הקצאת שטחים לצורכי ולמוסדות ציבור - לוועד המקומי ולא לאגודה

במאי 2001 ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מפי השופטת ד"ר דרורה פלפל, פסק דין חדשני ופורץ גדרות, ובו התקבלה תביעת הוועד המקומי בגני יהודה נגד המינהל, האגודה והמועצה האיזורית, להחכיר לו את השטחים המיועדים לשטחי ציבור במושב. השופטת "לא אהבה" את גמגומי המינהל, שלפיהם "טרם גיבש מדיניות", מקום בו למעלה ממחצית תושבי המושב אינם עוד חברי האגודה, והוועד המקומי מנהל את ענייניו המוניציפליים של היישוב.

אמנם, אין זה פסק-דין "מחייב", כיוון שלא ניתן על-ידי בית-המשפט העליון, אך יש בו הרבה כדי להשכיל את הקורא. פסק הדין אף מטיל צו לביצוע, ואינו מסתפק בהצהרות סתם. השופטת מנמקת את הרציונל של החלטתה במילים הראויות לציטוט:

"לא יעלה על הדעת, כי בשל מדיניות הנסמכת על החלטות שמלפני עשרות שנים, ייוותרו שטחים ציבוריים בידי המשיב מס' 1, שעה שהגוף המופקד על ניצול השטחים הציבוריים לתועלת הציבור ורווחתו יהיה חסר כל זכות חוקית על אותם שטחים. מדיניות המשיב מס' 1 צריכה להיבחן מחדש במסגרת סמכותו להקצות קרקעות לגופים אשר יגשימו את תכליתן. מדיניות שלפיה יוקצו שטחים אך ורק לאגודות השיתופיות במסגרת 'חוזי משבצת' ראויה לבחינה מחודשת, לאור השינויים המתהווים ביישובים בהם קיימות אגודות שיתופיות, אשר אינן כוללות את כל תושבי היישוב, ובמקרה זה אף פחות ממחצית מתושבי היישוב".

בהמשך קובעת השופטת פלפל: "נכון הוא, כי בהקצאה בדרך של 'חוזה משבצת' מוחכרים שטחים דוגמת הצרכנייה לאגודה השיתופית במושב, המשמשת גם כוועד מקומי. אולם, כפי שפורט לעיל, מצב הדברים השונה בגני יהודה (ועד מקומי הנבחר בנפרד מוועד האגודה א.ו), מחייב התייחסות שונה להקצאת הקרקעות הציבוריות, כפי שקיים שוני בהקצאת הקרקעות לחברי המושב (הקרקעות מוקצים באופן פרטי ולא כחוזה משבצת").

ימים חולפים. שנה (כמעט) עוברת, והמינהל לא ממש הפנים את לקחי פסק-דין גני יהודה. השכרת משבצות האגודות נמשכת ללא שום שינוי. ואם לא נזקקים לבית-המשפט במקרה ספציפי, שום דבר לא משתנה, וכל החלטה מעודכנת בנוגע למדיניות הכוללת בעניין זה איננה מתקבלת. עם זאת, סדק בחומה נוצר ממש החודש: ביום 12.2.2002 הודיע מינהל מקרקעי ישראל, כי החליט להחכיר קרקעות של מוסדות חינוך חקלאיים למועצות איזוריות. טרם ניתן מספר מזהה להחלטה זו, אך ניתן לעיין בה באתר האינטרנט של המינהל (mmi.gov.il).

אז מה "החידוש"? עד עתה לא נערך המינהל "לפצל" את חוזה המשבצת של האגודות. עתה החליטה הנהלת המינהל (לא מועצת מקרקעי ישראל) במקרה של מוסדות חינוך חקלאיים, כי תחכיר את מוסד החינוך במשבצת החקלאית ישירות למועצה האיזורית, ולא לוועד המקומי. למה לא לוועד המקומי? כי משרד החינוך דורש החכרה למועצה האיזורית. למה משרד החינוך הוא הקובע את הרשות החוכרת? לאלוהי הביורוקרטיה פתרונים. למה המינהל לא חוסם את השור בדישו ומודיע למשרד החינוך, שהחכרה כזאת חייבת להתבצע על שם הוועד המקומי ביישוב? אותה התשובה לעיל. ועיינו בביקורת שנמתחה על המינהל בפסק-דין גני יהודה.

ההחלטה מבחינה בין שני מצבים:

א. הקמת מוסד חינוך חדש - לאחר שהיישוב יפנה למינהל בבקשה מתאימה להקמת מוסד חינוכי הכלול בתחום המשבצת שלו. הקרקע תוקצה למועצה האיזורית לא תמורה. בחוזה החכירה יוכנס סעיף, המבטיח השבת הקרקע ליישוב, אם הקרקע לא תשמש עוד למטרה המקורית שלשמה הועברו הזכויות.

ב. מוסד חינוך קיים - יוחכר בחכירת משנה (25 שנה) למועצה האיזורית, בתנאי שהחכירה תהא ללא תמורה. הנהלת המינהל סבורה, כי החכרות אלו יבטיחו, כי כספי המדינה שיינתנו למועצה האיזורית לצורך בניית מוסד חינוך או הרחבתו ישמשו למטרה שנועדו לה. לא ידוע אם שקלו בהנהלת המינהל את ביקורת מבקר המדינה על הרשויות המקומיות ואת דו"ח ועדת אמרני במשרד הפנים, על תפקוד המועצות האיזוריות, מלפני כשנתיים.

לדעת כותבת שורות אלו, לאחר סיום אכלוס הרחבות המושבים, בתוך שנים ספורות ייבחרו ועדים מקומיים נפרדים בכל היישובים המורחבים. ניצני השינוי הנובטים יתפתחו ויניבו את התוצאות המובנות מאליהן: השוואת ניהול המקרקעין במגזר הכפרי לניהולו במגזר העירוני, כאשר הרשות המקומית ביישוב היא המחזיקה בזכויות בשטחים המיועדים לצורכי ציבור. זאת, בין בדרך רכישה רגילה, בין בדרך הקנייה באישור שר הפנים, ובין בדרך הפקעה - לפי החוקים החלים על פעולות מעין אלה, ולא על סמך החלטות ביורוקרטיות כאלה ואחרות, המייצרות "יצורים" משפטיים שלא מהעולם הזה.

הכותבת מתמחה בדיני מקרקעין במגזר החקלאי.