה: תומס ניומן. משתתפים: סיסי ספייסק, טום וילקינסון, ניק סטאל, מריסה טומיי, ויליאם מאפותר, ויליאם וייז, סיליה וסטון, קארן אלן. ארה"ב 2002.

אשה בשנות ה-30, אם לשניים, מנהלת רומן עם בחור צעיר, בנם של השכנים. בעלה בנפרד, אדם אלים ומוגבל, אינו מוכן לוותר עליה. המצב מסתבך, עד לשיאו האלים. הסרט מועמד לאוסקר בחמש קטגוריות.

עירית שמגר ("מעריב") כותבת, שבניגוד לשמו, הסרט "אינו מבקש לחדור לחדר המיטות של גיבוריו. הוא מבקש לחדור לנשמתם, להתמקם בתוך לבם, נפשם, מוחם ולתעד... כל תנודה, רגש ומחשבה". מאחר שעוסקים כאן ב"נפש מיוסרת, בתיעוד של אסון, נהפך גם הסרט למיוסר ודורש מהצופה מאמץ לא קטן, במהלך צפייה בתהליך איטי מאוד וקשה מאוד של התבוננות ביגון".

ההתפתחות הדרמטית בסרט מתוארת "באותה מינוריות כמו האסונות, כי אין כמעט התפרצויות רגשיות בסרט למרות הכאב". זהו סרט מאתגר לבמאי, שזה לו סרטו הראשון, "כי קשה לתאר בקולנוע את הסבל הפנימי, הפסיבי כמעט... התוצאה היא לעתים מונוטונית, ולעתים חונקת בגרון", ו"נדרש מאמץ לא קטן מהצופה לחבור לסרט הכל-כך מאופק ושקט". שמגר חותמת בשלושה כוכבים.

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") בדעה ש"בחדר המיטות" הוא מסוג הסרטים, ש"חודרים לך מתחת לעור, ואתה נושא אותם עימך לאורך שנים". מדובר ב"סרט מהפנט, שייזכר בגלל החזות השקטה, המאופקת, הכמעט לירית שלו", אבל "מתחת לפני השטח פועמים בו רגשות עזים של כאב וצער, זעם וחימה, שנאה עזה, עד כלות".

יש בסרט סצינה אחת מתפרצת - כאשר ווילקינסון וספייסק ("איזה שחקנים!") מאשימים האחד את השני, על שלא הצליחו למנוע את רצח בנם. "זוהי סצינה סוחפת, מתוזמרת להפליא, שמעלה את הסרט לקרשצ'נדו מיטלטל - לפני שהיא מחזירה אותו לפיאניסימו בו מנגן פילד את יצירתו".

סתיו משבח את פילד על עבודת בימוי מוקפדת, השולטת "בדייקנות בכל צליל", בצילום ש"מארגן כל תמונה בקומפוזיציה מרתקת" ו"במשחק המושלם של כל השחקנים". הוא חותם ב"אל תחמיצו", ומעניק חמישה כוכבים.

אורי קליין ("הארץ") כותב ש"עיקר העלילה מתארת את ההתמודדות של זוג ההורים עם האבל והזעם על מות בנם". תסכולם נובע בחלקו מהאטימות של מערכת המשפט, אבל הגורם העיקרי למצוקתם הוא "אי היכולת שלהם להתמודד עם האבל ולהביע את רגשותיהם". השניים "הולכים ומתרחקים זה מזה, עד שכל הרגש שהודחק מתפרץ, כצפוי בדרמות העוסקות בסכנותיה של ההדחקה הרגשית".

הסרט הוא יותר מעוד דרמה משפחתית טלוויזיונית, בזכות "הבימוי המאופק של פילד, שמעניק לדמויות נפח אמין", ובעיקר בזכות "הופעתם של ארבעת השחקנים הראשיים".

הבעיה העיקרית של "בחדר המיטות" היא "ההסתבכות האידיאולוגית שלו בחלקו האחרון", מכיוון שאז הסרט נוגע בשאלות של מוסר, ופילד נמנע לאורך הסרט "לספר ולהסביר הכל". התוצאה "גובלת במין אטימות מעט מרתיעה, הפוגמת בעוצמה הרגשית שהיתה יכולה להיות". ובכל זאת, "עבודה מכובדת וראויה לצפייה".

בקיצור: סרט בעל חזות שקטה, שרגשות עזים פועמים מאחוריה. הבימוי מצוין והמשחק מעולה, ולמרות שהצפייה בו דורשת לעתים מאמץ, המבקרים ממליצים לראות.

צרו איתנו קשר *5988