לונדון: ויכוח בלי תחתית

אם לשפוט על פי ממצאי הוועדה הפרלמנטרית המיוחדת שמונתה לבחינת התוכנית להפרטת התשתית של הרכבת התחתית בלונדון, הרי שיש בסיס לביקורת שמותח ראש העיר לונדון, קן ליבינגסטון, על תוכנית ממשלת הלייבור, להפוך את הרכבת התחתית בלונדון למקרה מבחן של פרויקטים, בהם תתקיים מעורבות פרטית וציבורית גם יחד. בתחילת חודש פברואר, ואחרי ארבע שנות דיונים ומחלוקות, הודיעה ממשלת הלייבור, כי התוכנית להפרטת התשתית של הרכבת התחתית לשלוש חברות פרטיות, תצא אל הפועל בהקדם האפשרי, במטרה לשפר את השירות, תוך חיסכון בתקציבים ממשלתיים.

הדו"ח שפירסמה הוועדה הפרלמנטרית היה אופטימי פחות מהודעות הממשלה. על פי ממצאיו, המסקנות המוקדמות ביחס לשיעורי החיסכון החזויים מהשיטה המוצעת פגומות, משמע, אין סימוכין לחיסכון הכספי שיתקבל כתוצאה משיתוף המגזר הפרטי בפרויקט. לא כל שכן, התוכנית איננה מבטיחה את בטיחותה של המערכת.

הביקורת של חברי הוועדה חריפה עוד יותר כשמדובר בהחלטת משרד התחבורה להקציב חודש אחד בלבד לרשויות הבטיחות לבחינת המסמכים הנוגעים בתוכנית וביישומה. חברי הוועדה הגדירו את פרק הזמן שהוקצב לבחינת ההיבטים השונים של התוכנית, כפי שהם באים לידי ביטוי במסמכים הרישמיים, כ"חרפה".

בכך חיזקו חברי הוועדה את הטענות שהשמיע ליבינגסטון, לפיהן חלק מהמסמכים הנוגעים לפרויקט, ובכלל זה מסמכים חשובים לבחינתו, לא הועברו לעירית לונדון. כל זאת, אף על פי שהחודש שהוקצב לבדיקת הפרוייקט כבר הסתיים. "אין לנו אלא להסיק", כתב ליבינגסטון לאנשי ממשלת הלייבור, "שהמסמכים החסרים מצביעים על בעייתיות כלשהי, או שמא חלק מהפרטים הכספיים טרם סוכמו סופית, ולכן לא הועברו לעיוננו, משמע - קידום ההפרטה אינו יכול לעמוד על הפרק".

ליבינגסטון, שהציב את ההתנגדות למסגרת הממשלתית המוצעת להפרטת הרכבת התחתית במרכז מערכת הבחירות שניהל בשנת 2000 לראשות העיר לונדון, ספג בחודשים האחרונים שורה ארוכה של מפלות, אבל אינו מתכוון לוותר. מיד לאחר ההודעה הממשלתית על מימוש התוכנית הכריז בגלוי, כי לשיטתו לא רק שהתוכנית אינה בטוחה, סופה גם לעלות בחיי אדם. על פי הכרזותיו, עירית לונדון תעשה כל מאמץ להביא את המחלוקת שבינה ובין הממשלה להכרעה שיפוטית.

התוכנית הממשלתית להפרטת הרכבת התחתית של לונדון (ה-TUBE, כפי שהיא מכונה על ידי תושבי העיר הגדולה), אמורה להפוך ליישום הראשון של חזון ההפרטה המשולבת של ממשלת הלייבור. על פי התוכנית, רק התשתיות יימסרו לחברות פרטיות (בחוזים ל-30 שנה), ואילו הפעלת הרכבות תישאר בידיים ציבוריות.

על פי הפרטים שהופצו בתקשורת, ממשלת הלייבור נשענת על הנחות בסיס, לפיהן בשיטה זו יושקעו ב-15 השנים הקרובות 22 מיליארד דולר בחידוש התשתיות. במסגרת זו ישופצו 52 מתוך 257 התחנות הפעילות. על פי התוכנית האלטרנטיבית שהציגה עירית לונדון, שיקום התשתיות יבוצע מגיוס אגרות חוב, שיונפקו נגד ההכנסות ממכירת כרטיסי הנסיעה. במסגרת זו יובטח שיפוצן של 85 אחוזים מהתחנות בתוך שבע שנים.

הרכבת התחתית של לונדון היא הישנה בעולם. שיפוץ התחנות הפך לאחד הנושאים המרכזיים הנוגעים לשיקומה, נוכח פגמים רבים המאפיינים את התחנות, כמו מדרגות נעות שאינן פועלות חודשים ארוכים. עם זאת, הנושאים העיקריים שמטרידים את הציבור הם האיחורים של הרכבות ועלות הנסיעה. השוואה בין עלות הנסיעה ברכבת התחתית בלונדון לעלות הנסיעה בתחתיות של ערים גדולות אחרות בעולם מלמדת, כי נסיעה שעלותה 5.3 לירות שטרלינג בלונדון, מגיעה כדי 80 פני בפריז, 1.03 פני בניו יורק, ו-12 פני בלבד במוסקווה. הבריטים חוששים שמא יתממשו התחזיות, לפיהן מימושו של הפרויקט הממשלתי יגרור אחריו עלייה של 15% בתעריפי הנסיעה הגבוהים במילא.